ללא מילים..

נשיקה צרפתית לוהטת: נמשכת לעד, מערבת את כל חלקי הפה ומרגשת את כל שאר הגוף.
הפואנטה של הנשיקה הזו הוא המפגש בין הלשונות: ליקוק קצה הלשון, שאיבת הלשון וכו´. הנשיקה הצרפתית היא סוג של חדירה לאינטימיות העשויה לעורר דחייה, בעיקר אצל אנשים מופנמים, ביישנים, עצורים וחרדים.

נשיקה רטובה: גירסה אמפיבית של הנ"ל הכוללת העברת מיצים הדדית וליקוקים. לעתים גובלת בדביקות, אבל יכולה לענג.

נשיקה מתפרסת: מתחילה מהפה וממשיכה ללחיים, האף, המצח ולעתים אף רחוק יותר.

נשיקה מנקרת: כמו ניקור ציפור, חסכנית, חטופה, מהירה ולעתים אף מעצבנת.

נשיקת נימוסין: מבוססת על ניקור קל ומעוררת התלבטות - האם לגעת בלחי המושטת אליך או רק להשמיע צקצוק שפתיים באוזן.

נשיקת הדודה: שאיבת חלק מהלחי לתוך פה זר, תוך השארת סימני אודם.

המתנשקים בעיניים עצומות: רומנטיקנים הנוטים לפנטז. עצימת העיניים מאפשרת את ההתרכזות בפנטזיה, שחלילה שערה בנחיר או נקבובית קרובה מדי – לא יקלקלו את הסחף המענג.

המתנשק בעיניים פקוחות לעולם אינו נרדם על משמרתו, חייב להיות בשליטה, מחובר למציאות, לא מסוגל להיסחף עם החוויה. אין חשש שיתרסק אל קרקע המציאות, כי ממילא מעולם לא המריא מן הקרקע. אלה מתנשקים זהירים, חשדנים, מפוקחים.

אחיזת יתר בנשיקה מבטאת חשש מנטישה, שמא האחר יעלם עוד רגע. זהו חוסר בטחון שמתגלם בשתלטנות יתר.

מזליפי מי פה: סטריליים מדי עבור אקט מלא מיצים ויצריות כמו הנשיקה. הנשיקה תהא נקיה ומהוגנת, נימוסית במידה וכנראה… משעממת.

המנשקים הטוטליים: מתמסרים לגמרי, בולעים הכל בלי לעצור, צרכני תשוקה ואהבה ללא גבולות, אינם מגבילים את נשיקותיהם לאזור מסויים אלא מתפרשים על פני כל הגוף.

בשפתיים סגורות: מעיד על מעצורים, שמרנות, ביישנות או חוסר חשק. כמו לפתוח את הדלת עד גבול השרשרת ולדבר דרך החרך שנוצר.

עם השיניים: אגרסיה, ביטוי של אלימות.

נשיקת ואקום: זוהי נשיקה תאוותנית, שיכולה גם קצת להכאיב, זוהי נשיקה שכמו ´מתווכחת´ עם האובייקט המנושק: ´אצלך או אצלי´, כאילו המנשק מנסה לבלוע או לטרוף את בן הזוג – לא כל כך בשל האהבה כמו בשל תאוותנותו של המנשק.



פרזנטציה מנצחת

היכולת להציג נושא בצורה מרתקת ומעניינת היא מיומנות חשובה ביותר – בחברה ובעסקים. גם אם יש לך ידע רב ושליטה טובה בחומר זה לא מבטיח שתדע להעביר את המסר לשומעיך בצורה מושכת. כבר ראיתי וגם שמעתי מרצים משעממים המעוררים חוסר סבלנות וכעס מצד השומעים ("כסף בחזרה"). לא כל אחד ניחן בכריזמה שמאפשרת לו לחשמל את קהל שומעיו ולרתק אותם למוצא פיו - אבל אפשר בהחלט ללמוד כיצד להעביר מסר בצורה אפקטיבית ומוצלחת. מרצה טוב יכול "להרים" כל נושא, מרצה גרוע עלול להרוג גם את הנושא המעניין ביותר. מודעות ושימוש נכון בשפת הגוף הוא מפתח לפרזנטציה אפקטיבית ומלאת חיוניות.

אתה - הוא המסר , ולכן חשוב שתדע איך להופיע, כיצד לנוע, מה לעשות עם הידיים ואיך להשתמש נכון בקולך ובגופך. באמצעות מודעות ותרגול של שפת הגוף, נוכל לשפר את הצגת הנושא, את הקשר עם הקהל ואת היכולת שלנו "לעבור טוב את המסך".

כמה המלצות:

1. צור קשר עין, הבט בשומעיך – דאג לכבד במבטך גם את היושבים רחוק או בצדדים. יצירת קשר עין חשובה ביותר, שכן כך אתה משדר התייחסות חיובית ושומר על רמת מעורבות גבוהה מצד מאזיניך.
2. אל תתתבצר מאחורי שולחן היוצר מחסום בינך לקהל, מסתיר אותך, מקרין ריחוק ורישמיות ומגביל את חופש התנועה שלך.
3. אל תקפא על עומדך. בעמידה סטטית יש רושם של היתקעות והתקבעות. היה דינאמי, אבל לא תזזיתי.
4. לידיים יש תפקיד חשוב בהעברת המסר. תנועות הידיים ממחישות את הנאמר, מדגישות אותו ויוצקות לתוכו משמעות. הימנע מתנועות ידיים רפות ונמוכות המסמלות תבוסתנות, חוסר מעורבות רגשית, או תחושת כישלון. גם אגרופים מונפים או אצבע מתנופפת אינם מומלצים - אלא אם כוונתך לאיים על שומעיך או ליצור התלהמות לוחמנית. תנועות ידיים חותכות, חדות וישרות מקנות למסר אופי פסקני ותוקפני.
תנועות של הרחקה הידיים מהמרכז החוצה, או ממרכז הגוף קדימה לעבר הקהל משדרות פתיחות ומעבירות מסר של "אני איתכם". ככלל - עדיפות תנועות ידיים מעגליות ופתוחות.
5. גם להבעות הפנים יש חלק נכבד באימפקט הרגשי - לדוגמא, הרמת גבות יוצרת מבע חיובי ופתוח. אם תנסה להרים את הגבות למספר שניות תיווכח, שקשה מאוד להתחבר לרגשות של כעס בפוזה הזאת. הבעות אקספרסיביות תורמות להבנת המסר וליצירת תחושה של מעורבות. זה לא אומר שעליך "לעשות פרצופים" אבל, גם הבעת פני האבן האטומה החביבה על נבחרינו מיוצאי מערכת הביטחון אינה משרתת אותך בעת הצגת דבריך.