QUOTE (ניקול111 @ 24/02/2006) QUOTE (שחר!לה @ 24/02/2006) QUOTE (ניקול111 @ 24/02/2006) QUOTE (שחר!לה @ 24/02/2006) ואיי יפהה..
המשךךך
ניקולל..קראתי לא מזמןן..
ת'סיפור הקודם שלך.."שכונת החיים"
ושלחתי לך הודעה פרטית
משום מה ניראלי שלא קיבלתת
רק רציתי לדעתת עם הסיפור הוא אמיתיי..?#@!
מאמי. אני עניתי לך.
ואיי איזה מוזר :|
אז אמרו לי כמה פעמים
שאני פשוט לא מקבלת משום מה ת'הודעות 😕
אז אני אענה לך פה.
קודם תודה בה, שמחה שאהבת.
ושנית זה לא סיפור אמיתי. זה הכל פרי דמיוני.
גם זוהר, גם ניקול, גם נתוש (מתה עלהדמות הזו), כולם מהראש..חחחח
מהמםם..
את כותבת מדהיםם..
אין מיליםםם
ותמשיכי את הסיפור 😊
ררררררררררררררררר ניקולוששש אשכרה נשארתי עם פה פתוחחחח איזה פרק מהממםםםםםםם
השאלי היא עד מתי הוא ישאר פתוח??? חחח יקח הרבה זמן לסגור אותווו עד הפרק הבאאאא חחחחחח אז תשתדלי כמה שיות מהרר
אוהבת אותךך
ומחכהה
טלוששש
מדהים כרגיללל
המשךךךךךךךךךך דחוףףףףףףףףףףף
מי ניכנס לשם?!?!?!..........
טוב המשךךךךךךךךךךך חיחיחחחיחחיחיחח
אוהבתתתתתתתת ליטלוששששששששששש 😉
ניקוללל
העם
דורש
המשךךךךךךךךךךךךך😊
"יאאלה..לכו לאוכל, אני עוד שניה מביא לכם הכל..." הוא אמר
"בואו..." סחבתי אותם למקום הכי נוח
"איזו סטלה...רק חסר נרגילה" אמר אלון אחרי התיישבנו על הספות הנוחות
"תאכלס... אמרה מעיין
"חבר'ה קלטו!!" אמרתי אחרי שקלטתי דמוצ מוכרת נכנסת לגלידריה
"מה?!" שאלה מעיין
"אבל איך?!!" שאל אלון...
"חחחח, אמאלה, באמת איך, ולמה?!" שאלתי את עצמי וצחקקתי
"מה את צוחקת?? זה עצוב..." אמר אלון
"מה עצוב בזה שאנשים יוצאים?" שאלתי
"אבל זו לימונה וניסים" אמרה מעיין בגועל
"סליחה? למורים אסור לאהוב?" שאלתי (תודו שמתחתי אתכם).
"מותר...אבל...אבל" אלון לא סיים
"אבל לוני...סתום...הינה מגיעה הגלידה שלך" אמרתי לו
"בבקשה..." הגישה הבחורה שעבדה במקומי
"תודה מותק" הוא אמר וגרם לי לקנא
"מותק, את יכולה לקרוא לדולב בבקשה?" חזרתי על אלון מה שגרם לו לצחקק לעצמו ולהתחיל ללקק תגלידה עם חיוך עד השמים
"כן דקה..." היא חייכה והלכה
"קראת לי?" הוא ניגש אחרי חמש דקות
"איפה השייק שלי?" חייכתי
"תראו אותה...עוד יש לה תלונות, יגיע, סבלנות" הוא אמר וחייך חיוך בוזי
"אמממ...יקר שלי. אני לקוחה מיוחדת" אמרתי לו
"בה- רור" הוא אמר והלך
"חצוף..." מלמלתי
"איפה השוקו שלי?" היא שאלה
"עוד מעט מגיע, דולב מתאמץ בשבילך..." אמרתי
"חחח...הוא מתאמץ?" צחקה מעיין
"פסדר...סופי...קיצר הבנתם למה התכוונתי" אמרתי
"אווו הינה השייק והשוקו" אמר אלון ובתגובה הסתובבתי
"הללויה..." אמרתי לדולב שהגיש לנו בעצמו
"שתקי..." הוא הושיט לאחותי תשוקו
"ושלי?" שאלתי
"דקה..." הוא לקח שלוק
"הרשתי?" שאלתי
"נראה לך שאני שואל אותך?!"הוא צחק
"זבל..." צחקתי
"גם אני אוהב אותך..." הוא אמר
"אתה יושב איתנו?" שאלתי
"אפשר?" הוא חייך
"נו מה אתה מפגר?" שאלתי
"חחחח שבב אחי" אמר אלון
"דקה אני מביא לעצמי פחית" הוא אמר
"מי יעבוד?" שאלה מעיין
"סופי...מילא אין אנשים" הוא אמר
"סבבה..." אמרתי וטעמתי סוף סוף מהשייק הסופני
"טעים?" שאלה רותם
"אהא.." אמרתי
"אפשר?" היא שאלה
"כן בטח..." עניתי
"איך הגלידות?" דולב הגיע
"סוף הדרך..." אמרו מעיין ואלון מחייך ואנחנו חייכנו
"תגיד לי..." התחילה מעיין להגיד
"כן?" שאל דולב
"יש לך איזה חבר דמוי מור להכיר לי?" היא חייכה
"חחחחחח..." דולב צחק
"אין לך אלוהים הא?" הסתכלתי עליה
"מה?!" היא הסתכלה עלי לא מבינה ואלון ישב ונקרע
"איך את אוהבת אותם?" שאל דולב ולגם מהקולה שלו
"ממממ...גבוהים, שחומים, שיניים ישרות, חכמים, מטופחים" היא אמרה
"משהו סטייל אלון" הוא הסתכל עליו
"מממממ כן" היא חייכה
"אהמ אהמ...יש משהו שלא סיפרת לי?" שאל אלון
"רד רד למטה...זה שאתה נראה טוב לא אומר שאני אצא איתך..." היא אמרה
"בסדר בסדר...אני יודע שאת חמה לי על התחת" הוא צחק
"מה שתגיד..." היא אמרה והסתכלה על דולב
"אמממ...אני אחשוב על מישהו" הוא אמר לה
"אבל תחשוב..." היא אמרה
"חחח מבטיח..." הוא אמר והדביק לי צ'פחה על הגב
"אייי...התפגרת?" כמעט נחנקתי מהשייק
"חחחח סוורי...." הוא אמר
"בואנה...לפעמים יש לך יציאות..." הסתכלתי עליו, רק מכות היה חסר לי עכשיו, להיזכר.
"נו מצטער. אני צריך לדבר איתך..." הוא אמר ואלון הסתכל עלי
"סבבה נדבר..." אמרתי לו
"את כועסת?" הוא שאל
"לא..." אמרתי
"טוב, אני רואה באו אנשים, אני חוזר לעבודה, תהנו, ואל תשכחו להשאיר טיפים" הוא אמר וחייך חיוך
"אין לך בושה הא?" שאלתי
"אני צוחק...ביי" הוא הביא לי נשיקה ארוכה בלחי וטס לעמדת הגלידה
"אולי אני אקח אותו לעצמי?" שאלה מעיין אחרי שהוא הלך
"תחלמי על זה...הוא של הודיה" אמרתי
"הודיה, לא הודיה, בא לי עליו" היא אמרה
"מעיין...תרגיעי את עצמך מהר, ואני רצינית" הסתכלתי עליה במבט רציני ופחיד, והיא רק נשארה לא מבינה מה הבעיות שלי, מה באמת הבעיות שלי?!
"מה רצית לדבר איתי?" שאלתי את דולב אחרי שנכנסתי לאוטו
"קודם כל נהניתם היום?" הוא שאל
"כן..." אמרתי
"סורי שזה מאוחר, פשוט אני אחרי עבודה" הוא אמר
"בסדר...מה רצית?" הייתי קצת לחוצה בגלל אבא שלי
"מור חוזר מחר רגילה..." הוא אמר
"אתה רוצה שאני אפגש איתו?" שאלתי
"כן...את צריכה להחליט את מי את רוצה" אמר דולב
"פוווו...אין לי כוח" אמרתי והסתכלתי לחלון
"זה לא משהו שאת יכולה לברוח ממנו..." הוא אמר
"אני יודעת...לכן קצת מעיק עלי" אמרתי
"מה את מרגישה כשאת עם אלון?" הוא שאל
"הכי טוב בעולם..." עניתי
"ומור?" הוא שאל
"לא בדיוק יצא לי להיות עם מור..אז אני לא יודעת" אמרתי
"בדיוק..." הוא אמר
"הבנתי אותך..." אמרתי
"אז מחר?" הוא שאל
"כן..." עניתי
"סבבה...אגב, שמעתי ראית את הודיה" הוא אמר
"כן...בים" אמרתי
"עם מי היא הייתה?" השאלה שלו קצת הפתיעה אותי
"חברות וידידים" אמרתי
"אוקיי..." הוא אמר
"קרה משהו?" שאלתי
"לא לא...הכל טוב" הוא חייך
"סבבה...אז שיהיה לילה טוב" באתי לצאת מהאוטו
"מאי..." הוא קרא לי
"כן?" הסתובבתי אליו
"תעדכני מה קורה מחר.." הוא חייך
"נואו פראבלם" יצאתי מהמכונית והוא נסע
נכנסתי הביתה ואבא שלי נכנס חמש דקות אחרי, בשיא העצבים.
"מה קרה?" שאלתי
"מזה עניינך?" ! הוא דיבר מגעיל
"סתם...אני מתעניינת" הבנתי שזה הזמן להעלם. גם רותם הבינה את זה.
"לאן את הולכת?" הוא שאל אותי
"לחדר..." עניתי
"למה הבית מבולגן?!" הוא הסתכל עלי
"כי..." לא היה לי מה להגיד לו
"כי כי כי!! כי את חזירה כפוית טובה, כל מה שאת יודעת לעשות זה לישון, לאכול ולחרבן בבית הזה, תועלת אחרת אין ממך" הוא צעק עלי
"אני...." לא היה לי מה להגיד
"סתמי ועופי לחדר שלך" הוא לקח אותי בצוואר ודחף לעבר החדר.
שוב הרגשתי את האצבעות שלו על הגוף שלי. לפתע כל הכאבים כאילו חזרו אלי שוב, כאילו חודש השקט שהיה לי לא היה.
נכנסתי בשקט לחדר וסגרתי תדלת. שמעתי כלים מתחילים להישבר, דברים כאילו עפים ואז אותו פורץ לחדר שלי.
"אתן הנשים, כל מה שאתן יודעות לעשות זה להרוס לנו את החיים" הוא צעק
"מה אני אשמה?" מלמלתי
"את אשמה שנולדת בכלל, שאמא שלך מתה, שאת גוזלת ממני כסף שאת חייה בכלל" הוא צעק
"אני מצטערת..." זו המילה היחידה שיצאה לי מהפה
"על מה בדיוק את מצטערת?" הוא תפס אותי בצוואר
"על הכל...." אמרתי
"ילדה טיפשה..." הוא דחף אותי אל הקיר והתחיל לבעוט בי.
"דיי" בכיתי
"דיי? את עוד אומרת לי דיי?" הוא הרים אותי בחולצה והשליך אותי על המיטה
"מספיק..." העיניים שלי היו עצומות כשהרגתי את אגרופיו על הפנים שלי
"אני אהרוג אותך בת זונה קטנה! אני לא סובל אותך ואת כל שאר זונות העולם הזה" הוא שוב משך אותי מהמיטה ובבעיטה דחף אותי לקיר.
נתקעתי בקיר ונפלתי על הריצפה. הרגשתי שאני מדממת. הוא התחיל לבעוט לי בצלעות הרגשתי אותן מתרסקות אחת אחת. ידעתי שאם הוא לא יהרוג אותי הלילה זה יהיה נס.
תוך כדי שהוא מכה אותי חשבתי מה יהיה אם אני אשאר בחיים?
איזה סיפור כיסוי אני יכולה להמציא כבר? לא ישאר ממני כלום.
"אבא מספיקקקקקקקקקקק" שמעתי את רותם צורחת
"עופי מפה" הוא צעק עליה
"דייייי!!!!!!" היא צעקה
"תעלמייייייייייייייי" הוא צרח
"אני אזמין משטרה אם לא תפסיק..." היא צעקה
איך שהוא שמע את המילה משטרה הוא לקח אוויר ויצא בטריקה מהחדר.
לא שמעתי כלום כמעט חוץ מצרחות וצלצולים. הוא הכה אותי הכל מקום אפשרי והבנתי שפגע גם באוזניים. פחדתי להיות חרשת, או בעצם פחדתי להישאר בחיים ולגלות מה נשאר ממני אחרי כל מה שקרה.
"תזמיני אמבולנדס..." הצלחתי למלמל משהו בקושי ומהכאבים הבנתי שהלסת שלי שבורה
"תזמין אמבולנס..." היא רצה לסלון
"לא צריך אמבולנס..." הוא אמר באדישות
"תבחר...או אמבולנס, או משטרה" היא דיברה כמו בנאדם בוגר
"שלום, הבת שלי הותקפה בחדר המדרגות ע"י בריונים שרצו לשדוד אותה, היא במצב קשה, אני צריך אמבולנס דחוף" שמעתי את המנובל משקר
הוא אמר להם את הרחוב וניתק.
"מאיוש...העזרה בדרך..." רותם בכתה וליטפה לי את הראש, כמו שהיא תמיד הייתה עושה כהוא היה מכה אותי.
"כשהאמבולנס יסע, תיקחי את הפלאפון שלי ותתקשרי לאלון ולדולב. תגידי להם בדיוק מה שאמר אבא, בסדר?" מלמלתי
"טוב..." היא אמרה
"לא משנה מה קטנה, אני אוהבת אותך" הרגשתי תמוות מול הפנים שלי
"תשתקי ואל תגידי דברים כאלה אפילו בצחוק" היא אמרה
"אני אוהבת אותך..." אלה היו המילים האחרונות שהצלחתי להוציא מהפה שלי לאותו הערב.
כשפקחתי את עיניי לא ראיתי כלום. הכל היה שחור ומטושטש...
"רותם!?!?" צעקתי והבנתי שיש לי משהו בפה, מעין תומך לסת
"למה אני לא רואה?!?!" צעקתי
"היא התעוררה" שמעתי קולות
"מי זה?! איפה רותם?!" שאלתי
"תקראו מהר לרופא..." שמעתי קולות מוכרים אך לא הצלחתי לזהות
"איפה אני?!" שאלתי בבהלה
"מאי?" שמעתי קול גברי עדין
"כן, מי זה?" שאלתי
"אני דוקטור זוהר דנציג" הוא נשמע צעיר
"איפה אני?!" שאלתי
"את בבית חולים רמב"ם..." הוא ענה
"למה אני לא רואה?!" שאלתי וניסיתי להתרומם
"אז זהו ש...בקשר לזה אני צריך לשוחח איתך..." הוא אמר
"דוקטור מה יש לי?! אני לא אראה יותר?!" שאלתי
"מאיוש...." הוא התחיל להגיד וליבי החסיר פעימה...
האם אני אשאר עיוורת?!
הינה ההמשך. מקווה שאהבת.
אני רואה כמות התגובות קטנה מיום ליום, בסוף אני אשאר לכתוב רק לעצמי..חחחחח
כל אופן. שוב מצטערת על הייבושים.
אני במגמת תאטרון ואנחנו מעלים עוד חודש מחזה, אז אני עסוקה בחזרות מהבוקר עד הלילה.
אז שיהיה לכולכם שבוע טוב, אני אשתדל לכתוב כמה שיותר מהר.
אוהבת.
איזה אבא בןן זונההה!!!
יאוו אני יהרוג אותו!!!
עלאק לא עושה כלום בבית היא זאת במחזיקה ת'בית!!
אווףףף מעצבן אותי שיבוא לפה אני יהרוג אותו
ואם מאי עיוורת בגללו אני יעשה אותו עיוור ת'מכוער!
סורי נכנסתי לסיפור חזק...
ניקוש יש לך סיפר מרגש ומדהים😊
אני צ'ה המשךךךךך
ישלי דמעות בעניים בקשה שלא קרה לה כלום רציניי...
ראבקק איזה אבא ...בגעילה אותי המחשבה שהוא עשה דבר כזה...
המשךךך
מאודד עצוב...
וכתיבה מדהימההה
QUOTE (ניקול111 @ 28/02/2006) הינה ההמשך. מקווה שאהבת.
אני רואה כמות התגובות קטנה מיום ליום, בסוף אני אשאר לכתוב רק לעצמי..חחחחח
כל אופן. שוב מצטערת על הייבושים.
אני במגמת תאטרון ואנחנו מעלים עוד חודש מחזה, אז אני עסוקה בחזרות מהבוקר עד הלילה.
אז שיהיה לכולכם שבוע טוב, אני אשתדל לכתוב כמה שיותר מהר.
אוהבת.
היי גמני במגמתתאטרון רק שאני בי"א' ואני ניגשת השנה עם מונולוג חחח
אבל אני גם משתטפת בהפקות של י"ב' אנחנו ניגשים ביום חמישי עם ההפקות חיחי
איזה קטע שגם את...
הפרק מדהיים וממש עצור תשתדלי להמשך מהררר
QUOTE (sufipufi @ 28/02/2006) איזה אבא בןן זונההה!!!
יאוו אני יהרוג אותו!!!
עלאק לא עושה כלום בבית היא זאת במחזיקה ת'בית!!
אווףףף מעצבן אותי שיבוא לפה אני יהרוג אותו
ואם מאי עיוורת בגללו אני יעשה אותו עיוור ת'מכוער!
סורי נכנסתי לסיפור חזק...
ניקוש יש לך סיפר מרגש ומדהים😊
אני צ'ה המשךךךךך
😉
