יענו אני לא נהנת לחיות כבר..הכל אמור להיות כיפי בחיים האלה לא?!
מי אמר שאמור להיות כיף? מכירה את הביטויי "החיים הם כמו לוח שחמט שחור-לבן"???ככה זה החיים..
אין לי חופש עם ההורים,מתנהגים אליי כמו ילדה קטנה
תאמיני שאת לא היחידה ככה זה כמעט אצל כל אחת...אם הז ירגיע אותך...אותי זה לא מרגיע אבל ככה שתדעי...
חברות בעיניינים שלהן..
אז הן לא חברות אמיתיות אם הן לא שמות לב שאת במצוקה ...תתחברי למישהן שבאמת איכפת להן ממך
וזה הורג אותי מבפנייים..
מה חשבת אם את בדיכי שהלב ירקוד משמחה וצהלה ??אז לא!!! ממשש לא!!!
תשימי על כולם זין ועין...
את יודעת שזה דווקא טוב להרגיש ככה.??!!! זה שובר אותך מבפנים אך גם מחזק אותך כפליים...
פשוט מתגברים על זה...
אז העצות שלי הן ככה:
א. תעבדי על העניין עם החברות דברי איתן או תנסי להתחבר לאחרות יש מספיק בנות בעולם..
ב.כל פעם שחרא לך תשפכי את הכל זה עוזר
ג. דברי עם ההורים אם לא יוצא תמרדי בהם נגיד לא מרשים לך משהו תעשי ההיפך...
ד.ובנים שימי זין
בהצלחה
