חברות או לא חברות?

אולי העולם לא סובב סביבי,
ולא כל דבר שקורה קשור רק בי,
אבל אתן יודעות צומת לב מדי פעם לא תזיק!
כואב לי לחשוב שעד עכשיו חשבתי שאתן חברות טובות שלי
אתן יודעות זה קצת מציק.
וכשאני מדברת איתכן ואומרת את רגשותי...
אתן אומרות סליחה, חושבות שזה נפתר וממשיכות להתנהג אלי באותה צורה.
אז זהו נשבר לי, אני לא יתן לכן יותר יחס טוב ויכבד אתכן...
מה שאתן כבר ממזן לא עושות כלפי...
איבדתי ממזמן את האמון בכן, זה כבר לא יותר מדי?
ואז פתאום אני הרעה נכון?
תפעילו קצת את ההגיון, תפתחו אלי תלב...
אולי תסתכלו עלי ותראו עד כמה לי זה כואב?
מספיק להגיד נכון, נכון, נכון... ולא לעשות כלום!
תדברו, תגידו מה שתרצו אבל טיפה יחס טוב אלי תראו.
אני שייכת אליכן, אני יודעת את זה... תמיד הייתי שייכת...
אבל מה קרה פתאום? לא עשיתי שום דבר רע אני לא רוצה ללכת...
אני רוצה להישאר איתכן... לא רוצה לעזוב...
ואתן: "לא, לא אל תעזבי" מראות לי פתאום יחס טוב...
אז מה נסגר? אולי פעם אחת תתיחסו לדעתי?
ולא תקבעו לי מה אני יעשה מתי ועם מי?
אני בסך הכל ילדה אני לא מקובלת מדי ואני גם לא סתם אחת...
אני מחוברת לשתי הצדדים... גם למקובלים וגם לאלו שלא...
לא עשיתי רע לאף אחד... ושוב אני יאמר אני רק רוצה להרגיש טוב.
אז בבקשה ממכן... תקחו ללב את דברי
אני לא רוצה בסוף לעזוב ושזה כבר יהיה מאוחר מדי.


מצדי על תגיבו הייתי חייבת להוציא החוצה