אווהווווו
מה היא מפגרתתתתתתת?!
מה היא רוצה מכותתתתתת!?
בטח עכשיו נהיר יבוא 😊
הנה המשך!!! סוף, סוף... אחרי ייבוש קל חיחיח מקווה שתאהבו אותו.
כף הרגל שלי כבר הייתה בתוך המים... המשכתי ללכת, רק דיכאון בלבי, אני מקווה שאבא לא יסבול, ונהיר?! נהיר ימשיך בחייו. הוא חייב לשכוח ממני...
הברך שלי כבר הייתה בתוך המים... והגלים כל פעם עולים על בטני...
המים המלוחים, הרוח הקרירה... לפחות במים, במים אני יהיה שלווה.. אני יגיע סוף, סוף למקום בלי דאגות. אני יחזור לאמא... אמא שלי.
כבר חצי בטן בפנים... עוד טיפה... עוד טיפה וזה נגמר.
הפחד חזר אלי לפתע... ושאלות החלו להציף את ראשי.. למה, למה דווקא עכשיו? כמעט בצעתי את הדבר שיציל את המשפחה שלי.
ואם אני ימות? ולא ימצאו את הגופה שלי... אבא יהיה מבוהל, הוא ידאג.
הוא יבכה עלי, בדיוק כמו שבכה על אמא. אני לא רוצה שיהיה עצוב.
ונהיר? האם נהיר יוכל לעמוד בכאב, הלב שלו תמים וטוב.. אויש נהיר שלי אני כל כך אוהבת אותו,
אבל אין טעם לחיי... אני לא יכולה להמשיך לחיות בסבל...
כל יום לשבת בבית ולדעת שכל רגע משהו רע יקרה או שכל רגע אני עלולה למות
ולא... אני לא יקריב את בני כקורבן, עדיף לי לא ללדת ילדים, מאשר לאבד, דבר קטן וכה תמים תרם נולד...
הכאב שלי יהיה גדול הרבה יותר ממה שעכשיו... והמצפון? המצפון ישב עלי עד יום מותי. *הבן הבכור הבן שלי ושל נהיר מת, מת בגללי...*
ואני לא יוכל להגיד לנהיר 'נהיר כדי שהקללה תעלם, את הבן הזה שיצרנו יחד, נצטרך להרוג...' ואני לא יוכל להסתיר זאת ממנו, הוא ישנא אותי... כל האהבה שלו תעלם, הוא לא יתקרב אלי בכלל...
מה אעשה עכשיו? אני הכניס את ראשי למים עד שיגמר לי האוויר ולא אחיה?
ואולי אצא החוצה? ישכח ממה שקרה, כאילו לא נברא.
ואם אני ירשום לאבא מכתב... מכתב פרידה שיסביר את הכל, אותו הדבר לנהיר... ואז יחזור למעשי וימצא את שלוותי...?!?
ה'... בבקשה תן לי סימן... תן לי סימן להחליט ולדעת מה יקרה...
"אי... ילדה, צאי מהמים מסוכן שם!" נשמע קול מאחורי.
הבטתי אחורה ועמד שם נער... לא ראיתי את פניו הוא היה רחוק... הוא הוריד את החולצה ושחה אלי...
"ילדה איך קוראים לך? מה התכוונת לעשות תגידי לי? את משוגעת...??" הוא שאל מודאג ואני חייכתי אליו..
ה' תודה! תודה על הסימן הזה, הצלת את חיי...
יצאנו אל החוף, וחיבקתי אותו...
"תודה" אמרתי לו.
"זה בסדר.." הוא אמר "את תתקררי לי... דווקא באמצע החורף החלטת לבוא ולעשות מעשים כאלה?" הוא שאל... ושם עלי את הבגדים שלי.
אני לא הוצאתי מילה מהפה... עדיין השאלות הדהדו לי בראשי.
"איך קוראים לך?" הוא שאל מלטף לי את הלחי, וידו הקרירה צמררה אותי,
"טליה..." אמרתי לו
"טליה... שם יפה לילדה יפה!" הוא אמר וקרץ לי.
"ולך?" שאלתי אותו מסמיקה.
"קוראים לי אריאל" הוא אמר ולבש את חולצתו חזרה.
*הוא לא היה נמוך ולא היה גבוה שערו היה חום מתולתל (תלתלים חמודים כאלה) היו לו עיניים בצבע חום כהה... ומבטו היה חמים, היה אפשר לראות שהוא אדם טוב וחברותי*
מחכה להמון תגובות כי אם לא תקבלו עוד ייבוש קל 😛
זורוווש
ישלך מזללללללללללללללל
חסר לך היית הורגת לי אותה.
QUOTE (Kariniiii @ 06/10/2005) זורוווש
ישלך מזללללללללללללללל
חסר לך היית הורגת לי אותה.
😉
😊 נראה לכן שאני יגמור את הסיפור כל כך מהר? פחחחח הצחקתן אותי חה חה חה
אתן תצתרכו לסבול אותי עוד הרבה זמן...
וחוץ מזה היא יכולה עדיין למות... תתאפקו עוד קצת *הרבה* ותראו מה יקרה... ויש כמה דברים שהחסרתי עם שמתם לב... חחח אני לא שמתי לב לזה בעצמי אז עוד מעט אני יוסיף אותם...
ידעתייייייייי שלא תהרגי אותה חחח 😛
יאאאאאאאאאאאאאא המשךךךךךךךךךךך
זוהררררר הייתי הורגת אותה אם היא הייתה מתאבדת חח
נווו תמשיכי איזה ייבוש קל ?!
שומדבר המשך דחוףףףףףף
אהובתותך המוןן
יותר מאוחר או מחר בסביבות הבוקר צהריים מבטיחה
הנה המשךךך בובות שלייייייי
"איך קוראים לך?" הוא שאל מלטף לי את הלחי, וידו הקרירה צמררה אותי,
"טליה..." אמרתי לו
"טליה... שם יפה לילדה יפה!" הוא אמר וקרץ לי.
"ולך?" שאלתי אותו מסמיקה.
"קוראים לי אריאל" הוא אמר ולבש את חולצתו חזרה.
*הוא לא היה נמוך ולא היה גבוה שערו היה חום מתולתל (תלתלים חמודים כאלה) היו לו עיניים בצבע חום כהה... ומבטו היה חמים, היה אפשר לראות שהוא אדם טוב וחברותי*
"אז למה ניסית לעשות את זה?" שאל סקרן
"עזוב, זה לא חשוב" אמרתי לו
"אם ניסית להתאבד תאמיני לי שהסיבה בטוח חשובה..." הוא אמר סקרן, אך לא רציתי לשתף אותו, בכל זאת זה לא עניינו.
"טוב, אני חייבת ללכת, תודה..." אמרתי לו והתחלתי ללכת מתחמקת ממנו.
"אי... טליה, חכי שנייה אני רק רוצה בידידותך. סליחה" הוא אמר מביט לי עמוק לתוך העיניים.
"ומה אתה עשית פה?" העברתי את הנושא אליו כאילו הוא לא שאל כלום.
"אמא שלי טבעה בים לפני ארבעה שנים, היא אהבה מאוד את הים ולא מצאו את הגופה שלה ומדי פעם שאני מתגעגע אליה אני בא לפה להקשיב לגלים." הוא אמר ודמעה זעירה זלגה לו מהעין.
"גם אמא שלי מתה... יותר נכון נרצחה, או איך שתקרא לזה. אבל זה כבר סיפור ארוך..." אמרתי לו מנגבת את הדמעה שזלגה לו ועוצרת את הדמעות שלי בכוח.
"את זה תוכלי לספר לי בפעם הבאה כשניפגש..." הוא אמר
"בכייף" חייכתי לעברו... "אבל רק שתדע שיש לי חבר" המשכתי את דברי,
"לפחות מקווה שיש לי"
"וואלה... מזל שאמרת לי שאני לא יתחיל לחשוב על דברים." הוא ציחקק
"איך קוראים לו? אולי אני מכיר? כמובן אם הוא גר בסביבה..." הוא אמר לי
"נהיר אבשלום" אמרתי לו...
"די לא נכון?!?!!?" הוא נשמע מופתע וחיוך ענק על פניו
"זה אומר שאתה מכיר אותו?" שאלתי
"את צוחקת עלי? הוא בן דוד שלי..." הוא אמר
"אז את הטליה המפורסמת שהוא סיפר לי עליה... וואי כמה הוא שיגע אותי איתך" הוא צחק.
"אל תגיד לו על מה שקרה היום, בבקשה!" אמרתי לו מתחננת.
"אב.." הוא התחיל לומר אבל עצרתי אותו "תבטיח!"
"אני מבטיח" הוא אמר בלית ברירה,
"אז.. את כן אוהבת את נהיר?" הוא שאל, שאלה מפתיעה.
"כמובן" אמרתי לו... "הוא החיים שלי..."
"נהיר היה בטוח שאת כבר לא אוהבת אותו, את לא יודעת איך הוא בכה לי אחרי שיחת הטלפון שלכם."
"אני... אני פשוט רציתי לגמור את העניין בינינו הוא רק יסבול אם הוא יהיה איתי"
"אבל למה?" שאל אריאל מופתע.
"אני לא יכולה לספר לך ... אני כל כך מצטערת, אני צריכה לדבר קודם כל עם נהיר לבד, בארבע עיניים..." אמרתי לו מקווה שיבין אותי, וכך היה.
"בסדר... כשתרצי לספר, תספרי."
"תודה על ההבנה..." אמרתי לו
"זה.. בסדר..." הוא אמר... וכבר הגענו אלי הביתה.
"פה אני גרה!" הצבעתי לו על הבית שלי.
"בית יפה..." הוא אמר לי...
"תודה..." אמרתי לו ונשקתי לו על הלחי... "ביי"
"רגע, את לא מזמינה אותי להיכנס?" הוא עמד ועשה פרצוף עצוב...
"בפעם אחרת, מבטיחה!" השבתי לו... הוא סימן לי להתראות עם היד והלך לדרכו.
מחכה לתגובות יפות שלי...
אתר האהבה הישראלי