ובאת אליי, בשקט שכבת,
ידייך החלו פורטות
בעיניים נוצצות בגופי עקבת,
וכולך נשימות לוהטות.
כולי אז הייתי שלך,
והזוהר עליי שרר
לא רציתי איש מלבדך
ואושרי רק הלך וגבר.
והנה שוב אתה קרב,
ידייך נשלחות אליי,
ומה שמציף את הלב-
מי ייתן ויישאר עד בלי די.
|
 |
 |
