QUOTE (galush123 @ 12/10/2005) =S
אמאאאא מה הם יעשו ?
מממ... מעניין!
חחח
המשךךךךךךךךךך מצטערת שהוא קצר...
"אז מה נעשה???" שאלתי אותו אחרי מספר שניות של דממה.
"אין לי מושג, את זה צריך לברר... מחר!!! כשתהיי רגועה יותר נלך שוב לאותה אחת..." הוא אמר וחיבק אותי שוב.
"טוב..." השבתי לו... "אתה יודע שזאת סבתא של טום??" שאלתי אותו.
"מה??" הוא נשמע מופתע..
"כן, כן!!! זאת סבתא שלו.. גם אני הייתי מופתעת..." אמרתי לו
"טוב..." הוא אמר חושב על משהו...
"על מה אתה חושב?" שאלתי אותו...
"לא, סתם, על כלום!" הוא אמר...
"נו..." ניסיתי לשכנע אותו.
"נו, כלום די!!" הוא אמר לי פתאום עצבני.
"מה יש לך???" אמרתי לו והבטתי בו בוחנת אותו...
"תגידי טליה, מה את רוצה ממני?" הוא פתאום נשמע קר אלי...
ופני החלו עצובות שוב לפתע...
"אה... ופגשתי היום את בן דוד שלך אריאל, הוא בעצם הציל אותי! אבל זה לא מעניין אותך אז לא חשוב..." אמרתי לו... ויצאתי מהחדר..
"מה? טליה תחזרי נו... סליחה!" נהיר צעק לעברי והלך אחרי...
"אמ... למה לא החלפת בגדים עדיין? את רוצה להיות חולה? לא מספיק צרות יש לך על הראש???" אבא שאל אותי כשראה אותי יורדת במדרגות.
"דיי!!!! מה כולם רוצים ממני??? תעזבו אותי בשקט אוף איתכם!!!" אמרתי, יצאתי מהבית וטרקתי אחרי את הדלת... שזה עוד הרגל בשבילי...
"לאן אני הלך??" שאלתי את עצמי בקול...
"אלי הביתה..." נשמע קול מאחורי... הסתובבתי והייתי כל כך מאושרת...
"יאווו אני לא מאמינה..." אמרתי וחיוך פרוס לי על הפנים. סוף סוף משהו טוב.
מחכה לתגובות... תגידו מה יש כמה שנטשו את הסיפור שלי?? 😢
אולי....
כן....
ואולי...........
לא... חיחיחי עוד תגובות...
אולי... כן
ואולי... לא...
חחחח
עוד תגובות ואני ימשיך 😛
המשך קצר 😢
תמשיכי דחוףףףף
מממממ...אולי מישהו חדש לסיפור??
חחח יאללה מאמושש שלי!
תמשיכי!
צום קללל לכולןןןןןןןןן!!! =)
תודה על התגובות...
יפיתוש צום קל גם לך... ולכולם!!!
גמר חתימה טופה 😊
אריאללללללללללי =]]
המשךךךך
בננות!!! יש לי המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 😁 בבקשה...
"יאווו אני לא מאמינה..." אמרתי וחיוך פרוס לי על הפנים. סוף סוף משהו טוב.
"לילי, דנה!!!" רצתי אליהן והבאתי להן חיבוק ענקי ושתי נשיקות בלחי.
"לא רואים אותך... לא שומעים אותך..." אמרה לילי.
"תגידי מה זאת ההברזה הזאת שדפקתן לנו את ואבא שלך ביום ראשון..." דנה אמרה גם היא...
"יאוו אני מצטערת, פשוט קרה לי כל כך הרבה ביומיים האחרונים.. ואפילו לא שמתי לב שהברזנו לכם... אני הלכתי לפסיכולוג והיו בעיות..." עניתי לשתיהן בו זמנית.
"טוב בואי נשב על הספסל תספרי מה היה.." אמרה לי לילי...
התיישבנו שלשתינו והתחלתי לספר להן את הכל... מהרגע שהגעתי אל הפסיכולוג.
"די... אמא!! את בטוחה שזה אמיתי..??" שאלה דנה מפוחדת.
"יאוו באמת.. אף פעם לא האמנתי בכל המיסטיקה הזאת! רצינית?" שאלה לילי.
"כן, כן זה אמיתי ואני מאוד רצינית!" עניתי שוב לשתיהן...
"יאוו איזה פחד!!!" אמרו שתיהן ביחד...
"ומה את מתכוונת לעשות?" לילי שאלה...
"אין לי מושג.. קודם להשלים עם נהיר ואחר כך נלך אל סבתא של טום, שוב..."
"מה? רבת עם נהיר? מתי?" שאלה דנה.
שיט! לא רציתי להגיע לזה.. אני לא יספר להן על החלק של הניסיון התאבדות אני יספר מהקטע שבו הגעתי הביתה...
"אה כשחזרתי הביתה נהיר ואבא חיכו לי בסלון ואבא התחיל לצעוק עלי... אחר כך עליתי עם נהיר לחדר והתחלנו לדבר על זה ולמצוא פתרון ואז הוא נהיה אלי קר ואני התעצבנתי וברחתי מהבית ועכשיו אתן פה איתי.. חח"
אמרתי להן...
"אה... רגע! לילי.. דנה?? איך זה שאתן ביחד?" פתאום נפל לי האסימון...
"סתם... החלטנו להשלים, כי כבר נמאס לריב" דנה אמרה.. ואני חיבקתי את שתיהן.
"לפחות משהו טוב!!!" חייכתי לעצמי.
"כן!!" אמרו לי שתיהן.
"למה הבגדים שלך רטובים?" שאלה לילי כשחיבקתי אותן..
"אוף!! הם עדיין לא התייבשו.." התעצבנתי.
"מה?" שאלה דנה לא מבינה.
"עזבו לא חשוב!"
"טוב..." ענו שתיהן.
ואז נהייתה שתיקה.. לא היה לנו על מה לדבר.
"אני וטום חזרנו" לילי שברה את השקט..
"וואי באמת?!?!" אמרתי לה מחבקת אותה.. "איזה יופי..." שמחתי ונשקתי לה על הלחי נשיקה דביקה.
"כן, כן... טוב את רטובה ומסריחה מים את מוכנה לעזוב אותי?" צחקה לילי...
"רציני טליה מה שפכו עליך מי ים?" צחקה גם היא...
אבל אותי זה לא הצחיק, הסתכלתי עליהן וחיבקתי את הבטן שלי.
הרבה תגובות טוב??? חיחיח