[B]אוקיי אז גם אני כתבתי סיפור והחלטתי לפרסם אותו
אני יכתוב חלק ואם תואהבו אותו אני ימשיך
רותם עברה עם אביה לעיר חדשה! "הבית מוצא חן בעינייך?" שאל מר רוזנטל "כן אבא, מאוד.. אבל למה הרחוב כל כך שקט?" שאלה רותם "לא יודע.." אמר מר רוזנטל באדישות.
היה ערב... אותם החליטה לצאת לעשות סיבוב בחוץ "אבא יצאתי לעשות סיבוב!" "אוקיי... אבל אל תתעכבי!!" "בסדר אבא..." אמרה ויצאה מהבית, היא החלה ללכת לאט.. "מקום מוזר" אמרה לעצמה והמשיכה ללכת, היא הגיעה לפארק נחמד.. היא נכנסה לתוכו והתיישבה על ספסל שהיה ממוקם מול הירח, היא הסתכלה על הירח וחשבה על אמא שלה "היי אמא.... כמה שהייתי רוצה אותך איתי עכשיו... למה עזבת אותי ככה... כשהייתי קטנה את הבטחת לי שתהיה איתי תמיד...!!" מלמלה לעצמה בשקט, בעצב... ואפילו בכעס... "אך לא קיימת את הבטחתך.." אמרה בשקט....
אמא של רותם נפטרה מסרטן לפני שנה... אותה ואביה לא יכלו לגור בביתם הישן מכיוון שכל דבר שם הזכיר להם את גברת רוזנטל.
פתאום רותם שמעה רשרוש בשיחים.. היא נבהלה והסתובבה להסתכל מי שם, אך לא ראתה אף'חד. היא החלה לחזור לביתה. היא לא יכלה שלא לשים לב להתקהלות בדרך, היא התקרבה כדי לבדוק מה קרה. "מה קרה?" שאלה מישהו שעבד שם "מישהו נרצח!" ענה האדון
אם אהבתם אני ימשיךךךך[B]
כן מאוד נחמד... :!:
תנסי להמשיך נראה לאן הז זורם
חחחחחחח תמשיכייייייייי זה נשמע מאוד יפה!!!
תמשיכי או שאם את רוצה הפוך יכישמת ... אם הופכים ת'אותיות וזה...
חחח אני ושטויות שלי..
אבל תמשיכי!! אם לא אין לך מה לדבר איתי!!!!!!! :wink:
רציתם המשך קיבלתםםם
"מה?!" "כן!! אישה נרצחה!"
רותם הסתובבה והחלה ללכת לביתה. היא הייתה המומה.. היה לה מבט של פחד על הפנים. היא התרחקה מההתקהלות ופנתה לרחוב שלה.. הרחוב היה חשוך ורותם האיצה את קצב הליכתה, הרחוב היה ארוך והיא גרה בסופו. פתאום היא ראתה צל זז... היא הסתובבה אך לא היה שם איש, היא המשיכה ללכת אבל הרבה יותר מהר משהלכה קודם לכן... היא שמעה רשרוש מהיר בעצים.. היא החלה לרוץ.. היא הרגישה שמישהו מסתכל עליה, היא נבהלה נורא ורצה יותר מהר לבסוף הגיעה לביתה היא נכנסה פנימה ונעלה אתה הדלת. היא עלתה במהירות לחדרה והדליקה ת'אור.. היא ראתה שהרהיטים היו במקום.. ורק כמה קופסאות נותרו מפוזרות בחדר, היו אלה הקופסאות של החפצים האישיים שלה. היא הסתכלה בחלון...
היא שמה לב שאפילו הווילון היה תלוי.. היא סגרה אותו וירדה למטה. אביה ישב בסלון ורותם ראתה אותו כאשר ירדה למטה, הוא לא ראה טלוויזיה ולא קרא ספר... פשוט ישב שם ושתק. רותם התיישבה לידו ושתקה... "תודה" אמרה לבסוף "על מה?" שאל מר רוזנטל באדישות "על זה שסידרת לי את הרהיטים בחדר אבא!" היא קמה וחיבקה אותו ונשקה לו על המצח ברכות.. "זה שום דבר..." אמר בקרירות וקם ממקומו "אני הולך לישון... להתראות בבוקר!" הוסיף באדישות ועלה במדרגות "לילה טוב אבא!" מלמלה לעצמה רותם שהייתה מדוכאת, היא עלתה לחדרה. לא היה לה כוח להתחיל לסדר את החפצים שלה, היא שכבה על המיטה ולפתע נשמעה דפיקה על חלונה היא נבהלה, היא קמה לכבות את האור בחדרה וחזרה למיטה ונרדמה, היה לה לילה לא כל כך שקט.. היא לא הכירה אף'חד בעיר החדשה, היא חלמה שכולם נראים מפחיד וכולם מתים מהלכים... היא לא הכירה אף'חד, לכולם היה סימן על הצוואר כמו 2 חורים כאלה, כולם היו חיוורים, היא רצה בחלומה, ואז היא נפלה לתוך בור ענק... אבל היא לא הגיעה לתחתיתו מישהו תפס אותה והעלה אותה אל מחוץ לבור, היא לא ראתה את הפנים שלו.. היא צעקה "תעזוב אותי..!!!" אבל הוא לא עזב לבסוף היא השתחררה ונפלה לבור.. היא התעוררה בצרחות אימה. היא הזיעה, היא ראתה אור היא הבינה שכבר בוקר... והיא חלמה.... היא נכנסה למקלחת ונרגעה מעט, היא חזרה לחדרה התלבשה וירדה למטה. היא רצתה לפתוח את המקרר ולפתע ראתה...
מה היא ראתה?! אוכל אולי...
חחחחחחחחחחחח סתם!!! אני אוהבת להגיד שטויות..
וואי יפה!!! דיי אהבתי כ"כ! על ההתחלה!
יאללה נו המשך!!! אם לא.. אז... לא.. חחחחחחחחחחחחחחח
אבל תרשמי מהר המשך!!!! אסור להתעלל בנו ככה!
אנחנו מלאי ציפיה!! חחחחח :biggrin:
חחחחחחחחחחחח
יאללה תמשיכי במת.... :!:
חמוד ביותררר... 😛
הינה המשךךךך
פתק מאביה: "רותם! נסעתי למרכז העיר
אני יחזור מאוחר בלילה!!
אל תחכי לי, ויש אוכל במקרר
אבא"
כך היה כתוב בפתק.. רותם הכינה לעצמה תה, ולקחה ת'עיתון שהיה מונח על השולחן היא פתחה אותו וקראה כותרת של כתבה: "קורבן 4 לרצח!!!" היא החלה לקרוא את הכתבה "קורבן 4 נרצח אמש. הרצח העשה באותו אופן בעבר!כפי הנראה 2 דקירות קטנות באזור הצוואר...!" היא הפסיקה לקרוא את הכתבה וסגרה את העיתון... "עלק דקירות זה יותר נראה כמו סימן של נשיכה.!!! בדיוק כמו בחלום שלי" אמרה לעצמה. לקחה לגימה אחרונה מהתה ועלתה לחדרה.. היא סידרה את כל החפצים שלה ועיצבה את החדר, הוא היה מעוצב בטעם, היא החליטה לא לנגוע בקירות ולהשאירם בצבע כחול כמו צבע השמיים בלילה. את כושר העיצוב ירשה מאמה, מגברת רוזנטל. רותם חשבה עליה כאשר עיצבה את חדרה "כמה שהייתי רוצה שתהיה פה לידי עכשיו אמא... אני כל כך מתגעגעת" חשבה לעצמה. כבר היה ערב כאשר סיימה לסדר את כל החפצים שלה ולשנות מקומות לרהיטים... היא יצאה מהבית ונעלה את הדלת אחריה, היא הלכה לפארק שבו היא הייתה אתמול... היא התאהבה בפארק.... והחליטה שהיא תשב שם כל ערב...
* * *
כך עברו להם ימים.... ימים שהפכו לשבועות ושבועות לחודשים....
רותם לא ניסתה להתחבר עם הסביבה... היא לא רצתה להיקשר לאף'חד משום שכל האנשים החשובים לה בחיים עזבו אותה.. כולל אבא שלה שלמרות שפיזית הוא לא עזב אותה אבל מבחינה נפשית כן, הוא כל הזמן סגור בעצמו, ובכלל לא מתייחס אליה...
רותם הייתה בת 17 אבל היא לא למדה היא נשרה מהלימודים אחרי מותה של גברת רוזנטל.... רוב היום היא ישבה בבית ובערב הלכה לפארק... הרציחות נפסקו לאחר הקורבן הרביעי... חצי שנה עברה מאז הקורבן הרביעי.............
ערב אחד כהרגלה של רותם, היא הלכה לפארק, לא היו שם אנשים חוץ מזוג אחד שישב שם, במרחק מה מהספסל הקבוע שלה, היא התיישבה על הספסל והביטה אל הירח, היה זה ירח מלא והיא נהנתה להסתכל עליו, היא ראתה את דמותה של אימה על הירח והייתה שקועה במחשבות על העבר לפתע משהו קטע את מחשבותיה....
תמשיכי!!! מיד~!! אן לא אין לך מהלדבר איתי!!!! אל תחכי שיגיבו!! אני רוצה המשך מיד!!!!
מה קטע אותה...שיואו נו...
אני לא ישאיר אותכן במתח אבל אנשים תגיבווווווווו
"אפשר להצטרף?" שאל מישהו לפתע. רותם נבהלה והסתובבה לאחור לראות מי זה מדבר אליה... ואז היא ראתה אותו, נער, נאה למראה, גבוהה עם כתפיים רחבות, היה לו שיער שחור כפחם, ועיניים גדולות וכהות... היא לו ברק מוזר בעיניים. היו לו שפתיים קטנות וחסרות צבע. רותם לא אמרה מילה ורק הנהנה בראשה לאישור. הנער התיישב לידה, הוא לא אמר מילה יותר רק ישב לידה בשקט מוחלט היא מצדה גם כן לא דיברה וחזרה להסתכל בירח... "למה את כל הזמן יושבת פה, לבד?" שאל לפתע הבחור. רותם הסתובבה אליו בהפתעה "איך.....איך אתה....איך אתה יודע שאני..יושבת כאן לבד כל הזמן?" גמגמה. "אני רואה אותך כל הזמן. ליתר דיוק כל ערב.. כבר חצי שנה, בערך...." רותם לא יכלה להוציא מילה מפיה, היא רק הנהנה בראשה לאישור. "קוראים לי דן.." אמר והושיט את ידו "רותם...." אמרה ולחצה לו את היד.... "ר-ו-ת-ם..." אמר והדגיש כל אות... "שם יפה יש לך.." הוסיף "תודה.." "אז למה את יושבת לבד כל הזמן?" שאל. "אמא שלי נפטרה מסרטן לפני שנה וחצי... ואבא שלי לא מתייחס אליי כמעט.. הוא יוצא לעבודה בבוקר לפני שאני מתעוררת וחוזר מאוחר בלילה כשאני ישנה... אז לראות אותו לא יוצא לי..." אמרה לו בעצב... היא לו ידעה מה גרם לה להיפתח ככה אליו... היא לא הכירה אותו.... אבל היה משהו במבט שלו בהבעת הפנים שלו שפשוט גרם לה להיפתח אליו... "הבנתי.. ואין לך חברות או מכירים באזור?" "יש... אתה!!" אמרה לא בחיוך ביישני ומעט עצוב. " טוב, אותי את כמעט לא מכירה..." ואז שתק, רותם הסתכלה לו ישר בעיניים היא ראתה שהוא רוצה להגיד לה משהו, אבל הוא לא אמר- הוא עצר. "חוץ ממני יש לך עוד מכירים?" שאלה לבסוף. "לא.. ואני לא רוצה כאלה.. אתה נראה לי בחור נחמד ואולי יש עוד כאלה בעיר אבל חוץ ממך אני לא רוצה להכיר אף'חד..." "טוב.. אם את אומרת..!" "את חדש כאן או משהו...? אההה במחשבה שניה לא כי אמרת שאתה ראית אותי יושבת פה לבד כבר חצי שנה! אבל אני לא מבינה איך זה שאף פעם לא ראיתי אותך??" בהתחלה הוא לא ענה הייתה שתיקה לא נעימה כזאת "ראית אותי.... תאמיני לי שראית...." רותם לא הבינה למה הוא התכוון. "כבר מאוחר... אני צריכה ללכת..." אמרה בהיסוס. "כן... את באמת צריכה ללכת... תישמרי על עצמך..... להתראות בקרוב...." "ביי...." אמרה והלכה היא חשבה עליו ועל מה שאמר לה "למה היתכוון כשאמר להתראות בקרוב? ולמה לשמור על עצמי?" חשבה לעצמה "דן.... בחור מוזר..." מלמלה לעצמה. היא ראתה צל.. היא הסתובבה ולא ראתה אף'חד, היא המשיכה ללכת והרגישה שמישהו מסתכל עליה, היא הסתובבה לאחור ולא ראתה אף'חד, היא הסתכלה על העצים אך לא ראתה איש... היא שמעה רשרוש בעצים, היא נכנסה ללחץ אבל המשיכה ללכת בקצב רגיל... היא פנתה לרחוב שלה וראתה שוב התקהלות, היא נדחפה בקהל וראתה ילד קטן... שוכב ללא תנועה, השוטרים לא נתנו לה להתקרב יותר מידיי... הייתה שלולית דם ליד ראשו וצווארו, היא הסתכלה לכיוון צוואר הילד וראתה 2 חורים כמו של נשיכה... היא נזכרה בסרטים שראתה על ערפדים שכאשר ערפד נושך זה הסימן שנשאר. "ערפדים לא קיימים במציאות.... נכון?!" חשבה לעצמה, לפתע נשמעה צעקה "לא!!!!" צעק הקול, כולם הסתובבו לעבר המקום ממנו נשמע הקול, אלו היו העצים, הם לא ראו אף'חד....
רותם רצה במהירות לביתה, נכנסה לבית וסגרה את הדלת.. היא רצה במדרגות לקומה השנייה, סגרה במהירות את כל החלונות, ירדה למטה, היא התקרבה לדלת כדי לנעול אותה ופתאום......
המשך יבוא כשיהיו יותר תגובותתתתתתת
