אוי זה כל-כך יפההה..
המשך 😊
נווווווווווווווווו ענבל תמשיכי כבר!!!!
ענבל כפרה עלך איזה יפה!!!
את חייבת להמשיך!!!
אני סקרנית....חחחחח
לאב יו...
😁
שניה בנוצ'קס, סבלנות 😉
חחחחחחחח
*~ענבל~*
חח..התחלה יפה..ואת אוהבת למתוח אותנוו מבקשים המשך!!! ה=מ=ש=ך!
QUOTE (רועיקוששש @ 30/08/2005) חח..התחלה יפה..ואת אוהבת למתוח אותנוו מבקשים המשך!!! ה=מ=ש=ך!
😂 😂 😂
😠 😠 😠 המשךךךךך
😁
מבטיהם לא יכלו שלא להפגש בשנית,
הפעם גם כאילו שלא יכלו להפרד מהמבט.. כאילו חוט דמיוני חיבר בין עינהם..
והם לא הצליחו להתנתק ממנו לשניות אחדות.. היה שקט, וכל נראה פתאום כל-כך מטושטש
חוץ מהדמות שלו והדמות שלה... עד ש...
"גילי את מעקבת את כל התור!" אמרה נועה...
גילי, קצת מטושטשת ולא כל-כך בטוחה במה שקורה לה, סובבה במהירות את ראשה לעבר נועה
שסימנה לה לבוא עם היד
היא הלכה אליה סהרורית מעט...
עוד מבט אחרון לעבר הקופאי, והנה- גם הוא מביט בה.. בחיוך מבוייש.. לחיים אדומות
וניסיון להשפיל מבט ללא יכולת...
כשהן יצאו מהחנות לכיוון הבתים שלהן, שהיו צמודים אחד לשני, התחילה נועה לדבר...
"גילי... מה זה היה שם בפנים?" כולה קורנת משמחה לעבר חברתה
שעדיין היתה בפרצוף מבוייש מעט, מבוייש ושונה...
"אני.. אני לא יודעת.. זה... זה היה מוזר...
הידיים שלנו נגעו אחד בשני.. ו.. היומן.. ואז העיניים שלו..
איזה עיניים! מעולם לא ראיתי עיניים כאלו! מעולם איש לא הביט בי במבט הזה שהוא הביט בי דרכו...
אני.. אני לא יודעת.. חחח.. לא יודעת מה זה היה (: "
נועה: "ההופ-הופה! נראה לי שמישהי פה נדלקה לה על מישהוווו... ממ.. מעניין מיייי................"
הן הגיעו קודם לביתה של גילי, והחליטו לעטוף את הספרים...
תוך כדי הן התחילו לחשוב על הפגישה של נועה עם קובי... דה-אינטרנט-בוי, שתתרחש בעוד יומיים..
"מה אני אלבש?"
הגופיה הסגולה עם המחשוף גב? אולי השחורה עם התחרה העדינה המבליטה בצורה מרשימה ויפה את החזה? אולי את הלבנה מהבד הנעים והקליל?
הסגנון שלהן בבגדים היה דומה, הן אהבו להתלבש בסגנון ה"שאנטי"
גופיות, חצאיות, טיקות, כפכפים תנכיות, סרטים צבעוניים
כל דבר שהפך אותן לשאנטיות ו"מאגניבות"- כמו שהן נהגו לומר.
לבסוף החליטה נועה ללבוש את הגופיה הלבנה.
גופיית משולשים קלילה, עם כתפיות דקות לקשירה.
היא לבשה אותה יחד עם חצאית הקשירה הכתומה שלה, חצאית "שאנטי" עד הברכיים.
ללבוש זה היא הוספיה את הכפכפים התנכיות שלה.
היה לה שיער חום, מתחיל חלק(פוני לצד) ומסתיים בתלתלים עדינים. פרפקט ללבוש שלה.
באותה ההזדמנות הן בחרו גם בגדים לגילי,
אחרי הכל גילי ודניאל יסתובבו להן בקניון במשך מס' שעות לבדן. גם הן צריכות ללבוש משהו.
גילי החליטה לבסוף ללבוש גופיית משולשים עם תחרה צמודה וחצאית לבנה עד הברך.
גם היא תצטייד בנעלים התנכיות שלה.
נועה הרימה את הטלפון וחייגה לדניאל.
"מה המצב?"
"הכל טוב מה איתך מותק?"
"סבבה! שומעת, זוכרת את קובי.. ה...איטרנט-בוי שסיפרתי לך עליו..
אני נפגשת איתו עוד יומים.. אממ.. גילי רוצה לבוא.. כי היא דואגת לי.. בא לך לבוא גם?
תסתובבו לכן שם עד שהדייט יגמר! מה את אומרת?"
"סבבה! נראה לי נחמד מאוד! איפה זה אבל? ומתי?"
"בעזריאלי, בערך ב4 וחצי נצא מהבית.. מה את אומרת?"
"בכיף!"
"אז נדבר! תודה!!"
"אין על מה מותק! נדבר! ביי ביי [: "
"ביייי"
הן ניתקו.
"זהו! הכל מאורגן" אמרה נועה מחייכת לעצמה.
וההתרגשות החלה לעלות בליבה.
כחצי שנה שהם מדברים באייסיקו, הוא כזה בן-אדם חמוד! כ"כ מרשים! וכ"כ אמיתי...
לפחות ממה שהיא הבינה ממנו עד עכשיו.
הוא מספר לה דברים.. שהוא לא סיפר לאף-אחדד בעבר.
וגם היא.
הם פשוט מרגישים בנוח לדבר ולספר הכל אחד לשני.
ביום שלמחרת החליטה גילי לחזור לחנות הציוד שם קנו יום לפני כן את כל הציוד שלהן לבית הספר.
היא ונועה.
גילי לבשה סטרפלס ירוק בהיר בהיר וחצאית שחורה עד הברך.
נועה לבשה חצאית קשירה סגולה עם עיטור פייטים בגימור שלה עם גופיה פשוטה לבנה.
היא כל-כך קיוותה לפגוש בשנית את הקופאי החמוד ששבה את מבטה ביום שלפני.
נועה טיילה בחנות, חיפשה נייר משובץ, ואילו גילי הלכה לכיוון הקופות, הן החליטו שנועה תתקשר לגילי אחרי שהיא תשלם והן יפגשו בכניסה.
זה היה אחה"צ ולא הרבה הגיעו לחנות הזו בשעה הזו, כך שגם תורות לא היו,
גילי זיהתה מרחוק את הבחור מאתמול, במשך דקה ארוכה עמדה מאחורי דוכן של מחברות 10 ב10,
מתחבאת משום מה ממנו, מביטה בו בשתיקה, בעיניים שלו, בחיוך...
לפתע היא קלטה שהוא יצא מאחורי הדלפק והתחיל ללכת לכיוון שלה.
לאן הוא הולך? הוא שם לב שאני מביטה בו? למה הוא בא דווקא לכיוון הזה? איפה אני מתחבאת עכשיו?? רק שהוא לא יראה אותי כאן! כמה מביך!!
הוא הגיע לדוכן המחברות אחריו היא התחבאה ו...
*~ענבל~*
נוווווווווווווו ענבלללללללללללללללללל תמשיכייייייייייייייייייייי
אני במתחחחחחחחחחחחחח
😁
בקרוב בקרוב,
אני אצל מושיקו בדיוק...
בערב אני אשיםהמשכון 😊
בע"ה.
*~ענבל~*
את כותבת מהמם !
יאללה המשך
נ.ב-מזל טוב לי ההודעה ה-150 [[=
טנקססס
המשך היום 😊
*~ענבל~*
לפתע היא קלטה שהוא יצא מאחורי הדלפק והתחיל ללכת לכיוון שלה.
לאן הוא הולך? הוא שם לב שאני מביטה בו? למה הוא בא דווקא לכיוון הזה? איפה אני מתחבאת עכשיו?? רק שהוא לא יראה אותי כאן! כמה מביך!!
הוא הגיע לדוכן המחברות אחריו היא התחבאה ו...
בזמן הזה היא הספיקה להכנס לאחד האגפים בחנות,
אבל הכל כ"כ פתוח ואפשר לראות את כולם פשוט!
לכן היא נכנסה מהר מהר לאגף היחיד שהיה חסום מראיית כל.
אגף של טושים, צבעים וכל שאר השטויות בנושא...
והתחילה "להתעניין" במה שיש שם.
הטלפון צילצל. זו היתה נועה.
צריך ללכת ליציאה.
היא יצאה מאגף הטושים בו היתה "כלואה" במהירות על-מנת שהבחור לא יבחין בה
ואז, כאילו זה הגיע משמיים, היא נתקלה בו.
לא סתם "התקלות" של מבטים והכל.
היא נתקלה בו במלוא מובן המילה
הם התנגשו זה בזה ונהדפו לאחור, היא עדיין ממהרת לצאת
לא מבחינה במי נתקלה
ושמעה לפתע קול קורא אחריה
"היי! עצרי שניה.."
היא הסתובבה
כולה מבויישת על זה ש"נתקלה-הפילה-וברחה"
ואז..
היא קלטה את הבחור,
הבחור שהתברר בתור "איתי" כפי שהיה כתוב על תג השם שלו..
"היי!" היא אמרה
"היי" השיב לה
"אתה הקופאי מאתמול.. כן רציתי רק אממ.. כן.. באתי לקנות מחק!"
והניפה ידה כשהיא מחזיקה מחק...
של בת הים הקטנה
"אהה.. אוקיי בואי אני יעשה לך חשבון"
והם הלכו יחד לקופות.
הדרך לקופות נראתה כמו נצח!
הם הלכו זה לצד זה
בשתיקה,
מדי פעם מביטים זה בעייני זה
אך עדיין, בשתיקה וחיוך
חיוך מבוייש
הם הגיעו לקופות, הוא חישב הכל במהירות
ושוב הגיש לה כרטיס ביקור של החנות.
"תודה שבחרת לקנות אצלי..לי.. אצלנו". התבלבלו לו המילים
ושניהם חייכו, והוא השפיל חצי מבט כזה.. מביישנות
ושוב,
אותה תפיסת מבט כשגילי פנתה לצאת
מבטיהם לא יכלו להתנתק פשוט אחד מהשני.
בדרך חזרה הביתה לא הפסיקה גילי לדבר על איתי, הקופאי החמוד.
"אבל..." היא אמרה, "זהו זה. לא יקרה כלום, אני לא יכולה לחזור לשם שוב... הכל נהרס..
אני סתם פחדנית שלא דיברתי איתו
והוא.. הוא כזה חמוד, ונראה כאילו הוא ממש מתבייש
ואני... אני שבחיים לא התביישתי מאף בן ובכלל.. מאף בן אדם
נהיית ליידו פתאום כל-כך חסרת מילים
כל-כך..."
"אויי עזבי שטויות" אמרה נועה
"אם את רוצה שיקרה בינכם משהו, פשוט תחזרי לשם ותדברו! תקבעי איתו איזה דייט!"
"אני לא חושבת שזה אפשרי", אמרה גילי.. זה כבר פשוט יהיה מוזר מידי
לא רוצה לחזור.
תמיד אותה עקשנות, כשגילי מחליטה משהו אז זהו. לא משנים את דעתה!
אבל בנושא הזה...
אם היא לא תשנה את דעתה... ומהר...
לא תהיה לה עוד הזדמנות עם איתי.
והרי ברור שהוא מהופנט ממנה לא פחות מאשר היא מהופנטת ממנו!
הן הגיעו הביתה, כבר היתה שעת ערב מוקדמת, עוד יום עבר
והלימודים ממש בפתח.
מחר הביג-דייט של נועה וקובי
והיא מתרגשת מאוד לקראתה.
לגילי קצת אין מצב רוח, אבל זה יעבור לה, היא יודעת.
היא אף-פעם לא סבלה בגלל בנים.
לילה- הביג-דייט ממש בעוד כמה שעות...
מי באמת קורא את הסיפור שלי?..חחח
יש צורך להמשיך???
*~ענבל~*
יאללללללללללללההה נו כל הזמן את משאירה אותי במתחחחחחחחח
אתר האהבה הישראלי