"עיניים שחורות" נא להכנס ולקרוא

אני לא מצליח למצוא את הסיפור הישן בפורום אז הנה גם החלק הראשון וגם החלק השני

"עיניים שחורות"

הפה שלי היה קצת פתוח והעיניים שלי בכלל היו פקוחות לרווחה
הייתי תקוע באמצע תהליך של מישיבה לעמידה כשהידיים מחזיקות אותי
והוא ישב שם באמצע הספה מסתכל קדימה עם ידיו תומכות את ראשו ידיו על ברכיו
הוא קירב את הסיגריה לפה לקח נשיפה עמוקה שמעתי את השפתיים שלו נפרדות ואת קול האוויר שיוצא לו מהפה.
פחדתי להקיא, התפללתי לאלוהים שהוא פשוט ימשיך לשבת שם ויתעלם ממני כדי שאני אוכל לברוח מהדירה החשוכה הזאת.
הוא בהה בטלוויזיה שהייתה מקור האור היחיד בדירה.
אפר נפל על נעליו החומות, הוא ניער אותן קלות ואז בתנועה איטית הוא חייך מסתכל לעבר הטלוויזיה ואז הוא סובב את ראשו לכיווני.
רציתי להקיא, אלוהים כמה שרציתי להקיא.
היה לו פרצוף מטורף
קר לי, אלוהים כמה שקר לי. למה הכנסתי את עצמי. ידעתי שמשהו חשוד בו.
"רוצה תה קר?" הוא אמר בקל שמן ועמוק, עד היום אני לא בטוח אם הוא שאל אותי בכלל,
בכל מקרה הנהנתי.
הוא קם במהירות שהבהילה אותי קצת והלך לכיוון המטבח.
הייתי בהלם. אבל ריח הגוויה העיר אותי מהחלום בהקיץ ששקעתי בו ורצתי מחוץ לדירה, יורד 2 קומות במהירות מטורפת כמעט מועד בכל מדרגה. בלי שום איכפתיות כלפיי העובדה שלבשתי רק תחתונים לבנים.
יצאתי מהבניין.
רצתי בערך 2 רחובות עד שראיתי ניידת סיור.
כל מי שגר ברחוב בטח שמה אותי צועק לעזרה לניידת הזו.
השוטרים יצאו מהניידת ורצו אליי, תפסתי אחד בזרוע וסיפרתי לו את הכל על הבחור שפגשתי בבר ומה שגיליתי אצלו בדירה ומה הוא רצה לעשות לי. אבל לא סיפרתי בפרטים את מה שראיתי בדירה כנראה הייתי בהלם. אז כשהוא הגיע מאחוריי והרגיע את השוטרים שאני בן דוד שלו ואני מעוצבן כי הוא לא הביא לי לראות טלוויזיה לא אמרתי כלום פשוט פחדתי.
עיניים שחורות היו לו עיניים שחורות.
יש משהו מפחיד בכזה רשע, פשוט משהו שלא מפחד ממה שבני אדם רגילים מפחדים. הוא לא מפחד למראה דם וגם לא לאיברי גוף.
לא מפחד מהמבט הנרקב של גופה ומוכן להתעמת איתה פנים מול פנים.
הוא הביא בקבוק שקוף. ושפך לי על החזה נוזל שקוף.
הרגשתי את הגוף שלי בוער.
התעלפתי.

חלק 2.
זה מדהים אותי יכולת הרצון של הרפלקסים.
אולי אני קצת מותש מכל הריקודים והשתייה במועדון...
אני לא הולך לשכב איתו, אני לא זונה..
פשוט צריך מישהו לחבק אותו זה הכל.. אולי לקבל מציצה..
תענוג שחולף כעבור 10 שניות...אבל ז הדבר היחיד שמחזיק אותי מעל המים
התענוגות הקצרים האלה...
הגענו לדירה שלו..קומה שניה..מעניין כמה עולה דירה בבניין הזה.
"משהו מסריח כאן"
"פיצוץ ביוב" הוא ענה לי, מספיק הגיוני.
"אז מה קורה?" הוא ענה לי תוך כדי צניחה לספה שחורה ומזמין אותי לשבת לידו...
צנחתי לידו
"בסדר"הסתכלתי לתוך עיניו האפלות "להם אתה לא מחייך?"
"להם?"
גיחכתי קלות "אתה יודע למה התכוונתי?"
"האמת שאני יכול לספר לך כי אתה זר" הוא אמר בעובדתיות
"אז? מה זה אומר? שאני לא יכול להיות חלק חשוב מהעתיד שלך?" שאלתי אולי אפילו קצת נעלב, אבל שנינו ידענו מה התשובה לשאלה הזאת.
"זה לא זה, פשוט אומרים שזה קל להפתח לזרים."
צחקתי
"אתה חמוד"
"מה?"הוא העלה הבעה קצת מבוהלת על הפרצוף"מה?"
"מה מה?" שאלתי בהתענינות "אף פעם לא אמרו לך שאתה חמוד?"
עברה שתיקה למשך 4 שניות שנראו כאילו נמתחו על גבי עשור
ואז 2 דפיקות חזקות בדלת שבר את החוט הדק של השקט
השפתיים שלו רעדו בצורה פרעית ומוזרה ועכשיו הפרצוף שלו עטה מסכה של חוסר אונים
הוא קפץ עליי בצורה פראית.
צעקתי לעזרה. ועזרה קיבלתי.
שתי השוטרים בעטו את הדלת בפראות וקפצו על היצור שחיבק אותי בצורת ייאוש אחרונה כאילו שהוא לא הולך לעזוב אותי אי פעם.
כשהם מחצו את גופו על הרצפה ושמו לו אזיקים אני כבר הייתי בהלם ונשענתי על שידה בסלון.
הרמתי את היד כדי לגעת לעצמי באף. כד לדעת שאני עדיין פה וליד שלי נדבק נייר.
לקחתי את הנייר והפכתי אותו.
התברר שהנייר היה תמונת פולורואיד.
אין לי מושג מה הוטבע שם על הנייר. זה מעולם לא הגיע להבנתי.
אך פסיכולוג המשטרה אמר שזו הייתה תמונה של חזה של גבר.
נאכל על ידי חומצה.