חניי..אני יתגעגע אליך בובה שלי..=[
ואני יצטרך להמשיך את הסיפור בלעדיך..בע זה יהיה קשה ):
אווהבת אותך כישרוןן 😊
בתאל
חחחחחחח
כפרעלייךךך אני אכיר גם בשבילך!! :}
אני נוסעת עד יום ראשון..
חס וחלללילה שאני אשכח..!
תודה יפפה שלי
אני אתגעגע
מווווווואהה
הילוושיתתת
גם נאי אתגעגע נסיכה,
חחח אני בטוחה שתסתדרי
ויצא לך מ ד ה י ם
אווהבתת אותך מלאלאלא
מוואהה
חנושש=))
יאאאאא=[
עד יום ראאאאאשון?!
אני אתגעגעגעעגעגעגע אלייייייייייך
ולסיפור המדדדדדהים הזה!
תתתהנייייייי=]
מווואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה
חחח
גם אני אתגעגע
אלייךך בובה ששליי.
לאבב יוו.
מוואהההה
ייייייייייייייייא
אני יתגעגעעעעעעעעעעעעעעע
שששירקייי
גם אני אתגעגע בובה שששלי
מווווווואהההההההה
אני הכי הרבה.. 😢
אל תשכחי אותיי!!
אוההבבבבת אותך!!
מוואה,
-ניבו'ש- 😊
בובות ששששלי
עכשיו חזרתי מאילת
היה כיפפפפפ מאודד..
התגעגעתי אליכןןן הההמון!!!
מחר יש לי מבחן ואני צריכה
להתחיל להתכונן=//
אני אנסה להמשיך היום,
ואם לא אז מחר..
מוווואהההה
חנושש=))
יפפפפפפפפפה שששלי ((:
שיהיה לך בהצלחחה במחבבבבבבן
ותתממשיכי כשיהייה לך זזזזזזזמן
אני בבמתח
ומתגעגעעעעעעת לנירוווווווו'ש אאהובבביביביבי .......
-------------------------------------------------------------------------------------------------
כעבור חודשיים........
החודשיים האחרונים עברו לי מהר..
עדן ורון חזרו להיות ידידים טובים..
ליגל ועומר, דניאל ואופק הזוגיות ביניהם מושלמת..555
אבל בדיוק לפני חודש, הגיע היום שהרס הכל.. היום ששוב הכל חזר להיות שחור..
-------------------------------------------------------------------------------------------------
היום התחיל כמו כל יום רגיל.. התעוררתי בסביבות 7 התארגנתי וירדתי למטה..
דורון היה במטבח הכין לו קפה.. הרגשתי חשק עז לחבק אותו, הייתה לי הרגשה לא טובה,
והייתי צריכה את החיבוק שלו..
"הכל בסדר?" שאל במבט לא מבין..
"כן, אני פשוט אוהבת אותך.." חייכתי אליו חיוך גדול והוא!?, חייך אלי בחזרה..
"להקפיץ אותך לבצפר?"
"אם אתה יכול.."
"בשבילך!?,תמיד יכול.." קרץ לי ויצאנו שנינו מהבית.. בדרך לבצפר סיפרתי לו שאני וניר זה עבר,
סיפרתי לו כל מה שקרה בתקופה האחרונה בנינו.. והוא?!, את התגובה שלו לעולם לא אשכח..
"הוא אוהב אותך, את אוהבת אותו.. אהבה כזאת לא קל למצוא.. תילחמי עליו! אתם עוד תהיו ביחד..
וביום בו תחזרו?! אני אהיה הבנאדם הכי מאושר בעולם.. שלבת שלי יש מישהו שאוהב אותה,
ושומר עליה.. ככה שמתי שאני לא אהיה כבר, יהיה לך מישהו במקומי.."
כאילו שנינו ידענו מה יקרה באותו היום.. השיחה הזאת עודדה אותי..
לשמוע את דורון קורא לי 'בת שלי ' ריגש אותי כל כך..
2 מילים קטנות ופשוטות בעלות משמעות גדולה בשבילי..
"תודה אבא.." חייכתי אליו חיוך ענק כשהגענו לבצפר, וסוף סוף הרגשתי שיש לי אבא,
אבא שלנצח יהיה איתי.. לנצח יש סוף [[?!]]..
יצאתי מהאוטו ונכנסתי לבצפר..
בהפסקה הראשונה אמא התקשרה אלי..
"שאנלי.." שמעתי את קולה הרועד..
"מה קרה אמא??" ידעתי שקרה משהו,משהו רע..
"דו..ר..ון.." פרצה בבכי..
"מה איתו???"
"הוא בבית חולים.."
"למה?!"
"הוא לקח מנת יתר, הוא בתרדמת עכשיו, אחרי ניתוח, עוד כמה דקות מגיעות תוצאות הבדיקות,
ואז ידעו מה יהיה איתו...."
"איזה בית חולים???"
"תל השומר.."
"אני באה עכשיו.."
"טו..ב.. ביי.."
"בעיי.."
הלכתי לקפיטריה ומשכתי את עדן שישב על אחד הכיסאות..
"מה קרה?" שאל בבהלה..
"אין זמן להסברים בוא כבר.." אמרתי עם דמעות בעיניים והלכנו מהר הביתה,
שמנו את התיקים הזמנו מונית, לקחנו כסף ויצאנו מהבית..
בדרך לבית החולים סיפרתי לעדן את מה שאמא אמרה לי.. דמעות זלגו מעיניו, ולא פסקו לרגע..
במשך הנסיעה התפללנו לשלומו, שיצא מזה..
שיתעורר מהתרדמת ויחזור להיות איתנו..
-------------------------------------------------------------------------------------------------
"דורון.. הוא.. הוא.." אמרה אמא בקול רועד ובעיניים נפוחות, כשהגענו לקומה של חדרו של דורון..
"הוא מה?!?!" שאלנו אותה אני ועדן ביחד.. ואמא!?, לא אמרה דבר.. רק השפילה את ראשה..
אני ועדן הסתכלנו אחד על השנייה והבנו..
דורון כבר לא בין החיים, דורון מת.
עדן: לא לא לא לא.. זה לא הגיוני.. זה חלום כאילוו סיוט.. אבל זה לא המציאות אני יודע שלא,
זאת לא המציאות זאת לא..
התיישב עדן על הרצפה, נישען על הקיר.. אמא ואני התיישבנו לידו, לא יודעות מה לעשות,
לא יודעות מה לומר..
-------------------------------------------------------------------------------------------------
כבר שבוע עבר מהיום בו דורון מת, בדיוק היום מסתיימת השבעה..
כל השבוע הזה החברים והמשפחה באו לנחם, ואמרו שהם משתתפים בצערנו,
חלקם אמרו שמבינים את מצבנו, אבל איך!? איך הם מבינים אם לא קרה להם כזה דבר..!?,
מה שעבר עלינו באותו שבוע אני לא מאחלת לאף אחד..
החיוכים נעלמו מהבית, לא היה צחוק, לא אושר ולא שמחה.. הכל נעלם..
"אני לא יכול לראות אותך ככה.." אמר לי ניר כשנכנסנו לחדר שלי..
מהרגע שנודע לו מה קרה הוא איתנו.. לפעמים ישן פה, לפעמים יוצא מאוחר וחוזר מוקדם בבוקר..
תמיד ידע מה להגיד, אך במקרה כזה, לא היה לו מה לומר.. הוא ידע שלא משנה מה יאמר כלום לא יעזור,
ולא ינחם..
"ככה איך?" שאלתי
"ככה עצובה, אני מתגעגע לחיוך שלך.."
"אין לי סיבה לחייך.."
"שאנלי יפה שלי.." התחיל לומר, נשכב על המיטה וסימן לי לבוא לידו.. "קשה לי להגיד לך את זה,
אבל זאת המציאות.. מוות לצערי זה דבר שקורה הרבה.. קורה לאנשים הכי טובים, לאלה שלא מגיע להם.."
"בגלל שזאת המציאות, אני לא יכולה להתכחש לה.."
"את גם לא יכולה להיות כל החיים באבל.."
"ניר אתה לא יודעע מה אני מרגישה בכלל! אתה לא יודע איך זה לאבד אדם שקרוב לך כל כך,
אז אל תבוא לפה ותנסה לעזור, לנחם ולתת עצות, אוקיי!?" הוצאתי עליו את כל הכעס ששמרתי
בפנים במשך כל השבוע הזה, הכעס שבעצם היה על דורון.. שעזב אותנו..
יצאתי מהחדר וטרקתי אחרי את הדלת.. כמה בני משפחה היו עוד בסלון,
יצאתי מהר מהבית והלכתי אל מור.. מור שבאמת מבין איך אני מרגישה,
אחרי שאמא שלו נהרגה בתאונת דרכים,
הוא מבין אותי.. ויודע כמה כואב לי..
"שאנלל.." הופתע כשפתח את הדלת.. "כנסי.." אמר לאחר כמה שניות..
נכנסתי לבית ועלינו לחדר של מור..
"רוצה לשתות משהו, לאכול?" שאל בקול עדין ובעיקר מבין..
"לא תודה.." התיישבתי על המיטה שלו.. "איך מתגברים על מוות?" שאלתי ודמעות הציפו את עיניי
"אי אפשר להתעלם ממנו.. ואי אפשר להיות באבל כל החיים.. צריך להמשיך הלאה.. אני בטוח שזה מה שדורון היה רוצה שתעשו.."
"גם ניר אמר לי את זה, שאי אפשר להיות באבל כל החיים!! אבל גם היא אפשר אחרי שבוע לחזור לחיים הרגילים, ולהתכחש לעובדה שאדם שהיה כל כך קרוב אלינו כבר לא איתנו.."
"זה קשה.. מי כמוני יודע.. שהייתי אצל פסיכולוג, התבודדתי מכולם, עברתי בצפר..
את חושבת שזה עזר?!, לא.. הייתי צריך להיות לבד זה נכון.. החברים שלי שרצו לעזור לי ולהיות איתי,
לא נתתי להם.. לא יכולתי לדבר עם אף אחד על זה.."
"אתה אומר עכשיו בדיוק את כל מה שאני מרגישה.." חיבקתי אותו חזק
"את יודעת שאני תמיד פה בשבילך נכון?" שאל בחיוך קטנטן..
"כן.. תודה מורי.."
"אין על מה נסיכה.. "נשק לי בלחי.. ויצאתי מחדרו, ירדתי למטה ויצאתי מהבית..
חזרתי לבית שלי ועליתי לחדר של עדן, הייתי בטוחה שניר יהיה שם איתו, וצדקתי..
"ניר בוא דקה.." אמרתי והוא קם והתקרב אלי..
"למה אני יבוא?" לחש כדי שעדן לא ישמע.. "אני לא יכול לנחם לעזור ולתת עצות נכון!?"
לא יכולתי לענות לו, הגרון היה חנוק מדמעות.. וכבר כל הפנים היו רטובות.. "אני מצטערת.." לחשתי והשפלתי את ראשי.. "כל כך מצטערת.." הוספתי..
ניר ידע מה אני צריכה באותו הזמן-חיבוק שלו..
חיבוק שרק הוא יכול לתת לי, חיבוק שנותן לי להרגיש בטוחה, ואהובה..
אני הלכתי אחורה וניר קדימה וככה מחובקים נכנסנו לחדר שלי.. הדמעות לאט לאט פסקו..
"תודה על הכל.. לא מגיע לי כלום מימך.."
"מגיע לך המון.. אני יודע שאני לא יכול להבין מה את מרגישה, כי אף פעם זה לא קרה לי..
אני יודע גם שאני יכול להיות איתך פה, גם בלי להבין את מה שאת מרגישה..
גם בלי לנסות להזדהות איתך, פשוט להיות איתך.."
הדמעות שוב זלגו מעיניי, והפעם!? מהתרגשות.. ניר צדק, ניר תמיד צודק בדבריו..
ראיתי שאני חשובה לו, בדיוק כמו שהוא חשוב לי..
"אל תבכי נסיכה.." ניגב את דמעותיי מפניי, ונתן לי נשיקה קטנה בפה,
נשיקה קטנה בעלת משמעות גדולה..
חיוך גדול עלה על פניי.. אני יודעת שדורון למעלה, מסתכל עלי ועכשיו הוא מאושר.
. כמו שאמר בדיוק לפני שבוע.. מאושר שעכשיו, כשהוא לא כאן יש מי ששומר עליי..
"התגעגעתי לחיוך שלך.." חייך אלי ניר בחזרה..
"תודה על הכל נסיך.." חיבקתי אותו חזק אליי והסנפתי את ריחו..
-------------------------------------------------------------------------------------------------
"אוהב אותך,ואני תמיד פה בשבילך.." לחש לי ניר באוזן ובא לצאת מדלת הבית..
"היי חכה.." אמרתי וניר הסתובב אלי..
"מה?" שאל..
"לא שכחת משהו?"
"מה שכחתי?" לא הבין..
"בוא.." סימנתי לו עם האצבע שיתקרב אלי.. הוא התקרב ונעמד במרחק של 2 צעדים ממני..
"תתקרב עוד.." חייכתי והוא חייך בחזרה והפעם נעמד מולי קרוב קרוב..
הוא עצם את עיניו ואני את עיניי התקרבתי אליו עוד טיפה ונתתי לו נשיקה קטנה בפה, ועוד אחת,
ועוד אחת.. ואז הוא סחף אותי לצרפתית מדהימה..
"אני אוהבת אותך.." אמרתי כשהתנתקנו בקושי מהנשיקה המושלמת הזאת..
"גם [[נשיקה]] אני [[נשיקה]] אותך [[נשיקה]] הכי [[נשיקה]] שבעולם.... מה אנח...." התחיל
לומר אך הפסקתי אותו באמצע..
"ששש..." הנחתי אצבע על שפתיו.. "נזרום ונראה מה יהיה.."
"אוקיי.." חייך אלי הסתובב, הלך כמה צעדים ושוב הסתובב אלי.. שלח לי נשיקה באוויר ויצא מהשער..
סגרתי את הדלת כשחיוך פרוס על פניי ועליתי לחדר של עדן..
בשבוע הזה בקושי שדיברנו..
לא ידעתי מה לומר לו, אבל עכשיו לאחר שדיברתי עם ניר ומור אני יודעת שלא תמיד צריך מילים..
לפעמים רק להיות עם הבנאדם עוזר, והרבה..
"היי.." חייכתי חיוך קטן והתיישבתי ליד עדן, על המיטה..
"היי.." אמר בראש מושפל ובקול קר..
"אתה יודע שאני תמיד פה בשבילך נכון?" התקרבתי אליו והרמתי את ראשו..
"כן.." אמר ודמעות זלגו מעיניו.. "אני מתגעגע אליו.."
"גם אני ומאוד..! בוא.." לקחתי את ידו בידי,לקחתי מחברות ועטים,
ומשכתי את עדן אחרי אל עליית הגג.. המקום האהוב על דורון בבית,
מה היה באותה עליית גג שכל כך מצא חן בעיניי דורון!? כנראה שלעולם לא נדע..
נכנסנו לעליית הגג והדלקנו את האור.. החדר היה קטן, הייתה בו מיטת יחיד בצד וספרייה קטנה..
על הספרייה היו מלא דפים אני ועדן לקחנו אותם והתחלנו לקרוא..
הדפים האלו היו כמו יומן בשביל דורון.. היו בהם תאריכים, ימים ולפעמים גם שעות..
כשקראנו אותם בכינו ברגעים העצובים, וצחקנו בשמחים..
פתחתי את המחברת ועדן התיישב לידי..
"מה את עושה?" שאל כמו ילד קטן, שעכשיו הולכים לצייר לו ציור, או לכתוב לו סיפור..
"כותבת.."
"כותבת מה?" שאל בתמימות..
"מה שאני מרגישה.." אמרתי והושטתי לו מחברת.. הוא לקח אותה ועט בידו והתחילו לכתוב..
כשסיימנו הקראנו אחד לשנייה הכל.. רשמנו חוויות מצחיקות ורגעים עצובים..
נזכרנו בכל הימים שהיינו עם דורון מאז דורון ואמא התחתנו..
"זה עזר.." חייך אלי..
"שמחה שזה עזר.. נשאיר פה את המחברות,כל פעם שיקרה לנו חשוב, עצוב או שמח נעלה לפה
ונכתוב אותו..."
"תודה.."
"אין על מה מתוק.." חייכתי אליו וירדנו ביחד מעליית הגג..
בננותתת ששליי
התגעגעתי אליכן המוןןן
ניראה לי שזה הפרק הראשון
מכל הסיפור שבאמת אהבתי,
מקווה שגם אתן..
תגיבו..? 😊
אוהבת המוןן
חנושש=))
מדהים מדהים מדהים מדהים יפה שלייייי 😊
אנייייייייי ->פשוט אוהבת אותך
והתגעגעתי המוניםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!
מדדדדדדהים=]
התגעגעתי אילך יפה שלייייייייי
וווווווווווווווווואי מדההים
עוד שניה אני בווכה
ריגששששששששששת בטטירוף..
וכשרררררררת שלי אאאאאאאאאאת ! [[:
לאבבב יו
וואיי ממש יפה
אבל את רעהה
רואה בתאלל!!
את מדביקה פה את כולןן!!
תתרחקי ממניי!!!!!!!!!
חח אוהבת= ],
לינורצ'ו:]]
וואי חן גרמת לי ליבכות איזה עצובבבבב המשךךךךך
אתר האהבה הישראלי