|
|
|
הדמעות זלגו שוב מעייני, בחיים לא חשבתי שאצטרך לבקר שם שוב,
לבקר באותו סיבה כמו קודם...
אז, זה היה אבא, אבא שנהרג בתאונת קטלנית, תאונת דרכים, הכביש הזה - זה דבר מסוכן!
ועכשיו, זה החבר שלי, אהבת חיי, שנהרג בעל האופנוע "המדליק", גם זה היה על הכביש!
'אני בחיים לא יעשה רשיון' חשבתי לעצמי, 'על הכביש בתור נהגת - אני לא עולה' המשכתי לחשוב
יחד עם הדמעות שזלגגו מעייני..
--------------------------------------------------------------------------------------------------
"שקמה קומייי, שקמהה" נשמע קול צועק, קול צורח,
היה קשה פתוח תעיינים, פחדתי לפתוח אותם, פחדתי לחזור למציאות!
"סיגיייי סיייגיייי בואיי מהררר.. הילדדדהה שלייי.. היאא.. היאא לא פותחת תעיינים..
מהה קרהה לה?!?!" נשמע אותו קול, הפעם עם תוספת של בכיי..
נבהלתי, מה קרה? מה קורה?
הרמתי את ידי ושפשפתי תעיינים חזק חזק!
לאט לאט ראיתי את אמא, אמא שלי, אמא שלו, שניהן עמדו מולי,
"אויי שקמה שליי, איך הבהלת אותייי.." קראה אמא בקול וחיבקה אותי,
"אמאא??" אמרתי בקול שקט והבטתי בה,
סיגי ואמא התיישבו מולי, על הריצפה,
"מה ילדה קטנה שלי?!" שאלה אמא והחזירה לי מבט,
"למה הערת אותי?!" יצא השאלה מפי, יחד עם שטף דמעות ענקי, פעם ראשונה שאני בוכה מול אמא,
בוכה מול אנשים, מאז ומתמיד ידעתי לשמור הכול בתוכי,
רק הוא! רק הוא ידע את הבכי, רק הוא שמע אותו, רק הוא ראה שאני -
לא הילדה השמחה שמבחוץ,
אני לא הילדה שמחייכת בחוץ,
אני הילדה העצובה מבפנים,
אני הילדה הבוכה בפנים,
התפרצתי בבכי מר, בכי של כאב, ואז הבטתי בסיגי - שגם עייניה היו אדומות וחלושות,
ואז באמא,
ואז התפרצתי,
"למה הערת אותי שוב למציאות הזאת, למה הערת אותי שוב לחיים האלה,
למה את נותנת לי שוב לסבול, שוב לראות שהוא כבר לא כאן! שוב להבין שהוא כבר לא קיים,
למה אמא?! - את! את זאת שלא רצית להתעורר אחרי המוות של אבא, את זאת שרצית להמשיך לישון,
או בעצם כך קראת לזה, זה היה למות!! את זאת שרצית להתעורר מהחלום הנורא ולראות שהוא כאן לצידך,
אז למה את רוצה שגם אני, שגם אני יחווה זאת בדיוק כמוך אחרי שאהבת חיי הלכה, נעלמה, כבר איננה, למה?!"
וואי נתלייייייייייי
עוד סיפור מושלםםםםםםם 😊
כבר מצמרר
תמשיכי מאמיי
מהררררר
ייייייייייייייאאאאאאא=]
עוד סיפור מושלם מבית נתליייייייייייייייי...חיחי!!!
המשךךךךךךך מאמי
מסכימה עם כולןןן!
יאאלהה המשךך! =]]
יאפה ששששששליייייייייייייייייייי אחח איזהה מוששששששששלםםםםםםםםםםםם
מחכהלהמשךך
ואתת לא יודדדדדדדדדעתת ראיתי אתמול אתת בן אאחחחח איזהה יאפה הוא אוףףףף
דבריי איתיייייייייייייי
יששש איזה כיפייייי לא נטשתן אותיייי.. =)
5 תגובות להתחלה זה כבר מש'ו!!!
תמשיכו להגיב ואחרי ארוחת הערב תקבלו המשךך ארוך ויפה (לדעתי בכל אופן!)
תודה על התגובות~!!!
ש-ב-ת ש-ל-ו-ם-!
_נתושששש_
הההההההההההמממממשששששששששךךךךךךךךךךך!
וווואי ממש ממש יייייפה=]
תממשיכי נסיכה😘)
אמא הביטה בי, פתאום הבינה וידעה מה אני עוברת,
בכל זאת, גם היא עברה את זה לא מזמן,
אני זוכרת את היום הזה כאתמול,
שמונה בערב, חורף, חושך מצרים בחוץ, אמא מביטה בחלון הפונה לרחוב הראשי, מחכה לאבא שאמר שיחזור באיחור,
היא מביטה בי לרגע, יושבת ומכינה את השיעורים הקשים במתמטיקה, "את צריכה עזרה?" היא שואלת וניגשת אליי,
היא מביטה במחברת המונחת על השולחן, ומחייכת אליי, "אני רואה שכיתה ט' לא ממש קשה לך!" היא אומרת ושוב מחייכת,
אני מביטה בה, לא מבינה מה המאומה, סה"כ זה חומר קל - מה יש פה לא להבין?!
היא חוזרת חזרה לחלון, ידיה שלובות, ופיה סגור, לא אומרת מילה,
היא מביטה אל הרחוב, ופתאום התחשק לי להצטרף אליה, מהחלון הגדול של הסלון אפשר לראות המון אנשים,
זקנים, מבוגרים, ילדים שנזכרים לחזור הבית, צעירים שיוצאים לבלות, מכוניות שנסועות,
ובוווווווווווווווום! בום אחד גדול בקצה הרחוב..
אמא מביטה בי, ופתאום דמעות יורדות מעייניה,
אני מביטה באמא, לא מבינה מה קורה לה?!
"שקמה!! שקמה יש לי הרגשה רעה.. תלכי לשם!!" היא אומרת, היא פוקדת, ואני בלי מילים הולכת,
יוצאת בקפור אל הרחוב, והולכת, הולכת בקצב מהיר, רק להגיע לשם, לראות שהכול בסדר,
שזה לא אבא, שאין ממה להחלץ, אבל אני מגיעה, מתנשפת, ומנסה להרגע טיפה,
ואז שוב נכנסת ללחץ, אבא שלי, האוטו שלו, הרגל שלו,
הוא שוכב על הריצפה, מכוסה דם, רגלו קטועה ואף יוצאת מן דלת האוטו כשגופתו על הריצפה,
המון אמבולנסים פתאום מופיעים, משטרות, אנשים, ורק אני עומדת מעל אבא, מביטה בו, לא בוכה! לא מוציאה מילה!
הכול אני מחזיקה בתוכי!, התקופפתי לאבא הנחתי את ידי על חזהו, הלב כבר לא פועם, העיינים פתוחות, אבא מת!
ועוד אמבולנסים, ועוד משטרות, עוד אנשים, ועוד גופות, כולם מתבצרים בקצה הרחוב..
אני זוכרת את זה.. כאילו היה אתמול..
איך כיסו את אבא בשמיכה לבנה, איך התקופפתי לנשקו, נשיקת פרידה..
ואמא הגיעה, מאחורי בריצה, פשוט העיפה אותי לפינה,
רון - רון שלייייי בעליייי תחזוררר אליייי - היא צעקה בחוזקה,
התחילה לבכות בכי מר, בכי כואב, היא צורחת וצועקת, ואין מי שירגיע אותה, בטח שלא אני - מי אני?!,
ואז, אז כבר הכול היה מהר!
לקחו אותי ואת אמא, ואז היה הלויייה, ואז כבר עבר שבוע,
אחרי השבוע כולם הפסיקו לבוא לנחם, אחרי שבוע, אמא יכלה "לחזור לעצמה", עכשיו היא כבר לא היתה עם מסיכה,
לא עם אותו מסיכה - הכול בסדר, יהיה טוב, הוא לא אשם, זה מה שרצה הגורל, הגורל אכזר אבל צריך להמשיך,
עכשיו היא הורידה הכול, נשכבה במיטה וכל מה שרצתה היה למות, עם בכי וצרחות עבר חודש,
ועדיין היא רצתה למות, שהייתי מעירה אותו בבוקר,
והיא היתה רואה את עייני הנפוחות, ילדה שלי בכית? היא היתה שואלת ואני איניי מהנהנת בראשי,
רק הוא ראה אותי בוכה, והיא איננה היתה מבינה, למה אינני בוכה על אבי, למה אני שמחה ומחייכת,
למה אני זוהרת וצוחקת,
ואז היא כשרואה שהכול שמח, נזכרת ברע, ושוב מתחילה לבכות, ושוב לצעוק,
לצעוק אל אלוהים, לצעוק על הגורל, לצעוק מדוע הערתי אותה לחיים האלה? לחלום - הסיוט הנורא?
"שקמה, אני מצטערת!!" אמרה אמא פתאום, העירה אותי מהמחשבות,
המחשבות על אבא שאיננו, המחשבות ששיחזרו את כל אותו הזמן, לפני שנה וחצי,
היום אנחנו בלעדיו, היום אני כב ר בתחילת יא', והיום אני בוכה בפעם הראשונה, והיום אני בלי אהובי...
ווווווווווווווואיי יפה שלי
זה כל כך מצמרר
כואב,
את פשוט כותבת כל כך מדהים
כל כך אמיתי
יש לך כתיבה מיוחדת
כל כך שונה
כלכך יפה
מרגשת
מצמררת
פשוט מושלמתתתתתתתתתת!
אסור לך
להפסיק לכתובב אף פעםםםםםםם
אני מחכה להמשךך
דחוףף
דחוףףףףףףףףףףףףף!
מוואהההההההה
נתלי קראתי את 2 הפרקים וזה מהמם!!!
מצפה להמשך!!!
לאב יו,
ויקושש
שני וויקיי תודה יופו תתת שלייי..
ששמתיי שני פרקיים ארוכיים יחסיייתת להתחלהה.. ואני רוצה קצתת תגובות!!!
אזזז נחכההה ונראההה מה יהייה בהמששךךך =)
אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא...
את כותבת מדהייייייםםםםםםםםםםם...
אהבתייייייייי מאודדדד מאודדד מאאוודדדד...
תמשיכי מאמי...
עוד סיפור של המוכשרת צ'לייי
התחלה מהממתת
תמשיכיי מאמי
מוואההההההה
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
