😮 איזה סיפור מדהים!!!
תמשיכי בבקשה
חג שמח!
וואיי לאה איזה יפה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יצא ממש ממש מהמם!!!!
גם אני אהבתי את הקטע של "תפרשי כנפיים ועופי"
המשך דחוףףףףףףףףףףףף
אהה ו..אמ..מה ז"א פרק סופי?את באה להגיד שזהו?שלא יהייה יותר הסיפור הזה?
=(((((
לאב יו,
ויקוששש
תודה למי שהגיבההההה
יהיה מחר המשך
אם יהיו עוד תגובות מאנשים שלא הגיבו...
וכן מחר זה הפרק הסופי....
בעיקרון זה לא אמור להיות מחולק לפרקים בכלל...
אבל אני חילקתי את זה..
כי זה סיפור של 4 עמ' מודפסים....
אז תחכו לסוף מ=ד=ה=י=ם!
וגם אני אהבתי את המשפ...
חיחי
עשיתי אפילו גילטור שלו....
תמשיכיי יפיופההה שליי זה מושלםםם
וחבל שזה נגמרר חח אבל מעניין אותי מאודדדדדדדד
אז תמשיכי ודחוףףףףףףףףףף!!!!!!!
QUOTE (יפיתי-דבירוש @ 26/10/2005) תמשיכיי יפיופההה שליי זה מושלםםם
וחבל שזה נגמרר חח אבל מעניין אותי מאודדדדדדדד
אז תמשיכי ודחוףףףףףףףףףף!!!!!!!
😁
תודה בנות....
אני רוצה עוד כמה תגובות...
עכשיו אני עצובי...
אז אולי התגובות שלכן יעודדו אותי...
אני מבינה שאתן לא רוצות המשך כן?...
איזה מגעילות אתן אני לא מאמינה......😊
אייייייייי דבר ראשון שיותר חשוב לי מהמשך
זה למה את עצובייייייייייייי!??!?!
עם את צריכה משהו אני פה בשביללךךךךךךךךך
ואני מתהההה להמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך =]]]]]]]]]]
מוואההההה
לאב יווו
QUOTE (שנינוש_הבובה @ 28/10/2005) אייייייייי דבר ראשון שיותר חשוב לי מהמשך
זה למה את עצובייייייייייייי!??!?!
עם את צריכה משהו אני פה בשביללךךךךךךךךך
ואני מתהההה להמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך =]]]]]]]]]]
מוואההההה
לאב יווו
שני אני בסדר כבר....
למה אין תגובות?
אתן לא רוצות את הפרק הכי הכי מעניין? 😊
QUOTE (יפה-2אה2ה @ 28/10/2005) למה אין תגובות?
אתן לא רוצות את הפרק הכי הכי מעניין? 😊
אוףףףףףףףףףף בבנות למה אתן לא מגיבות!?!?הא?
אני במתח מטורףףףףף...
דייי תגיבוו..
ולאוש אם יש בעיה או סתם אני פה בשבילך..או באייסי..רשום לי בפרטים..
לאב יו,
ויקוששש 😊
QUOTE (vikile @ 28/10/2005) QUOTE (יפה-2אה2ה @ 28/10/2005) למה אין תגובות?
אתן לא רוצות את הפרק הכי הכי מעניין? 😊
אוףףףףףףףףףף בבנות למה אתן לא מגיבות!?!?הא?
אני במתח מטורףףףףף...
דייי תגיבוו..
ולאוש אם יש בעיה או סתם אני פה בשבילך..או באייסי..רשום לי בפרטים..
לאב יו,
ויקוששש 😊
תודה בובה
תתחברי אלי לאיסי...
קחי חיפית.... 🙄
דיייי אתן כאלו מגעילות!...
למה אתן לא מגיבות... 😊
נווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו אני רוצה ת'פרק האחרוןןןןןןןןןןןןןןןןן
המון זמן עבר עד שראיתי בעיניה של אור את אותו מבט שהיה לפני המוסד, את אותו
ניצוץ של אהבת חיים, אבל הוא חזר, ועל זה שמחתי. אור מעולם לא הזכירה את אותו
פתק אבל לא היה לי אכפת,את הפתק נשאתי תמיד איתי, הוא נהיה מאז ולתמיד הקמע
שלי. אור הייתה מאושרת וכך גם אני, אבל זה לא היה לזמן רב, כי אותו יום שחלמתי
שיגיע,הגיע, כמו נבואה הרגשתי בקרבתו, ידעתי שזה עומד לקרות ושאי אפשר לעצור
את זה, והיום הזה הגיע. ב-9 בפברואר 2004, נכנסו אלינו המנהלת והיועצת, כששניהן
בוכות טיפה, זה היה כ-שבועיים עד אותו יום שאור נעדרה מבית הספר ולכן ידתי
שנשהן עומדות לספר יהיה בהכרח קשור אליה, וכמותמיד צדקתי. "שולי אני יכולה
לדבר עם הכיתה הזאת רגע? זה לא סובל דיחוי" שאלה המנהלת משולי המורה
לגיאוגרפיה, " כן, כמובן" ענתה שולי. " ובכן חבר'ה, מה שאני עומדת להגיד לכם זה לא קל
בכלל לכן אני אבין אם למישהו יהיה הצורך לצאת להתאושש. זה כבר שבועיים שאור לא
באה לבית ספר ולכן הרגשתי את הצורך להתקשר, הוריה לא ענו, ניסיתי להתקשר אך זה
לא היה זמין, אבל אתמול הם התקשרו אליי בעצמם, אור היא......היא..... היא הייתה חולה
באיזה סוג של שפעת ו....היא, היא נפתרה, אני מצטערת מאוד." עם הדברים האלה המנהלת
יצאה בבכי מהכיתה ואחריה רצו שולי והיועצת. כול הכיתה שקטה, כולם כאילו נסגרו
בתוך עצמם לרגע, ואז זה התחיל, הבכי, הזעקות, הטלפונים המיותרים, כאילו הם עדיין
מקווים שאם יתקשרו זה ישנה משהו, פאניקה אחת גדולה, כולם חוץ ממני.אני ישבתי
בשקט והרגשתי איך האדמה מתהפכת מתחת לרגליי, לא רציתי לדעת כלום, לא רציתי
להבין כלום, רציתי להיבלע באדמה, הרגשתי שזה הסוף, אין יותר טעם לכלום, זה הרגע
האחרון. ניסיתילא לבכות, רציתי להידמות בזה לאור, אבל לא הצלחתי, זה פשוט פרץ
ממני כמו סופה מטורפת, הכול נגמר, אין בי יותר כלום, רק הריקנות שמעפילה על הכול,
והשם של אור שמהדהד אצלי בראש " היא, היא נפתרה, אני מצטערת מאוד", רציתי להחזיר
את הזמן לעשות משהו כדי שאור לא תמות או לפחות כדי שהמנהלת לא תגיד את זה
משהו, רציתי להפוך את העולם בשבילה. חזרתי הביתה בוכה, ולא אמרתי מילה, נכנסתי
לחדר שלי וחיכיתי, חיכיתי לאותו רגע כשההורים שלי ילכו והבית יהיה ריק מאדם, והרגע
הזה הגיע. ההורים שלי נסעו לאירוע ואני נשארתי בבית לבד, ישבתי ליד החלון וחשבתי
על אור, כול חייה הבהבו לי בעיניים ואז הוצאתי את הפתק שלנו וקראתי אותו, חשבתי
שאולי אני אפגוש אותה בגן עדן ואור תסתכל עלי כמו שהסתכלה כשבאתי למוסד
כולה נדהמת ומופתעת, ואני שוב לא אדע מה להגיד לה אבל הפעם אני חושבת שהיא תבין
אותי מהר. ואז קמתי שמתי את הפתק על השולחן פתחתי את החחלון, פרשתי כנפיים
ועפתי.
הסוף!
כתבה: מירי סרברו.
יאיייייייי איזה מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אוףףףףףף איזה פרק מהמם!!!!אבל עצוב שהיא מתה.... 😢 😢
היה סיפור סוףףף!!!!
לאב יו ויקוששש 😊
נ.ב.
יפיתוש כפרוני שילייי לאב יו!!!!
אתר האהבה הישראלי