+*+*זה (לא) רק חלום*+*+

אמאאאאאאאאאא!!!!

המשךךךך מהררררררררר

יאאאאאאאאאאא
אמאא'לההה..

חבל על התינוק.. כבר בגיל כזה לאבד אמא..

ולמה כזה קצר? לא הוגן..
אני רוצה עוד המשך!
דחוף!

עוד תגובות ותקבלו עוד המשך ומבטיחה הוא יהיה יותר ארוך...

זוהר את הורגת אותי!!!!!!!!!
תמשיכייי!!!!
בשבילי ?! =(

חחח עוד קצת תגובות =]]]

המשךךךךךךךךך

כל כךך קצררררררררר??
אחריי שלא הראת סימן חייםם??
חח לא נורא נסלח לך כי הסיפורר יותר מדי מושלמי-חחח כמוךך מאמושש!
תמשיכי דחוףףףףףףףףףףףף!!
אני במתחחח פההההההההההההה
כירסמתי ציפורנייםםםםםםםםםםםםםם!!!!
מרובבב פחדדדדדד!!!
אבל זה ממש קצר אז גם התבאסתיי
טוףףף את בטח עסוקה או משהוו לא נורא
חחח נחכהה האא בננותת??
אוהבתתת אותךך מוווווווצ'ווו!!!!!!!!!!!!
=]]]]]]]]]]]]]]]]

ייוואוו הפרק עשה לי צמרמורת..

וואיי בננות תודה על התגובותתתתת מתה עליכן מואהההההההההה....
הנה פרק פיצוי... =]]
מקווה שתאהבו...


אבל... אבל האמא שלו הייתה זרוקה שם על הרצפה מלאת דם... ראשה היה פצוע והיא זרוקה על הכביש לא זזה ממקומה...
המראה היה מחריד... אני רצתי אל התינוק היסטרית ולא ידעתי מה לעשות!?

"תרגע חמוד.. שש... אמא עוד מעט תבוא.." אמרתי והוצאתי אותו מן העגלה למרות שידעתי שהיא לא תגיע...
"טליה, טליה..." נשמעו צעקות
"אני פה!!!" צעקתי בחזרה...
"טליה..." פתאום אגיע נהיר אלי...
"מה, של מי התינוק?" הוא שאל וליטף לו את פניו...
"שלה... כנראה" אמרתי בוכה והצבעתי לעבר האישה...
נהיר רץ אליה כנראה לראות אם היא חייה...
"מה איתה?" שאלתי...
"היא, היא.. אני חושב שהיא מתה..." הוא אמר והתחיל לבכות גם הוא...
"יהיה בסדר" לחשתי לתינוק, "יהיה בסדר..." וחיבקתי אותו חזק...
עיניו הדומעות היו ירוקות ושערו היה בצבע שחור... היה נראה כי הוא בן שנה בערך...
"מסכן, לא הייתי רוצה שהוא יחיה ללא אמא.. כמוני"
אמרתי והתיישבתי על הכביש בוכה ומרגיעה את התינוק...
האמבולנסים התחילו להגיע ואיתם מכבי האש והמשטרה...
הכל היה נראה כמו סיוט אחד ענק...
ולחשוב שאני ונהיר היינו אמורים להיות בפנים, להיות חלק מהתאונה הזאת...
אבל בשנייה האחרונה נהיר עצר למזלנו לפני שהתנגשנו....
נהיר התקרב אלי והתיישב גם הוא לידי..
"הלוואי והייתי יכול לעצור את התאונה הזאת..." הוא אמר
"הלוואי..." אמרתי לו גם אני...
"התינוק שלי, התינוק שלי..." התקרבה אלינו אישה בגיל ה-20 בוכה מפחד ועיניה מלאות אושר, מוזר... *חשבתי*
"אוי חמוד שלי אתה בסדר, אני כל כך אוהבת אותך..." היא אמרה ולקחה לי אותו מהידיים בלי לומר דבר... ופשוט הלכה...
"איי חכי רגע..." נהיר צעק לה...
"מה??" היא אמרה לו בצורה מגעילה...
"מי זאת האישה שם?" הוא שאל...
"זאת המטפלת..." היא אמרה ונשקה למצח התינוק והמשיכה ללכת...
"ולא איכפת לך בכלל ממנה? אפילו תודה לא אמרת לנו..." הוא רץ אליה...
"תודה..." היא אמרה בציניות והמשיכה...
"ראית מזה?? אני כל כך שונא אנשים כאלו!" נהיר חזר אלי...
"היא כל כך חסרת רגישות, המטפלת הצילה את חיי הבן שלה ולה בכלל לא איכפת..."
"אל תדאגי, ה' כבר יטפל בה... העיקר שלילד יש אמא" הוא נאנח...
"ילדים אתם בסדר? בואו..." אגיע אחד מאנשי מד"א ולקח אותנו איתו...
"אנחנו בסדר, באמת, לא היינו חלק מהתאונה..." אמרתי לו..
"בסדר, בואו תדווחו רק מה קרה למשטרה..." הוא אמר..
"אבל..." פחדתי, פחדתי שיעשו לנו משהו, למרות שאנחנו לא אשמים בכלל...
"זה בסדר אין לך מה לדאוג..." נהיר אמר לי ונשק לי על המצח.
"נהיר אני אוהבת אותך..." אמרתי לו מחבקת אותו ובוכה לו בידיים...
"גם אני אותך..." הוא השיב לי
"ילדים אתם בסדר? קוראים לי מוטי נעים מאוד..." אמר אחד השוטרים שהגיע אלינו...
"אני טליה..." אמרתי והסתכלתי עליו...
"נהיר.." נהיר אמר לו...
"נעים מאוד... חבל שזה במצבים כאלו..." הוא השיב לנו...
"כן..." אמרתי...
"אתם יכולים לספר לי איך זה קרה? בערך... לפי מה שראיתם?" הוא שאל אותנו ולקח אותנו אל הניידת...
נהיר התחיל לספר לו ואני ישבתי בצד מקשיבה...
*ה'? מי קילל אותי תגיד לי? זה חלק מהקללה? או שזה סימן הזהרה כל שהו?*
עברו לי שאלות בראש... בינתיים מסביב האש כבתה רק העשן נשאר...
מהתאונה הזאת אף אחד לא ניצל... חוץ מהתינוק הקטן שהיה בעגלה...


לא לשכוח, תגובות 😊

אמאאאאא איזה מוזררר!!
ממש מותחחח!
דייי תמשיכי היוםםםםםםםםםםםםםם!!
ולמה את יותר לא מגיבה לי??=[[[
אופההה
טוב שובב המשךך ביוש

חחח בדיוק לפני שהגבת השלמתי שלוש פרקים.. =]

חחח אני רואה שיש בינינו טלפתיהה האא??[או איך שרק לא כותבים את זה=)]
לאףףף יו
ושמחההה שהגבת=]
תמשיכיי!!!!!!!!
אני בשיא המתחחח!

חחחחח חמודה... =]

מוואונתת

אה?