מחפשת אוזן קשבת!

תקשיבו רציתי לספר לכם את הסיפור שלי.. זה קצת ארוך אבל שיהיה.

בכיתה ז' ידיד שלי התאהב בי.. הוא ממש רצה אותי ושלח את כל העולם ואישתו לנסות לשדך ביננו כי לא היה לו את האומץ לקבל סרוב... פעם אהבתי מישהו 11 שנה והבטחתי לעצמי שמי שיאהב אותי אני בחיים לא יגרום לו לסבול לפחות לו בכוונה כמו שאני סבלתי מאהבה חד צדדית..
בגלל זה התייחסתי לידיד שלי כמו אל מלאך... הייתי שם בשבילו למרות שלא אהבתי אותו בתור חבר..
היינו הידידים הכי הכי שבעולם.. הוא היה בא אליי תמידדד.. יצאנו ביום האהבה למרות שאנחנו לא זוג..
ביום הולדת שלו אני היחידה מבין כל החברים שלו שחגגתי לו ועשיתי לו מתנה מדהימה.
בשבעה של סבא שלו הוא היה שבור ובאתי לנחם אותו.
עשיתי הכל הכל כדי שיהיה לו טוב.

הקשר ניפרם והתרחקנו.. הפסקנו טלפונים וכאלה.. וזה כי הוא כנראה החליט שהוא לא יכול להמשיך איתי קשר אם אני לא מעוניינת להיות חברה שלו.. הוא ניסה לגרום לי לקנא... נקשר לבנות אחרות (ואף אחת מהם לא הייתה קרובה אליו אפילו שמינית ממה שהיה ביננו)
עכשיו המצב הוא כזה.. אנחנו בקושי מדברים. יש לי ידידים אחרים.. עכשיו אני יותר קשורה אליהם מאשר אליו.. פעם הייתי "רק שלו" ועכשיו אני ידידה של המון אנשים ובקטע ממש סבבה..
הוא מנסה לרמוז לי שהוא התגבר עליי אבל זה לא נראה ככה.. כי תמיד הוא חוזר ומדבר איתי שוב. מנסה להשלים את החסר..
אני לא יודעת מה הוא רוצה.. נתתי לו את הנשמה.. בכיתי כשמישהי זרקה לו מילה בשמי לא במקום וזה לא היה נכון.. התייחסתי אליו כמו אל חבר.. הכל היה לו איתי.. חוץ מקשר רישמי... לא היה ביננו שום דבר אינטימי אבל כל מה שמיסביב היה ובגדול...
אם היה לו כל כך טוב למה הוא החליט שהוא לא יכול יותר? אם התייחסתי אליו כמו מושלם שאפשר למה הוא לא יכול להיות רק ידיד? למה הוא לא מחליט מה הוא רוצה.. לשכוח ממני לתמיד או להשלים עם המצב ולעבור הלאה...?

לכל מי שקרא תודה על שהקשבתם לי.. אני אשמח אם תכתבו מה אתם חושבים בכלליות על המצב..
תודה!