סיפור חדש..."הנסיעה"

המשך לפרק 3...
כפי שאתם זוכרים עצרתי אותו באמצע..
מקווה שתהנו,
ליזוש 😂
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

המשך פרק 3:
באותו רגע התחלתי לחשוש מה יהיה בפולין, אם ברגע כזה אני בוכה ואני מתרגשת ממנו כל כך מה יהיה בעתיד ומה יהיה לי שאני אהיה ליד דברים שקשה להאמין שהם קרו בכלל. כל אחרי הצהרים חשבתי על זה ותהיתי מה לעשות. אבל בעיקר חשבתי על מה שקרה יום לפני כן בבית הספר. ישנו משחק שקוראים לו פוקינג. מטרת המשחק הוא לתקוע אצבעות בידיים של אנשים כמה שיותר כואב. זה משחק שאנחנו משחקים אותו כבר די הרבה זמן בשכבה שלי, משחק שאני הכנסתי לבית הספר וגרם לי להתחבר להמון ילדים. אבל לצערי, המשחק הזה גם גרם לדברים שליליים ביותר. אחד מהם קרה אתמול. כמו בכל יום שיחקנו בהפסקה במשחק הזה והפעם הוא עבר גבולות. אבי הילד המשוגע, החבר לשעבר של מור הפריקית של השכבה, החליט להשיג מטרה אחרת לגעת במקומות אסורים אצלי. בזמן שאני משחקת לי להנאתי הוא החליט להרוס לי הכול, לפגוע בנשמה שלי. תוך שניות ספורות ראיתי את העולם שלי מתהפך מיליון פעם, הוא הצליח במטרה שלו והכי גרוע שהוא חשב שזה מצחיק. אבל אני לא. באותו יום חזרתי שבורה הביתה, הרגשה של מישהי זנותית, פגועה. פחדתי שאימא שלי תשים לב וטוב שהיא לא ראתה אותי ממש באותו היום. כשסיפרתי לקובי הוא השתגע, הוא רצה לרצוח אותו, הוא רצה לקבור אותו חי. לא ידעתי מה לעשות בדיוק. אבל מעבר להכל הוא לא ידע איך לעזור לי להתגבר. באותו רגע כשהחזקתי את הודיה, אחות של יחיאל ז"ל הכול התערבב לי בראש, לא ידעתי על מה לחשוב קודם, אבל ידעתי שאני חייבת לעבור את זה. ומה שלא יהיה אני חייבת להיות חזקה בשביל עצמי ובשביל כולם כמו תמיד. ניגבתי את הדמעות ובדיוק הטלפון צלצל. "נסיך שלי מתקשר" היה כתוב על הצג. עניתי והוא שמע בקול שלי שבכיתי, הוא האשים את אבי ישר בהכול ואמרתי לו שאני אדבר איתו יותר מאוחר כשאני אירגע. כך היה. לקראת הערב דיברתי איתו. כשהייתי רגועה לגמרי והוא הסביר לי שאין לי מה לדאוג וחיבק אותי כל כך חזק שלפעמים בקושי יכולתי לנשום אבל כל כך שמחתי שיש לי אותו, שיש לי מי שבאמת אוהב אותי ולא ירצה לפגוע בי אף פעם. חשבתי באותה שניה ששכחתי מהנסיעה לפולין שלא החלטתי מה לעשות. ואז חשבתי שוב, והחלטתי אולי בכל זאת אני אסע. בנתיים, יש לי את זה להתגבר על זה ועד שנגיע לנסיעה אני כבר החליט אם אני באמת בנויה לזה או שבעצם אני אשבר כל כך מהר שאחרי 2 דקות אני אתמוטט מהעצבות...

נשמע מעניין...
את כותבת מאוד יפה...
המשךךך

המשך...
רק להגיד משהו...מכאן והילך הסיפור הוא המצאות...עד כה הוא היה דברים שקרו לי..
תהנו,
ליזוש 😂

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 4:
כך עברו לי הימים והלילות שלא ממש ישנתי בהם כי בכל פעם שעצמתי את עיני עלתה אותה תמונה שהוא נוגע לי בחזה. התחלתי לקחת כדורי שינה חזקים מאוד שבזכותם שינה הגיעה קצת וגם לא הרבה. הבלגן של ההורים בבית התגבר, לאימא היה מינוס בבנק, ולאבא לא היה ממש איכפת מה קורה איתנו. הייתי צריכה לבשל ולסדר את הבית בכוחות עצמי. אח שלי עדיין לא דיבר איתי לכן לא יכולתי לבקש עזרה. המצב הנפשי שלי התדרדר מרגע לרגע, ראיתי את עצמי כבר רוצה להתאבד, ואף אחד לא רוצה לעצור בי מלעשות זאת. הייתי לבד במשך מספר שעות וכל פעם התהלכתי בין ארון התרופות לבין החדר שלי, במחשבה מה יקרה אם אני אתאבד, האם זה באמת ישפיע עלי? והגעתי למסקנה שזה לא ישפיע, והאמנתי שקובי יסלח לי שעשיתי את זה כי הוא ידע שסבלתי.
פתחתי את ארון התרופות וחיפשתי כדורים חזקים שישפיעו מהר. הלכתי להביא בקבוק מים וכוס כדי שאני אוכל לבלוע אותם. פתאום טלפון, החלטתי לא לענות, וניתקתי אותו. לא הסתכלתי אפילו מי זה היה. התחלתי לקחת 2 ו3 כדורים לאט לאט כבר לקחתי 13 ו14 ועוד לא השפיע עלי אז המשכתי לקחת עוד ועוד עד שהרגשתי ממש מטושטשת והתעלפתי. מאותו רגע כבר לא זכרתי כלום. כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי בחדר מסריח מעט, והיו מחוברים לי המון מכשירים לידיים והיה לי חוט שמחובר לאף, הבנתי שבזכותו אני פה עוד. פתאום קובי נכנס לחדר, כמו אדום מבכי. הוא הסתכל עלי באכזבה. הוא לא דיבר. רק הסתכל עלי בדממה. נישק לי את המצח ואמר לי בשקט: " אני לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי מאבד אותך ואת אנוכית שחשבת רק על עצמך". התחילו לרדת לי דמעות ורציתי לדבר אבל הוא אמר לי לא לדבר כי אני חלשה מידי. הוא יצא לרגע מהחדר וכשהוא חזר באה איתו אחות, היא ביקשה ממני לספר לה לאט לאט מה קרה, הבנתי שהיא הפסיכולוגית. התחלתי לדבר והמילים הראשונות שאמרתי היו: "אם את רוצה באמת לדעת לא תשמעי את זה ממני". היא הבינה שלא תוציא ממני כלום וביקשה מקובי משהו בצד שאני לא אשמע. הוא יצאה מהחדר וקובי התקרב אלי והתחיל לשאול שאלות. " זה בגלל אבי והמשפחה שלך נכון?" הנהנתי בראש לחיוב. הוא אמר שהוא כבר חוזר, הוא חזר אחרי 5 דקות שנראו לי כמו נצח. כל כך רציתי שהוא יהיה לידי. הדלת נפתחה והסתכלתי ראיתי את אבי, לא הבנתי מה הוא עושה פה, אני רוצה שהוא ילך ואחריו נכנס קובי. הסתכלתי על קובי וראיתי שהוא דוחף את אבי כדי שיבוא לדבר איתי, לא הבנתי למה. אבי התחיל להגיד: "ליז, לא ידעתי שאני כל כך מטומטם כדי להרוס את הבחורה הכי מדהימה שאני מכיר, אני מצטער ורק תדעי שאם הייתה לי אפשרות הייתי רוצה לשכב במקומך במיטה הזאת ולמות בה". ידעתי שהוא מצטער נורא אבל זה לא עזר להרגשה שלי. ביקשתי בשקט: "אבי אני מבקשת שתלך". אבי יצא וקובי התקרב אלי ואמר: " חשבתי שאם הוא יבוא לבקש סליחה זה אולי זה יעזור לך להשתקם". ועניתי: "אולי זה יעזור לי לסלוח אבל אני בחיים לא אשכח את זה". התקרבתי אליו וחיבקתי אותו, הוא חיבק אותי מאוד חלש כי פחד שיקרה לי משהו, הוא התייחס אלי כל כך בעדינות שהתחלתי לבכות. כמה ימים אחרי זה שיחררו אותי מבית החולים ורשמו לי כדורים לדיכאון שלא ממש לקחתי, כי הסם היחידי שרציתי את זה את קובי. הוא ישב לידי ימים שלמים וישן אצלי כל לילה, ולא הלכתי לבית הספר המון זמן. הגיע חודש נובמבר ועוד לא חזרתי לבית הספר. עד שיום אחד ביקשתי מקובי שאני רוצה לחזור ללכת לבית הספר, והוא אמר לי שאני חייבת ללכת עם מישהו שאני סומכת עליו כדי שאם יקרה משהו אני אוכל להיות איתו, והוא הוסיף שבגלל זה הוא נרשם לבית הספר שלי כדי שהוא יוכל להיות איתי. למחרת, כבר הלכנו לבית הספר. בהתחלה כולם התקהלו סביבנו אבל קובי לקח אותי לצד ולא נתן לכולם להתקרב. אורלי ניגשה אלי ואמרה: "אל תדאגי אף אחד יותר לא יגע בך וד"א אבי עזב את הבית ספר מרוב רגשות אשמה". חייכתי אליה וחיבקתי אותה. היא חייכה אלי חזרה. שאלתי אותה מה עם הנסיעה לפולין והיא אמרה לי שמחר יש פגישה נוספת פגישה רביעית. היא סיפרה לי שהיא נוסעת ואמרה לי שאם אני אסע היא תישאר איתי כל הזמן ולא תעזוב אותי לשניה. כך נגמר אותו יום והכול היה טוב ויפה, כך חשבתי בכל מקרה.

סיפור יפהההה
אבל לא ממש הבנתי מה אבי עשה לה שהיא עד כדי כך הרגישה זנותית?????

המשךך

יאאאאאאאאאא ליזווווווווווש
מוכשרתתתתתתת
המשך

אבי תפס לי בחזה אם לא הבנת...
ומבחינתי מישהו אחר מחבר שלי זה מעין עלבון אם את חושבת שלא מי אני שאגיד לך אחרת...
ליזוש.. 😂
גלוש תודה מאמי...מואההה
תמוש מקווה שהבנת... 😊

למה נתת לו לגעת בךךך?

הייתי מעיפה לו כאפה..חיחי

הוא קיבל תיק ששוקל 10 קילו בראש ובעיטה לביצים...
אל תדאגי זה לא עבר לו כזה בשקט כמו שמסופר בסיפור...הייתי מנומסת מאוד בסיפור.
ליזוש 😂

אוקעעעעעעעעע..

עדין אף אחד לא היה נוגעעעע =-]

המשך...
קצת משעמם...
אבל בעוד יום יומים יהיה יותר מעניין...
ליזוש 😂

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 5:
בדרך הביתה, באוטובוס, קובי אמר לי שהוא לא רוצה שאני אסע לפולין. ידעתי כבר למה אבל בכל זאת כל כך רציתי לנסוע. לא עניתי לו והוא המשיך להגיד: "ליז את לא נוסעת!". החלטתי שאני כן צריכה להגיב לו בפעם הראשונה בנושא: "קובי, בכל מה שקשור לפולין-אני אחליט לעצמי". הוא הסתכל עלי במבט מאוכזב ובעיקר מעוצבן. ידעתי למה אבל בכל זאת ידעתי שאם לא הייתי אומרת לו כלום באותה שניה הייתי נסחפת אחריו ובאמת לא הייתי יוצאת בסופו של דבר ואני חייבת לנסוע. באותה דקה לא ידעתי מה לעשות אם לבקש ממנו סליחה או להמשיך לעמוד בעמדה שלי שלא יתערב ואני כועסת שבכלל אמר את זה. כשהגענו לתחנה וירדנו מהאוטובוס, אמרתי לו שיעצור רגע, הוא נעצר והסתכל לי בעיניים, פלטתי מהר בלי הרבה לחשוב: "קובי אני מצטערת שאמרתי את זה פשוט אני חייבת לנסוע, זה מעניין דחף נוראי כזה שאני יודעת שאני צריכה לנסוע למרות כל הקושי שבזה". הוא השיב לי שזה בסדר והוא מבין אותי, כי גם הוא היה כזה וגם כולם אמרו לו לא לנסוע והוא שמח היום שהוא נסע.
נכנסו הביתה, אימא שלי לא הייתה עדיין, שמנו את התיקים בחדר ואני נכנסתי להתקלח. קובי נכנס למקלחת ולקח משהו. הצצתי מעבר לוילון של המקלחת וראיתי אותו מתגלח, הוא לא שם לב שהסתכלתי עליו, חייכתי לעצמי ואמרתי בלב "כמה טוב שיש מישהו שאוהב אותי". פתאום הוא קטע את המחשבות שלי בנשיקה, כולי התלכלכתי מהקצף גילוח. צחקתי והוא שאל אם סיימתי להתקלח, אמרתי לו שעוד לא. סגרתי את הוילון בחזרה וסיימתי להתקלח וקובי כבר לא היה באמבטיה. יצאתי עם מגבת וחיפשתי אותו ולא מצאתי. קראתי לו והוא לא ענה לי, פתאום הוא בא אלי מאחורה וחיבק אותי ואמר לי "אני רוצה לדבר אתך על משהו" שאלתי "על מה?",
-"על מה שקרה לפני חודשיים". הבנתי ישר שהוא מדבר על הניסיון להתאבד. "חכה אני אסיים להתלבש ונשב לדבר" אמרתי, הוא הנהן בראשו להסכמה ויצא מהחדר. סיימתי להתלבש וקראתי לו לחדר, הוא התחיל ואמר: "למה התאבדת?, יכולת לבוא ולדבר איתי הייתי עוזר לך" אמר בקול מאוכזב עד מאוד. הסברתי לו שלא יכולתי לסבול שהכול כל כך רע לי ולמה אין לי טיפת אור בחיים שלי ושחיפשתי קרן אור קטנה ולא מצאתי ושחשבתי שאם אני אמות יהיה יותר טוב. ואז אמרתי: " אבל תודה, שהשארת אותי בחיים!". הוא אמר לי שהוא לא יודע מה יקרה אם באמת אני אתאבד, והוא פוחד שבפולין אני אנסה שוב, בגלל זה הוא לא רוצה שאני אסע בלעדיו. באותו יום חששתי אם לנסוע באמת אבל בכל זאת רציתי לנסוע כל כך.

המשךךךךךךךךך

QUOTE (ליז_גבסו @ 02/10/2005) אבי תפס לי בחזה אם לא הבנת...
ומבחינתי מישהו אחר מחבר שלי זה מעין עלבון אם את חושבת שלא מי אני שאגיד לך אחרת...
ליזוש.. 😂
גלוש תודה מאמי...מואההה
תמוש מקווה שהבנת... 😊
אממ תראי לא אמרתי שזה בסדר....
זה דבר נוראאא

אבל עדיין זה פשוט נראה לי ממששש מוגזם בשביל להיות סיבה ללרצות להתאבד......

היו לה בעיות במשפחה, אף אחד לא ייתיחס אליה חוץ מקובי חבר שלה,
וכמו שאת רוצה גם בתהליך השתקמות שלה רק קובי עוזר לה והוא היחידי שתומך בה.
היא מרגישה בודדה, ההורים שלה רבים כל הזמן וכל האחים שלה נטשו אותה,
אבא שלה עוזב את הבית... אין פה את הכול כי אני כותבת סיפור קצר...הוא עוד כמה פרקים מגיע לסופו..
אז צריכים להבין שבאמת קרה משהו במשפחה כי קובי שואל אותה אם זה בגלל המשפחה..

מקווה שהבנת

ליזוש 😂

אהההה אוקי הבנתי.......


אממ המשךךך

המשךךךךךך