היום הוא היום הבינ"ל למאבק באלימות נגד נשים. אמיר תיבון מביא את סיפורן של 3 נשים: מהצד האחד - בחורה שהוכרחה לעבוד בזנות בגיל 18, מהצד השני - שתיים הפועלות נגד התופעה המזעזעת.
"11 חודשים עבדתי בזנות. בעצם למה לקרוא לזה עבודה? זו לא עבודה. זו התעללות בנפש, התעללות בגוף...".
ישנם כמה תחומים בהם ישראל היא אחת המדינות המובילות באירופה: לדוגמא, סחר בנשים. בישראל ישנן, נכון להיום, אלפי נשים אשר נפלו קורבן לשקרים, אונס ואלימות, והוכרחו לעבוד בזנות בניגוד לרצונן.
אחת מהן היא אנה (שם בדוי), שהייתה בת 18 כשהגיעה לישראל ממולדובה. כמו נשים צעירות אחרות ממדינות מזרח אירופה, היא נפלה קורבן לשקרים של אנשי פשע מאורגן, שהבטיחו לה עבודה ופרנסה מכובדת בישראל, אם תשלם להם כמה מאות דולרים. בשביל אנה, שגדלה במשפחה ענייה, זה היה חלום שמתגשם.
"אמרו שהכל יהיה בסדר, סיפרו לי סיפור יפה מאוד, ממש אגדה. דיברו על עבודה בבית-מלון. מאוד רציתי לבוא". כשהגיעה לישראל הובילו אותה לדירה בצפון הארץ, שם הסבירו לה את הסיבה האמיתית להגעתה. "רק בישראל הם הסבירו לי שאני כאן בשביל לעבוד בזנות".
הישראלים שקנו אותה לא התעניינו אם היא רוצה לעבוד בעבודה החדשה או לא. השלב הבא היה אלימות ואיומים: הם הכריחו אותה לקבל בין 10 ל-20 לקוחות ביום. אם לקוח מסוים הפחיד אותה, הגעיל אותה או איים עליה, זו הייתה בעיה שלה בלבד. "היו קליינטים שהיו חולי נפש, אלימים. היה אחד שבמקום להשתמש באיבר המין שלו, רצה להכניס לי בקבוק זכוכית. הייתי בהלם וברחתי משם".
בחודשים הראשונים בישראל היא לא הרוויחה אפילו שקל אחד. הסרסורים לקחו את כל המשכורת שלה, בכדי "לכסות את הוצאות הבאתה לארץ". מאוחר יותר, אחרי ש"הוכיחה את עצמה", היא קיבלה 15% מהרווחים. העבודה הייתה מסביב לשעון, ובשאר שעות היום הייתה נעולה בדירה יחד עם עוד 3 נשים אחרות, גם הן קורבנות של סחר בבני-אדם.
אחרי חודשים של ניצול והתעללות, אנה נעצרה על-ידי המשטרה. במהלך המעצר והחקירה, היא החליטה להעיד כנגד האנשים ששיקרו לה, אנסו אותה, הכריחו אותה לעבוד בזנות ושדדו אותה ממעט הכסף שהרוויחה בעבודה זו. לא מזמן היא גם הגיעה לכנסת, וסיפרה את סיפורה. היא שוהה כרגע במקום מסתור מוגן.
חינוך מגיל צעיר
אנה עוד לא בת 20, אבל חייה נהרסו. למרבה הצער, אנה לא לבד. לפי הערכות המשטרה, מדי שנה נסחרות בישראל בין כ -3,000 ל-4,000 נשים למטרות זנות. "למען האמת, רוב הארגונים והחוקרים מאוחדים בדעה שהמספר גבוה יותר", אומרת יעל רלוי, בת 17, פעילה ב"מכון תודעה", "מוקד סיוע לעובדים זרים" ובארגונים אחרים שנלחמים נגד זנות וסחר בנשים בישראל.
במסגרת פעילותה, יעל עוברת בבתי-ספר ברחבי הארץ ומרצה בפני תלמידי תיכון על הנושאים, ולאחר מכן פותחת דיון בהשתתפות התלמידים על משמעותם. "ההרצאות האלה בדרך-כלל מאוד טעונות ומתוחות".
"יש המון מיתוסים סביב נושא הזנות. מחנכים אותנו שזו תופעה טבעית, בגלל שגברים פשוט חייבים לזיין ולא יכולים לחיות בלי זה, אז הרבה בני-נוער מקבלים את זה כמובן מאליו. אני מספרת להם לדוגמא, שלפי הנתונים, פחות מחצי הגברים בעולם הלכו לזונות. כלומר, ברור שזה לא באמת משהו שגברים חייבים אותו – אלא משהו שבני-אדם מאוד מסוימים נהנים ממנו, על חשבון אלפי בני-אדם אחרים".
- את באמת מאמינה שבעזרת הפעילות שלך את יכולה לשנות את הגישה של אנשים?
"כן. אני מאמינה שהגישה של החברה תלויה בחינוך. יש מדינות שבעזרת הסברה מגיל צעיר הצליחו לגרום לשינוי משמעותי בגישה. הבעיה היא שבישראל, במסגרת שיעורים של חינוך מיני בבתי-ספר, כל מה שמסבירים זה איך צריך לשים קונדום. לא מלמדים על הדבר הכי חשוב ובסיסי – על אלימות מינית, כפייה, ניצול. לא רק שזה לא עוזר, זה אפילו מזיק".
- האם יש הבדלים באופן שבו בנים ובנות מגיבים להרצאות שלך?
"קודם כל, לצערי יש הרבה בנים שמזלזלים בעניין. זו סוג של מגננה- במקום להתמודד, הם בוחרים לעשות מזה בדיחה. הבנות בדרך-כלל יותר מזדעזעות, רובן שותקות. בסופו של דבר, אני מאמינה שכמעט בכל בן-אדם שנחשף לדברים הללו, זה נוגע במקום כלשהו".
מתנת בר-מצווה: ניצול מיני
נערות כמו אנה מגיעות לישראל ונאנסות מדי יום. למרבה האירוניה, בחלק לא מבוטל מן המקרים, האנסים, כלומר, הלקוחות, הם בני-נוער בעצמם.
"כבר כמה שנים שישנם יותר ויותר קטינים שלוקחים חלק בתעשיית הזנות כלקוחות", מספרת לינוי שוורץ, בת 19, שעושה שנת שירות במוקד הסיוע לעובדים זרים, ארגון שמתמקד במאבק בסחר בנשים בישראל.
"היו קורבנות סחר בנשים שסיפרו על חבורות של נערים שהזמינו אותן, היו סיפורים על אבות שמגיעים לבית-זונות יחד עם הבנים שלהם כמעין טקס חניכה גברי. הסיפור הכי הזוי ומזעזע שנתקלתי בו הייתה קורבן סחר בנשים שסיפרה על ילד שהייתה לו בר-מצווה ובתור מתנה מההורים קיבל ערב עם נערת ליווי".
- עד כמה התופעה נפוצה?
"אין לי נתונים מדויקים, אבל מה שכן", מרחיבה לינוי, "זה לא יהיה מוגזם להגיד שניצול מיני הפך להיות חלק לגיטימי ואפילו פופולארי בהתבגרות של בני-נוער במדינת ישראל".
האו"ם הגדיר את הסחר בנשים כ"עבדות בתחילת המאה ה-21". לפחות היום, תקדישו קצת מחשבה לקורבנות של התעשייה הזאת, לנשים צעירות כמו אנה, בגיל של החברות והאחיות שלנו, שחייהן נהרסו. ובפעם הבאה שאתם שומעים חברים שמדברים על ללכת לזונות, אל תתביישו להרים קול, להביע עמדה אחרת. גם מי ששותק יכול להיות שותף לפשע.
מקור:
http://zone.walla.co.il/?w=/2702/812868
