החלטתי גם לפרסם סיפור שלי <<:*לאור הירח*:>>

ווווווווואייי אבל מתי רותם הספיקה להכיר את דן?!?!?! לא הבנתיייייי

נוווו תקראי עוד פעם את הכלללל

קראאתיייייי לא הבנתי מתי הוא נכננננססס

הינה לכם המשךךך

הוא ידע מי זה, אך לא רצה לפעול... "אני לא ערפד מרושע כמוך דור.. אני לא ינצל אותם... אני לא רוצה להרוג אותם!!" אמר לאחיו הקטן.... "חה חה חה חה חה... אני לא אשם שאני כזה..." אמר דור בקול צחקוק מרושע. "אני שונא אותך... שונא אותך על שהפכת אותי לכזה.... שונא אותך..." אמר דן. "גם אני מתה עלייך אחי היקר.. ובגלל שאני לא יכול לפגוע בך... אני יפגע בה...." דן לא הבין למה דור התכוון ועשה הבעה שואלת. "כן... אני יפגע בנערה ההיא... אני יודע שהיא חשובה לך מאוד... כמה חבל שהיא לא תזכה לחיות עוד הרבה זמן...." אמר דור בציניות ונעלם בין העצים... דן טיפס אחריו על אחד העצים והחל לקפץ מעף לעץ במהירות לא בתקווה לתפוס את דור אלה להגיע בזנן למחבואו לפני שהשחר יעלה.... הוא הגיע למחבואו וחשב על רותם...

עכשיו תגיבו ועד שאין הרבה תגובו אין המשךךך
מבקשת מראש סליחה ממי שהשארתי במתחחח
😂 😂 😂

בפארק כשהיא חשבה על העבר.... הוא ביקש להיצטרף אליה כשהיא ישבה בערבבב

אההההההההההההההההה
הבנתי...
תודהההההsexy_bomb, מווווווווואה :biggrin:

וואיי אהבתייייייי המשךךךךךךךךךךך!!!!

גם אנייי זה ממש ממש יפה!!! אני אוהבת לקרוא סיפוריםםםםםםםםם

אוף איתך!
הסיפור יפהה!! מאוד אפילו..! אבל... את כותבת כל פעם חלקים קצרים קצריםםם תכתבי יותר הרבה בפעם הבאה...זה יהיה יותר כיף לקרוא את זה ככה..!

מה שהיא אמרה ^

הסיפור פ33תי יש כישרון!!
תוסיפי המשך!

הינה לכם המשךךךך

רותם נשארה בפארק עד עלות השחר...
כאשר כבר היה מואר יחסית החלה לחזור לביתה, היא הייתה מאוכזבת, וציפתה לראות את דן במשך היום אך היא לא ראתה אותו, היא הגיעה לכניסה לביתה והתיישבה על המדרגה, לפתע נפתחה השלת והיא ראתה את אביה "בוקר טוב אבא.." "בוקר טוב רותם מה את עושה פה כל כך מוקדם?" "לא הצלחתי להירדם..." שיקרה. "טוב.. אני מאחר לעבודה.. שיהיה לך המשך יום נעים.." "גם לך.." ומר רוזנטל נסע, רותם הסתכלה על האוטו המתרחק. "אבא.. אני כל כך מתגעגעת אלייך אין לך מושג כמה אני צריכה אותך!!" אמרה לעצמה ודמעות היו בעיניה, היא נכנסה לביתה והכינה לעצמה כוס קפה, היא התיישבה בסלון ושתתה את הקפה שלה. כל היום ישבה רותם בסלון ביתה.. לבסוף נרדמה על הספה, היא נמנמה... לפתע נשמעה דפיקה על הדלת... רותם קפצה מהספה והתקרבה אל הדלת... עוד דפיקה... "מי שם?" שאלה בקול מנומנם. "זה דן.. רותם תפתחי לי בבקשה... אני מבטיח לא לפגוע בך!" בהתחלה רותם לא הבינה על מה הוא מדבר, ואז היא נזכרה שראתה את הניבים שלו, אז בפארק בפעם הראשונה שנפגשו, לפתע פחד עז אחז בה. "איך אני יכולה להיות בטוחה שלא תפגע בי, הרי אתה כבר רצחת 5 אנשים!" אמרה בקול רועד. "זה לא אני! זה... בבקשה תני לי להיכנס ואני יסביר לך הכל!" "בסדר.." אמרה ופתחה את הדלת, אך הוא לא נכנס. "את צריכה להזמין אותי להיכנס..!" "תיכנס בבקשה!" אמרה בקול מהסס וסגרה אחריו את הדלת. "תשב בבקשה.... תרגיש כמו בבית..!" אמרה עדיין בהיסוס הוא התיישב על הספה והיא התיישבה רחוק ממנו... היא הסתכלה עליו, על הפה שלו, אך לא ראתה את הניבים שלו. "הם מופיעים רק עם יש משהו שמגרה אותך!" אמר כאילו קרא את מחשבותיה.. היא לא אמרה מילה, היא רק הסתכלה עליו בשתיקה! הוא החל לספר לה את סיפורו, "מזמן מזמן לפני עשרות שנים היינו משפחה מאושרת.... באמת שכן.. אבל אבא שלי החליט שהוא רוצה למכור את אחד השדות שלנו, הוא הביא הבייתה את האדון הזה.. הכל קרה באשמתו!! הוא החלה לבוא אלינו הרבה, וכל פעם נסגר עם אחד מאיתנו בחדר... לאמי ואבי הוא לא עשה כלום הם המשיכו להתנהג כרגיל אותי הוא ניסה לשכנע ללכת לישון כשהוא נמצא בחדר.. לא רציתי הוא וויתר... אחרי שנסגר עם אחי הקטן בחדר הוא נעלם כלא היה... האדון נעלם.. יומיים לאחר מכן גם אחי הקטן... אמא שלי נכנסה לדיכאון עמוק, היא כל היום ישבה על הכסא במרכז חדר העבודה, היא לא אכלה! היא גם לא שתתה! היא התעלמה לגמרי מקיומי.. היא התעלמה גם מאבי.. אווי כמה שזה כאב לו... עד היום אני זוכרת כיצד ניסה לשכנע אותה לדבר איתו... היא לא ענתה לו בכלל אפילו לא הזיזה את הראש. לי זה כאב עוד יותר... הרגשתי כאילו רק אחי הקטן חשוב לה באמת, כנראה כך זה היה, אך אין דרך לדעת את האמת. היא הייתה ככה חודש ואז היא חלתה, אחרי חודש ושבוע הוא רצח אותה... האח הקטן שלי רצח אותה.. את מאמינה?! והיא עוד אהבה אותו כל כך...." הוא הפסיק לרגע את סיפורו כדיי לסדר את קצב נשימתו ולדכא את הדמעות שעמדו בעיניו, רותם ישבה עכשיו קרוב יותר אליו, ממש לידו.. דן הרגיש שהוא יכול להמשיך בסיפורו וכך עשה. "אבא שלי עבד הרבה ולא יתייחס אליי במיוחד!! הפכתי להיות ילד עשיר מפונק!! התחלתי להסתובב עם אנשים מפוקפקים. בזבזתי המון מכספי המשפחה וגרמי לפחות ל-10 תאונות. אבי לא רצה להכיר בי כבנו. כל העיר ידעה שדן רוזנטל הוא עשיר ופונק ומופרע... אפילו בצעתי עבירות... ברור שלא רצחתי אנשים אבל גנבתי..... איימתי על אנשים חפים מפשע.. פעם איימתי על ילד קטן... הוא בכה המון... אוויי כמה שהוא בכה. יום אחד השתכרתי נורא, באותו היום היה ערפל כבד ואז הוא הגיע הצבוע הקטן 'את צריך מזריך דרך!1 הוא אמר בקולו השטני הוא לקח אותי איתו.. הוא הביא אותי לאחוזה מוזרה... ודפק על הדלת דפיקה מסוימת כמו צופן או משהו והדלת נפתחה. 'האדון שלי יטפל בך!' הוא אמר. הוא הכניס אותי לחדר מפואר והשכיב אותי על מיטה אני לא זוכר מה היה במשך הלילה. אני רק זוכר את הבוקר ואת השבוע הנורא שעבר עליי. בבוקר ראיתי את ה'אדון' הוא כל יום מצץ ממני כמות דם... כמות גדול אך לא כמות שהרגה אותי.. יום אחד בא אליי הילד הקטן, באותו היום הייתי מטושטש נורא כבר לא נשאר לי כמעט דם כדי לחיות. אבל הצלחתי לזהות את הילדון, זה היה אח שלי.. השטן הביא אותי לפה.. הוא נראה מוזר. 'מה אתה?' שאלתי אותו 'אני זה שעוזר לך לחיות עכשיו..תעזור לי להרוג את האדון..?? תאמין לי שזה רק לטובתך!!' הוא אמר.. זה ממש לא היה לטובתי... אך רציתי לחיות. 'איך אני יוכל לעזור לך?' שאלתי אותו, הוא חתך לעצמו את הורידים באחת מהידיים שלו. 'שתה!!' ציווה עליי, הייתי מטושטש.. הוא דחף את ידו לתוך פי... ודם נזל לתוכו.. ירקתי את זה! הוא התחיל לחתוך לי את הבטן.. הוא עשה איזשהו כישוף או משהו, אני אפילו לא זוכר.. בסוף הוא סיים ואמר 'רק אתה יכול להפוך אנשים לערפדים' ומאז לא ראיתי אותו ה'אדון' שתה את דמי שוב ומכיוון שאחי הפך אותי לערפד ולערפדים אסור לשתות דם של ערפדים אחרים אחרת הם מתים, הוא מת. נשבעתי לעצמי שמעכשיו מטרתי היחידה היא להרוג את אח שלי מכיוון שהיה מרושע ורצח המון אנשים בעבר.. הוא שתה את דמם עד הטיפה האחרונה ואלו הם הקורבנות של השנה וחצי האחרונות, 5 אנשים חפים מפשע הוא רצח ומכיוון שהפך אותי לערפד.. הוא לא ינוח עד שימות.. הוא צריך דם בשביל לחיות בדיוק כמוני, אך אני בניגוד אליו אני לא רוצח אנשים, אני שותה דם של עכברים! זהו סיפרתי לך את כל סיפור חיי... כעט אני מנסה להרוג את אחי בכל דרך אפשרית, אך הוא ערמומי ואינו נופל למלכודות שלי.. הוא גם נורא מהיר וקשה לתפוס אותו!!" דן סיים את דבריו. רותם הייתה המומה.. לפתע היא חיבקה את דן, היא לא פחדה ממנו עכשיו, היא הייתה שבוייה, היא התאהבה בו, דן הרחיק אותה ממנו ורותם לא הבינה. "למה??" שאלה "אני מפחד לפגוע בך.. מפחד שאולי לא אצליח להיתאפק..." אמר והשפיל את מבטו...

אם יותר אנשים יגיבו יהיה המשך יותר ארוךךךךך

פששששש
חתיכת המשך...
יפה, המשיכי כך . 😊

אנשים אם לא יהיו תגובות לא יהיה המשךךך...........
😮ops: 😮ops: 😮ops:

יאאאאאאאאאאא איזה סיפור מיוחדדדדדדדדדדדדדדדדד בבקשה תמשיכי עוד היום!!!