המשך קצת קצר....
מקווה שתאהבו בכל מקרה,
ליזוש 😂
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 6:
יום למחרת, בשיעור הראשון שלנו, שיעור פיסיקה, פאינה המחנכת שלי נכנסה לכיתה ואמרה שכל מי שנרשם למשלחת של פולין ייגש אליה בהפסקה. פתאום, היא פנתה אלי ואמרה: " ליז תיגשי אלי בהפסקה בבקשה אני צריכה לדבר אתך". הנהנתי הראש לאישור, וישר ראיתי את המבט של קובי עלי.
הוא תלש דף מהמחברת שלו וכתב: "למה נראה לך שהיא רוצה לדבר אתך?" עניתי לו: "אולי בגלל כל מה שקרה.. לשאול לשלומי או משהו כזה". הוא קיפל את הדף והמשכנו להקשיב למורה. אחרי כמה דקות אני רואה אותו פותח את הדף שוב, ורואה אותו כותב משהו. הסתכלתי כל הדף ואני רואה, "ליז אני אוהב אותך בובי שלי ואני מקווה שיום אחד תוכלי להבין עד כמה אני דואג ולא תסעי לפולין".
כל כך התבאסתי, ואז הוא קימט את הדף בלי ידיעה שראיתי את זה, וזרק את הדף לפח, וראיתי שהוא עומד לבכות. לקחתי דף מהדפדפת שלי וכתבתי: "קובי אני רוצה שתיסע איתנו לפולין". חיוך עלה על פניו והוא כתב: "את בטוחה שאת רוצה שאני אהיה שם?"
אני- "מעדיפה שתיהיה שם ולא תדאג כל כך", הוא ביקש מהמורה אם אני והוא יכולים לצאת לרגע כי אני מרגישה קצת לא טוב והיא הרשתה. יצאנו החוצה והסתכלתי עליו והוא הסתכל עלי וחייך. פתאום הוא חיבק אותי נורא חזק ולא הבנתי למה. הוא הרפה ממני ואמר: "אני כל כך אוהב אותך שאין לך מושג כמה ואני כל כך אוהב אותך שאת מבינה אותי" והמשיך לחייך. משכתי אותו שנכנס לכיתה. נכנסו בשקט התיישבנו במקום וכך המשיך כל השיעור. בהפסקה, קובי בא איתי לפאינה, ובאמת היא דיברה איתי על מה שקרה ואמרנו לה גם ששנינו רוצים לנסוע לפולין והיא הסכימה לעניין. היא הביאה לנו דף שביום ראשון יש מפגש על כל מה שיהיה, על המסלולים והכול. אני וקובי שמחנו מאוד וכך נגמר לנו היום- בחיוך!
פרק יפה....
מחכה להמשך הבא...
לאה
