כתבתי לכןןןן :]]
אני לא אחפור ואתן לכן ישאר להתענג על הפרק..
אל תשכחו להגיב בסוף ומצטערת שהוא יוצא באיחור..
אוהבת המון המון
גל-אוש ;]
פרק 34:
עמדנו אנחנו מול הסלון, ראינו את אמא ואבא מתנשקים, הסתכלתי על ההורים שלי והסתכלתי על טום הסתכלתי והייתי עצובה...
הסתכלתי עם העיניים שלי סביבי חיפשתי דרך לברוח אבל לא, ידעתי שאין לאן...
היה לי קשה לזוז כאילו רגליי היו דבוקים לרצפה בעזרת דבק מגע.
הסתכלתי שוב על טום ראיתי את מבטו על הרצפה הסתכלתי על אותה נקודה שהוא הסתכל.. הוא הסתכל על רגליו ומזיז פעם אחת את הרגל ימין ופעם את רגל שמואל, כאילו הוא מתבייש ממה שהוא ראה.. הוא הרים את מבטו עליי ומבטינו התנגשו,
אני מהר מאוד הסתכלתי על הוריי ושוב ראיתי את ההורים עדיין עסוקים במעשים שעשו, לא שמים לב שאנחנו, אני וטום עומדים שם ומביטים עליהם ורואים את הכל.
עיניי התחילו לאגור דמעות, בגרון נתקע לי גוש שגדל לאט לאט וכאיב ככל שגדל יותר..
הרגשתי שטום מסתכל עליי בוחן כל תנועה ותנועה שאני עושה
התחלתי כבר לראות מטושטש.. ירדה לי דמעה מהעין זחלה במרוד העין על הלחי ומהלחי לפה ככה אחריה עוד כמה דמעות.. התחלתי לבכות בשקט.
הסתובבתי אחורנית הסתכלתי על טום שנראה מזועזע וטסתי לחדרי שמעתי גם את טום עולה אחרי.. שנכנסתי לחדר טרקתי אחרי את הדלת כדי שישמעו.. שזה יפריע להם ואמא אולי תבין שהיא עושה טעות.. שבטוח אחר כך תצטער.
"בוקררררר בוקררררר" שמעתי איזשהו קול קמתי והסתכלתי על כיוון הדלת ראיתי את אחי עומד שם
חזרתי למיטה והסתובבתי לכיוון הקיר ושמתי על השמיכה על ראשי..
הייתי כל כך עייפה.. רוב הלילה בכלל אל ישנתי מהמחשבות אליהם..
שמעתי את הצעדים של אחי אני מניחה מתקרבים על המיטה
"ענברר לקום!! את תאחרי.." אמר והוריד ממני את השמיכה "ואני עוד רוצה לדבר איתך לפני" המשיך את דבריו
'על מה יש לו לדבר איתי?! אולי על אתמול??' חשבתי לעצמי והיה לי פלאשבק ממה שקרה אתמול
הזדעזעתי, הסתכלתי על טום והתיישרתי לישיבה.
"מה אתה רוצה??" שאלתי תוך כדי פיאוק
"מ'זה מה אתה רוצה?!" כעס טיפה
"על מה אתה רוצה לדבר?" שאלתי אותו בקול חמוד שהרגיע אותו טיפה
"שנדבר על מה שקרה אתמול" הוא אמר לאחר כמה דק'
התעצבנתי ועניתי לו בכעס.. "אין מה לדבר על אתמול!!" וקמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר לכיוון השירותים
עשיתי פיפי צחצחתי שיניים ושתפתי פנים
שחזרתי לחדר ראיתי אותו עדיין נמצא שם אבל הפעם יושב על המיטה שלי וראשו מורכן.
נכנסתי לחדר והוא הרים את מבטו עליי מחכה שנדבר עדיין
פתחתי את הארון והוצאתי משם מכנס ג'ינס משופשף וחולצה שחורה, פתחתי את המגירה הראשונה הוצאתי לי משם תחתונים גרביים וחזייה, פתחתי את המגירה השנייה והוצאתי משם חגורה חומה ועם סוגר גדל כזה יפה בטילים.
הנחתי את הכל בגדים על מיטה
הסתכלתי על טום "אתה מוזמן לצאת אתה יודע.. אני רוצה לתלבש" אמרתי והוא הסתכל עליי פגוע ויצא החוצה.
הרגשתי טיפה רע.. אבל באמת שאין לי כוח לדבר על זה.. ועוד על הבוקר?? חרא!!
הורדתי את הפיג'מה ולבשתי את הבגדים שהנחתי על המיטה.
הסתכלתי במראה ונראיתי מ-ה-מ-ם-! השיער עדיין נשאר מאתמול וכך גם האיפור למרות ששטפתי פנים
שמתי לי בושם שמריחים אותו מקילומטרים וכולם מתעלפים מהריח שלו.
יצאתי מהחדר וירדתי למטבח ראיתי על השולחן את הדגנים ה"בריאות" וחלב
הוצאתי לעצמי קערה קטנה וכפית ואכלתי לי..
לאחר שסיימתי וששמתי את הכל במקום החלב במקרר, הדגנים בארון והקערה והכפית בכיור
הלכתי לקולב ולקחתי לי תיק ג'ינס של לי קופר של שנה שעברה ועליתי איתו לחדר שמתי את הדברים שלומדים היום שמתי כסף לקחתי ביד פלאפון
שמתי נעליי פומה לבנות ויצאתי לדרך נשארו לי 10 דק' להספיק להגיע לבצפר
אבל הדרך להגיע לא היתה בכלל פשוטה...
גלוש זה מדהים :]]
אני ראיתי כבר חצי פרק ננה בננהה 😛
שיאא מעניין מה קרה בהמשך..
מושלםםםםם---כמו תאאמידד
תמשיכיי מאמי
מוואה ענקיתת
יאפפהההההההה..
באמת יפפהה!!!..
את כותבת מושלםם!!!...
המשךך..
דחחווףף..
אורושק'ה..😊
יאאאאאפפפפפפפפפה
בטרוףףףףףף
המשךךךך=)
איך יפההההה
יאללה המשך ב-ל-י ייבושיםם!!!
כתבתי לכן המשך!! :]]
מקווה שתאהבו..
תודה על התגובות הקודמות..
תאמינו לי שאני באמת מנסה לא לייבש אבל זה רק מהלחץ שיש עליי מבית הספר ומהתנועת הנוער..
אוהבת המון המון המון
גל.
אל תשכחו להגיב אחר כך.. וגם אולי תמליצו לאחרים לקרוא את הסיפור וגם להגיב
יכול להיות נחמד ;]
פרק 35:
נשארו לי 10 דק' להספיק להגיע לבית הספר אבל הדרך להגיע לא היתה בכלל פשוטה...
מסתבר שהרבה אנשים מילדים עד מבוגרים ראו אתמול את התצוגה או שפשוט קראו את העיתונים על הבוקר.
לא שאני קראתי.. סבתא התקשרה על הבוקר ואמרה שיש תמונה שלי בעיתון..
היא הבטיחה לבוא היום ולראות לי.. בשביל שאני לא אבזבז כסף לאמא.
התחלתי ללכת ברחוב של השכונה וכל בן אדם שני עצר וביקש חתימה או הצטלם או פשוט שני הדברים ביחד.
אחרי 5 אנשים זה כבר התחיל לעצבן אותי כאילו פאקקק אני רוצה להגיע לבית הספר פעם אחת בלי איחור!!
המשכתי ללכת עד שמישהו עצר אותי שוב ביקש חתימה, הסתכלתי על השעון וראיתי שהעשר דקות שנשארו לי יכולות לחכות רק למחר כי היום, עכשיו, כרגע הם כבר נגמרו, עברו, חלפו
נתתי לאותו ילד הזה נשיקה בלחי
והתחלתי לרוץ לכיוון הבית הספר, האנשים שרצו לעצור אותי בדרכי לשם לא עניינו אותי
התייחסתי עליהם כאל אוויר...
רצתי ורצתי עד שידעתי שעוד כמה צעדים אני כבר בתוך הבית הספר אז התחלתי להאט לא רציתי להגיע לכתה מתנשפת אז סידרתי את נשמתי עד השער.
השער היה סגור ניסיתי לפתוח אותו בעזרת משיכה לכמה כיווני ולא הצלחתי ניסיתי שוב ושוב, הנענוע של השער גרם לרעש גדול ויצא מהביתן של השומר שומר חדש.. לא אורי השומר החמוד שנתן לי אישורים שהייתי מאחרת בלי אישור.
אבל השומר הזה לא היה מכוער כמו אורי הוא דווקא נראה טוב.. 'תפסיקי להסתכל עליו שלא ירד לך בטעות ריר' ציוויתי לעצמי.
"מה את עושה?!?" כעס והתקדם לכיווני
"אתה מוכן לפתוח לי את השער בבקשה??" ביקשתי
"את מהבית הספר??" שאל עדיין בעצבים
"ברור.. " ונתתי לו הוכחה שהראיתי לו את החולצה של הבית הספר והוא פתח לי את השער
"למה איחרת??" שאל אותי וראיתי אותו נועץ בי מבט כזה מתעניין
"התעוררתי מוקדם" שיקרתי לא רציתי שגם הוא יתחיל להציק לי..
התחלתי לשנוא את זה כולה רק יום וכבר התחלתי לא לאהוב את העובדה שאני מפורסמת.
התחלתי ללכת לכיוון הכניסה לבית הספר ושמעתי מאחור את השמור צועק
"אני מכיר אותך מאיפשהו?!"
אבל לא התייחסתי חייכתי לעצמי והמשכתי להתקדם
עליתי לקומה של השכבה שלי ולא ראיתי ילד אחד בחוץ 'חננים' חשבתי לעצמי והתקדמתי לכיוון הכתה שלי בצעדים מהירים
שהגעתי לכתה עמדתי אני מול הדלת נשמתי כמה נשימות
ורק שקצת נרגעתי מכל ההליכה& ריצה שעשיתי היום שעייפה אותי מאוד,
רק אז דפקתי על הדלת וישר פתחתי ונכנסתי פנימה
"הופהההה מישהי נזכרה להגיע" אמרה את זה בקול צפצפי המורה נחמה.. הבין האנשים הכי מעוותים שראיתי בעולם
"כן.. נזכרתי" אמרתי לה בקול יפה וחייכתי עליה
"תלכי לשבת... מהר!!" אמרה בעצבים
הסתכלתי עליה שוב ואז התקדמתי לכיוון המקום הישיבה שלי
"דוגמנית על" מישהו קרא זיהיתי את הקול והסתכלתי לכיוון בר וחייכתי עליו
"בואי בואי שבי פה.." אמר ואני התקדמתי לכיוונו באתי לשבת על הכיסא שלידו
עד ששמעתי צעקה מנחמה "מה את חושבת שאת עושה??" הצעקה הופנתה עליי, הצעקה השתיקה בבת אחת את כל הפיות שדיברו באותה זמן הצעקה הזאת הפנתה את כל המבטים לכיווני והצעקה הזאת גם גרמה לי לכאב ראש ענקי....
וואי איך יפהההההה
חחחח מה לעשות ככה זה שמפורסמים!!
לא הבנתי ליד מי היא ישבה..
המשך בדחיפות
גלוש זה מדהים יא מוכשרתתת
אללה המשך מהר מהר מהר
ממדהיייייייייייים יאללה המשךךך
וואי תודה על התגובות!!
כנראה יהיה המשך בערב :]
אוהבת המון המון
גל.
אתר האהבה הישראלי