•°•הדרך אל האושר•°•

הממששךך בדחיפהההההההה

ניקייי אני צ'ה המשךך😢

ניקוולללללללללללללללללללללללללללללל!!!

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!


😁 😊 😛 😁 😊 😛 😁 😊 😛

הוא שם את המזלג והסכין שלו בצד, ובכך נפתח ערב השיחה הראשון שלי ושל דולב.
ערב שבו דיברנו על כלכך הרבה דברים, הוא נפתח בפניי בצורה מדהימה, סיפר לי על השאיפות שלו, על חברה שלו שמתוך הצורה בה דיבר עליה כלכך אהב, על החברים שלו, ההורים, האחים והבית.
סיםרתי לו גם כמה דברים...לא נפתחתי בפניו בצורה שהוא נפתח בפניי, אבל דבר אחד הבנתי, שאם יום אחד אני ארצה לספר למישהו את הסוד שלי...זה יהיה אך ורק לו!!!

"היה נורא נחמד היום..." עמדנו בכניסה לבית שלי
"כן, גם לי" הוא חייך
"לילה טוב..." חייכתי ויצאתי מהאוטו
"נתראה יום ראשון בעבודה?" הוא שאל
"אהא..." אמרתי
"אז להית'" הוא אמר
"עשיתי לו תנועה עם היד והוא נסע
נכנסתי בשקט הביתה ורצתי אל החדר להחליף בגדים ולהוריד איפור, שאבא שלי חס וחלילה לא יראה אותי ככה.
"איפה היית?" שמעתי את קולו בדיק כשנכנסתי למיטה
"אצל מעיין..." הוא נשען על הדלת שלי ובדיו פחית בירה
"למה את משקרת?" הוא שאל
"אני לא משקרת..." מלמלתי
"כן את כן!!" הוא פלט צעקה וזרק עלי את פחית הבירה הריקה
"לא אני לא..." לחשבתי מפוחדת
"איפה היית?!" הוא התקרב אלי
"מעיין..." הסתכלתי עליו
"מעיין הא?" הוא צחק
"כן..." שיקרתי
"חתיכת שקרנית קטנה!!!" הוא צעק והנחית לי כאפה לפנים
"אני התקשרתי לשם ואמא שלה אמרה שמעיין יצאה ואותך ראתה יוצאת עם איזה בחור..." הוא המשיך לצעוק
"אבא אנ..." התחלתי להגיד משהו אבל הוא קטע אותי
"שתקי לא רוצה לשמוע אותך בכלל!!! מה קרה התחלת להשתרלל, זנזונת קטנה שכמותך" הוא אמר
"אני לא השתרללתי ואני לא זונזונת!! אני בחורה וגם לי מגיע לצאת עם בחורים פעם ראשונה בחיים!" אמרתי לו
"בחורים את אומרת הא? בחורים!?" הוא משך אותי מבמיטה וסחב אותי לסלון שם השליך אותי על הספה
"אבא דייי...." התחננתי
"אני אראה לך מזה בחורים..." הוא עשה מידו צורת אגרוף ושניה לפני שהוא נחת קפצתי מהמיטה והוא פספס
"שלא תעיז לגעת לי בפנים יותר, אתה שומע?!" עכשיו היה תורי לצרוח
"סליחה?" הוא שאל בלחש בצורה מאופקת
"לא סלחתי!!!! להזכירך אני עובדת במקום ציבורי, אנשים מסתכלים עלי!! אם בא לך שיגישו תלונה במשטרה ותשב כל החיים שלך קיבינימט בכלא, בקשה, הינה הפנים שלי, תכה אותם..תן את המכה הכי חזקה שלך, וניפגש בבית המשפט..." התקרבתי אליו ודחפתי לו את פניי
"תעופי ממני!!!" הוא אמר בכעס ובתגובה נתן לי את הדחיפה הכי חזקה שלו שהעיפה אותי היישר אל דלת הכניסה. נתקעתי עם הגב בידית כלכך חזק שהרגשתי אותה נכנסת לתוכי. מרוב במכה לא יכולי לנשום. ישבתי שם ונחנקתי, כבר הרגשתי את שעתי קרבה ושאני לא אראה את אור היום יותר, ואז השתחררתי ונשימתי חזרה אלי.
"את בסדר??" ראיתי את רותם רצה אלי
"תרימי לי את החולצה..." ישבתי עם עיניים עצומות
"אלוהים..." היא שמה את ידה על פיה ודמעות החלו לרדת מעיניה
"מה יש?" נבהלתי מתגובתה
"הכל נפוח פה ויש לך שטף דם...."היא אמרה
"לכי למטבח תביאי קרח או בקבוק קר ובואי לחדר שלי" אמרתי ובקושי הצלחתי לקום וללכת לחדר
נשכבתי על המיטה על הבטן. הכאב היה בלתי נסבל, הרגשתי מחוסרת כוחות. לא היה בבית הזה שום כדור לשיכוך כאבים וידעתי שאני הולכת לעבור לילה נוראי.
"הינה קרח..." שמעתי את רותם נכנסת והרגשתי שהיא התיישבה על המיטה
"שימי אותו..." אמרתי לה
"זה יכאב לך...." היא יללה
"רותם!! אמרתי לך שימי!!" התרגזתי
"אהההההההההההההההה" צרחתי כשהיא שמה אותו ומרוב כאבים נשכתי את השמיכה שלי
"אמאלה..." היא התחילה לבכות
"פסיקי לבכות!!" פקדתי עליה
"אני לא יכולה...." היא אמרה תוך כדי בכי
"רותם, או שתפסיקי לבכות או שתלכי מפה..." אמרתי לה
"אני מצטערת..." היא ענתה
"תורידי אותו...תורידי" לא יכולתי לסבול יותר את הכאב הזה
"הכל כחול פה..." היא אמרה אחרי שהורידה
"מאי, אולי תלכי למשטרה?" היא אמרה
"ומה אז? יפרידו בנינו וישלחו אותנו לפנימיות שונות בשני קצוות של הארץ" מלמלתי
"ככה לפחות לא ירביצו לך..." היא אמרה
" תביני, רוב הפנימיות זה מקום מסריח. פה הוא לפחות מרביץ רק לי, שם אנחנו עלולות ליפול על אנשים מגעילים שירביצו כפליים לא רק לי, אלא גם לך, ואני לא אתן לזה לקרות" אמרתי
"אז אולי משפחה תאמץ אותנו?" היא שאלה ברוב תמימותה
"משפחה מאמצת זה עניין של מזל, מה שלי אין. רוב המשפחות המאמצות הן בעלי ילדים. הם אפעם לא יאהבו אותנו כמו את הילדים שלהם ותמיד יזכירו לנו שאנחנו מאומצות" אמרתי
"אולי את צודקת..." היא אמרה באכזבה
" קטנה, אני חייתי עם זה עד עכשיו, נשאר לי עוד שנתיים, אני אהיה בסדר" אמרתי
"במהלך השנתיים האלה הוא עלול להרוג אותך, ואז אני אמות אחרייך..." היא אמרה בבכי
"הוא לא יעשה את זה. הוא חכם מידי בשביל זה. הוא לא ירצה לבלות את שאר חייו מאחורי הסורגים בגללי...וחוצמיזה, יש לך אמא ילדה.." אמרתי לה
"היא לא אוהבת אותי..." היא ענתה
"בטח שהיא אוהבת...היא רק לא מראה את זה..." אמרתי לה
"את רוצה שאני אשן איתך?" היא החליפה נושא
"לא מתוקה...לכי לחדר שלך. את צריכה לנוח ואיתי את לא תרדמי היום..." חייכתי
"את בטוחה?" היא שאלה
"אהא..." הנהנתי
"טוב...אז לילה טוב" היא אמרה
"לילה טוב..." עניתי ובאתי להתכסות
"אם את צריכה משהו תקראי לי..." היא אמרה לפני שיצאה
"תודה..." חייכתי והיא יצאה
את מהלך הלילה ביליתי ביסורים. כלכך כאב לי הגב שנאלצתי לתקוע מגבת לפה כדי לא לצרוח ולנשוך אותה כדי להקל על עצמי.
לא ידעתי מה לעשות וכבר כאב לי הראש לבכות.
לקראת הבוקר הכאבים נחלשו וסוף סוף יכולתי לנמנם טיפה, לעצום את עיניי ולנוח אחרי מה שעברתי.
כשההתעוררתי והסתכלתי על העשון גיליתי שהשעה 1 וחצי בצהריים. הופתעתי שרותם לא העירה אותי ושאבא שלי לא נתן לי איזו דחיפה על הבוקר.
יצאתי לעבר הסלון שהיה ריק מאדם. במטבח מצאתי פתק מרותם:
"אבא הלך לאנשהו, ואני נסעתי עם שרון וההורים שלה לים. אבא הרשה, ביי"
חייכתי לעצמי והלכתי למראה לראות את יצירת האומנות שאבא שלי השאיר לי, תמיד ידעתי שיש לו כישרון להיות אומן, הציורים שלו היו יקרים יותר מכל ציור של פיקסו עצם העובדה שזה צייר בצבע ואבא שלי במכות.
" ואווו" פלטתי כשהרמתי את החולצה
"עכשיו אני מבינה את פשר הכאבים בלילה" דיברתי על עצמי ועמדתי מבוהלת ממה שיש לי על הגב.
הורדתי בזהירות את החולצה ורצדתי לכבס את הבגדים של מעיין כדי להחזיר לה אותם עד הערב.
איך שסיימתי לכבש ולתלות אותם צלצל הטלפון:
"הלו?" עניתי
"מה קורה סיס?" זו הייתה מעיין
"נייס..." אמרתי
"איך היה?" היא שאלה
"נחמד..." חייכתי לעצמי
"ואני ואלון רוצים פרטים.." היא ענתה
"חחח, למה הוא אצלך?" שאלתי
"כן..." היא אמרה
"אני אבוא היום בערב ואני אספר הכל..." אמרתי
"למה רק בערב?" שמעתי את אלון
"היי אלון..." הבנתי שאני על רמקול
"היי גם לך ועכשיו תעני.." הוא אמר
"חחח..בערב כי יש לי דברים לעשות בבית " צחקתי
"טוב, רגע, שאלה אחרונה אבל..." אמרה מעיין
"נו?" אמרתי באדישות
"היא דפק לך איזו נשיקה רטובה וחושנית??" היא שאלה
"חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח" נקרעתי לה בטלפון
"מה את צוחקת?!" היא שאלה
"על מה את מדברת?!?! יש לו חברה..." אמרתי
"אז מה הוא רוצה ממך?" היא לא הבינה
"אני אבוא היום ואני אספר נו...בקשר לדולב ולמ-ו-ר" הדגשתי תשם שלו
"ומי זה מ-ו-ר? הוא שאל והגדיש כמוני תשם
" את זה תשמעו כבר בערב..." אמרתי
"זונה נו!!! ספרי!!" אמרה מעיין
"לא לא לא...בערבבבב" אמרתי
"טוב, לכי זדייני, ביי" היא אמרה וצחקה
"ביייייייי" אמרתי לה וניתקתי
הלכתי לעשות שיעורים והגיע הערב. הורדתי את הבגדים של מעיין, גיהצתי אותם ושמתי בשקית.
"סוףף סוףףף" היא אמרה כשפתחה תדלת ונתנה לי להיכנס
"איפה לוני?" שאלתי
"פה" הוא קפץ עלי משומקום
"הבהלת אותי.." אמרתי לו
"מה לעשות...אני לא כזה כוסון כמוך..." הוא חייך
"חחח..אל תגיד תמילה הזו" אמרתי לו
"אולי תפסיקי לקטול אוית כשאני מחמיא לך ופשוט תגידי תודה?" הוא שאל
"תודה אלוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן" אמרתי והתחלתי לעלות לחדר
"נו נו נו?" היא סגרה תדלת
סיפרתי להם הכל. על עניין החשבון, על המחמאות של דולב, על מ-ו-ר. מעיין איך ששמעה את התיאור שלו נדלקה על העניין. רק אלון אמר שהוא לא נשמע להיט (בנים!!).
סיפרתי להם בקצרה על השיחה עם אלון, אחרי הכל, הוא דיבר על דברים אישים, בחרתי לספר מה שרציתי.
"אהה ועוד משהו..." אמרתי לפני שסיימתי לספר
"מה עוד?" שאלה מעיין בהתלהבות
"כשהוא הציג אותי בפני מור, הוא אמר את שמי ואמר שאני הילדה הכי חמודה בעולם שבקרוב הולכת להיות ידידה הכי טובה שלו" חייכתי
"אהההה שירגיע..." אמר אלון
"לוניייי...אתה יודע שאתה תמיד תהיה הידיד הכי טוב שלי..." התיישבתי עליו
"לא יודע..." הוא נשמע טיפה מקנא
"אתה מקנא?" חייכתי
"לא!!" הוא קפץ והוריד אותי ממנו
"אז מה הבעיה?" שאלתי
"סתם קשה לי לקבל תעובדה שאת פתאום יוצאת עם בנים..." הוא אמר
"הגיע גם זמני לא?" חייכתי
"ברורורוררר" מעיין קפצה לי על הגב
"אההההההההההההההההההה" צרחתי
"מה יש?!" הסכנה נבהלה ואלון עוד יותר
"נפלתי במדרגות אתמול כשעליתי הביתה..." אמרתי והרמתי את החולצה
"השם ישמור...." אלון הסתכל על זה
"את חייבת ללכת לרופא..." אמרה מעיין
"שטויות..." הורדתי אותה חזרה
"מאי, את בטוחה שזה ממדרגות?" שאל אלון, והשאלות שלו החלו להפחיד אותי לאחרונה
"ברור. אז מה זה עוד?" שאלתי
"אני לא יודע...." הוא אמר
"חחח..אלון, נפלתי..." צחקתי
"אוקיי..." הוא אמר וחייך, אבל משהו בחיוך שלו אמר לי שהוא לא מאמין לי.


"אני עובדת היום..." אמרתי למעיין ביציאה מבית הספר אחרי הלימודים
"ד"ש לדולבי..." היא חייכה
"אני אמסורררר" צחקתי
"ביוששש" היא אמרה
"בייי" עניתי

הגעתי לעבודה וראיתי את דולב.
"מה קורה?" חייכתי
"שלום גברת..." הוא פתח את דלת הכניסה לבאסטה
"שלום אדוני..." חייכתי
"איך היה השבת?" הוא התעניין
"אחלה..." שיקרתי
"אני שמח..." הוא אמר
"ואצלך?" שאלתי
"מעולה..." הוא חייך
"אני שמחה..." חזרתי על מילותיו ולבשתי על עצמי תסינר
"דיברתי עם מור..." הוא אמר לפתע
"וואלה..." ניסיתי להראות אדישה
"הוא ביקש תמספר שלך..." אמר דולב
"מה?" הסתובבתי מופתעת
"מה את מופתעת? אם לא הייתה לי חברה גם אני הייתי מבקש אחרי איך שנראית יום שישי" הוא צחק
"לודעת..." הסתובבתי חזרה לגלידות
"להביא לו?" הוא שאל
"אני לא יכולה בבית..." אמרתי
"בגלל אבא שלך? יתחיל להציק?" הוא שאל
"כן..." חייכתי
"מה עם נייד?" הוא שאל
"אין לי..." משכתי בכתפיים
"תקשיבי...יש לי מכשיר ישר שאני לא משתמש בו כבר אולי שנתיים. זה טוק מאן. את קונה כרטיס ומדברת...." הוא ניסה להסביר
"אני יודעת מזה טוקמאן...אבל לא נעים לי..." הסמקתי
"מה אכפת לך? אני מילא חשבתי כבר לזרוק אותו. אבל אני רואה שלך הוא יכול להועיל..." הוא אמר
"אתה בטוח?" שאלתי
"לגמריי..." הוא חייך
"תודה רבה..." אמרתי והתרוממתי לעבר המדף למעלה להוציא סוכר
אחרי שהסתובבתי קלטתי את דולב עומד עם מבט משונה ומסתכל עלי, מבט ממש משונה, שלא ראיתי אצלו אז.
"מה יש לך?" שאלתי
"אני רוצה שתגידי לי מה יש לך..." הוא אמר
"מה ז"א?" לא הבנתי
"מה זה?!" הוא סובב אותי באגרסיביות והרים לי את החולצה
"מאיפה אתה יודע על זה?" דחפתי אותו
"כשהתרוממת החולצה שלך עלתה ולא יכולתי שלא לראות את הדבר הנוראי הזה..." הוא נשמע עצבני
"זה כלום..." עניתי
"אני יודע שזה לא כלום ואני לא עוזב אותך עד שטעני לי איך קיבלת את זה!!" הוא אמר ומשך אותי לעבר המחסנים בכעס!!



יצא ארוךךךך....אז תהנו!
ותודה על התגובות!

יאאאאאא איזה מסכנה היאאאאאא😢
למה היאאא לאאאאא הולכתת להתלוננננננננן?!
טיפפפפשהההההההה


ההההמשךךךךךךךךךך
יצא פררקקק מ=ע=ל=ףףףףףףףף


בתאלוששששש=]

פרק יפההה 😕


המשךךך מהרר!!! 😊

וואי פרק מעלף,ימוכשרת אחת!
אני רוצה המשך,ומהר!

אוהבת הכי שיש,סתוי 😛

אעעעעעעעע המשךךךך

שתספר לו !!!
היא חייבתתתתתתתתת..

אחחחח.. פרק מושלם !

המשך דחוףףף..
ד"א.. מזה המחסנים האלה ?.. של הגלידרייה ?.. חחחח..

QUOTE (פרוטי-מתוקה @ 13/12/2005) שתספר לו !!!
היא חייבתתתתתתתתת..

אחחחח.. פרק מושלם !

המשך דחוףףף..
ד"א.. מזה המחסנים האלה ?.. של הגלידרייה ?.. חחחח..
כן...איפה שמחזיקים את הגלידה...
😊

תודה לכולם.

בואנה שמעי הסיפור הזה חזק לאללה..
יש לך כישרון ברמות יפה שלי..

אוךך פרק עצובבב =(((


אבל ארוך כמו שאני אוהבת..יאללה המשךךך :]

ווואי היא חייבת לספר לווווו
המשךךךךךךךךךךךךך

ילדונת כתבת סיפור יפה מקודם
והסיפור הזה עוד יותר יפה
את כותבת מדהיםם
יש לך את זה..
תמשיכיי

אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

איזה יפה!!!!
יואוו פול זמן לא קראתי את הסיפור
ועכשיו פשוט ישבתי וקראתי ולא יכולתי להפסיק!!!! 😊

את פשוטט מוכשרת!!! 😕
מאיפה כל זה בא????? (תגלי לי גמני רוצה...חעחחע 😉 )

פשוט אין מילים!!!
חוץ ממילה אחת:

ה=מ=ש=ך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
😊

QUOTE (00barby00 @ 13/12/2005)

את פשוטט מוכשרת!!! 😕
מאיפה כל זה בא????? (תגלי לי גמני רוצה...חעחחע 😉 )


כן ניק איפה קונים את זה (ת'כישרון) חח

וואי תמשיכיי דחוףףףףףףףף!!!!! אני במתחחח