משו שכתבתי...

במסיבה של תחילת החופש הגדול לפני שנה פגשתי אותך לראשונה....
אתה כבר הכרת אותי, קראת לי בשמי...אמרת שנלמד ביחד עוד שנה.
לא הבנתי מאיפה אתה מכיר אותי...לא ידעתי אפילו מה שמך..
שאלתי אך לא ענית....ואז אמרה לי חברה..שהכירה אותך..
ישבנו, דיברנו צחקנו והיינו יחד כל המסיבה..
מאז כל פעם שחשבתי עלייך נמרח ל יחיוך על הפנים...התאהבתי בך..
כל החופש לא דיברנו....רק שבוע לפני שהוא נגמר חזרתי מחברה...ואחותי אמרה שהתקשרת..
הלב שלי דפק במהירות כששמעתי את שמך....
התקשרתי אלייך....אמרת שאתה רוצה שאני אבוא....עם כולם..בסוף לא הגעתי..
שבוע אח"כ התחלנו ללמוד....נפגשנו בבניין...החלפנו מבטים והמשכנו הלאה..
אחרי כמה ימים...באתי לכיוון הבניין..אתה היית בחוץ עם כמה בנים מהכיתה שלי...
דיברתי איתם...ואתה עמדת שם ושתקת...הסתכלתי עלייך והחזרת מבט...ואז שנינו הורדנו את הראש..
נכנסתי לבניין והתחלתי לעלות לכיתה... שמעתי מישהו רץ אחריי...ומשיג אותי...
ואז דיברנו כמה מילים...
המשכנו לדבר...נהיינו ידידים הכי טובים...כל היום יחד...מחובקים...דבוקים..כולם שאלו אם אנחנו חברים...ואני אהבתי אותך...לא בתור ידיד...לא בתור אח...אהבתי באמת..
אחרי שבוע.....סיפרת לי שאתה אוהב מישהי אחרת...מהכיתה שלי...אני רק רציתי שיהיה לך טוב...דיברתי איתה....רציתי שתהיו יחד...אבל היא לא רצתה היא לא אהבה אותך...לא רצתה לשמוע עליך...אבל בכל זאת גם לא רצתה לפגוע...היא אמרה לי מה להגיד לך...למרות שזה אל היה נכון..ואני...אני אמרתי...היית עצבני כ"כ...כ"כ פגוע..ביקשת שתדבר איתי אבל לא...שתקת..
אני כבר בכיתי...כי פגעתי בך...כי אכזבתי....והכי...כי שיקרתי לך..
חברה לקחה אותי לצד...לדבר...לעזור..
ואז ראיתי אותך...בדיוק מולי...נעמד..ומתחיל ללכת...מנגב מהעיניים את הדמעות...הבכי שלי רק התגבר...כי עכשיו אתה גם בוכה...כי כ"כ כואב לך...והכל בגללי..
המשכתי לבכות...כל אותו ערב....בערב של פתיחת השנה...ואז באת אליי...שאלת מה קרה ולא הייתי מסוגלת להסתכל לך בעיניים...הורדתי את הראש....וחיכיתי שתלך..עד שבסוף נשברת..
חזרת שוב...ואני הלכתי...התעלמתי ממך..והלכתי לשבת לבד....בשקט...רציתי לחשוב..
ואז ראיתי את חברה שלי באה להתיישב לידך...פחדתי שהיא תספר לך הכל...הלכתי אליה מקפידה לא להסתכל עליך...וביקשתי שלא תדבר....שלא תגיד לך...ואז משכת אותי אליך...לצד..בהתחלה לא דיברתי...אבל נכנעתי...אמרתי לך הכל...חוץ מזה שאני אוהבת אותך...ישבנו ביחד עד סוף המופע...ואז נפרדנו..
אח"כ הכל המשיך כרגיל....פעם ידידים הכי טובים ופעם ריבים של צחוק...
הפסקתי לאהוב אותך....ופשוט המשכנו להיות ידידים..
ואז התאהבת בה....בחברה הכי טובה שלי..
ניסיתי לעזור לך...לדבר איתה...הכל..כל מה שביקשת...
והיינו ידידים טובים..
עד שזה בא.....הריב הזה..
נפגעתי ממך כ"כ...
זה היה באותו שיעור...פתאום בין כל הצחוקים...נמחק לי החיוך מהפנים....והדמעות חנקו את הגרון..עצרתי אותם ורק לחשתי בשקט "אני לא רוצה לדבר איתך..."
סובבת את הראש שלי אליך...ביקשת סליחה ואני לא הייתי מסוגלת לסלוח..התרחקתי משם...וכל השיעור רק חשבתי...כשהוא נגמר הלכתי לכיתה עם הדברים...ואתה באת אחריי...חיבקת אותי ביקשת סליחה...ואני..פשוט כלום..
ושוב חיבקת אותי...ואני השתחררתי והלכתי...באת אחריי...התיישבת לידי...ביקשת סליחה ולא התייחסתי..
מלמלת בשקט "טוב כבר לא נשאר כלום חוץ מזה" והתחלת להרביץ לי....עד שאמרתי לך "די..כואב לי" שוב....הרמת לי את הראש...ואמרת לי "לי זה יותר כואב..." עם מבט פגוע...מבט שמבקש סליחה..
המורה באה....והעיפה אותך מהכיתה..ולמחרת הכל חזר על עצמו...
ואז היה חופש....חופש פסח....כל החופש...קיבלתי הודעות לאייסיקיו לפלאפון...שאתה מצטער...שכואב לך שאנחנו ככה...שאתה מתגעגע......עד שהחלטתי לענות...ואז השלמנו...חזרנו מהחופש והכל המשיך כרגיל....פשוט ידידים טובים....עם קצת ריבים....אבל ידידים טובים....אתה עדיין אהבת אותה...ואני המשכתי לנסות לעזור לך...ואז הייתה לך בר מצווה...שבועיים וחצי לפני סוף השנה...היא באה אליי...והלכנו לבר מצווה יחד....רקדתם ביחד...התנשקתם...בשביל תמונה נראית המאושר שבאדם...והיא...היא הרגישה פתאום שהיא התאהבה בך...אבל לא רצתה להיות איתך...כי פחדה שתיפגע..ואתה פשוט חשבת שעכשיו אתם ביחד....שאתם זוג..למחרת היא הסבירה לך שזה לא ככה..
ואז שוב...בכית לי....ואני נחמתי דיברת ואני הקשבתי...אח"כ נהייתם זוג...הייתם ביחד שמחתי בשבילכם...ויום לפני סוף השנה אני ואתה רבנו....סגרתי ככה את השנה....בריב איתך...אחרי שבוע בערך השלמנו...במשך יותר משבועיים לא דיברנו...בכלל..! פתאום שלחת הודעה....כי רצית לדעת מה איתה...ואז סיפרת שנפרדתם..
שוב....לא דיברנו בערך חודש....ואז שלחת הודעה כי היית צריך עזרה..
ואני עכשיו יושבת וחושבת...וכואב לי...שככה הידידות הזאת נראית...
שרק כשאתה צריך אותי....אנחנו ידידים...שרק שאתה רוצה אני הידידה הכי טובה שלך..
וחבל לי....כי אתה באמת ידיד מתוק...
היה לי באמת כייף להיות ידידה שלך למרות כל הריבים הבכי והמכות...עם כל הצחוקים החיוכים והנשיקות..(בלחי כה?!) עם כל הכינויים שהיית תמיד נותן לי....
אבל אני חושבת שכך זה ייגמר...אולי אפילו קצת מקווה...כי זה לא פייר..
אבל למרות הכל אני עדיין חולה עליך.. נראה מה יהיה כשתתחיל השנה...לא נשאר עוד הרבה...


סתם כתבתי כי רציתי לפרוק הכל...מי שרוצה שייקרא...
ואגב...אם אתם כבר קוראים ומגיבים אני אשמח לדעת מה הייתם עושים במקומי..