היו 2 נסיונות
1 פיצוץ מכונית עם בלוני גז מחוץ לישוב בלי נפגעים
השני פיגוע מחוץ לקניון השרון בנתניה 30+ נפגעים וכמה הרוגים.
ליותר פרטים , נפגעים הרוגים וזה
חדשות או אינטרנט...
נפשית עד הסוף זה ברור שהיא לא תצליח להתאושש,
בכל אופן היא הייתה במקום של הפיגוע ובעצמה נפצעה,
אבל פיזית תוך שבוע שבועיים זה יעבור לה,
ת',
מחר על הבוקר אני נוסעת עלייה לביה"ח,
לא יודעת איך אני יעמוד בזה,
אבל ברגעים האלו אני רוצה להיות ליידה שהיא תדע שיש מי שיתמוך בה ושהיא לא לבד,
כמובן המשפחה שלה איתה עכשיו,
אבל יש עוד דברים ואנשים מעבר למשפחה שבמצבים כאלו אנחנו רוצים שיהיו איתנו
QUOTE (Blood-Ritual @ 12/07/2005) היו 2 נסיונות
1 פיצוץ מכונית עם בלוני גז מחוץ לישוב בלי נפגעים
השני פיגוע מחוץ לקניון השרון בנתניה 30+ נפגעים וכמה הרוגים.
ליותר פרטים , נפגעים הרוגים וזה
חדשות או אינטרנט...
תודה חמודד..
יאוו זה נוראי!!
😠
זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות , להיות איתה ולתת לה הרגשה שהיא לא לבד.
איזו נשמה את הודיה מזל שלא הלכת!!
איזה מזללללל יש לךךךךךךךךך
מקווה שחברה שלך תחלים כמה שיותר מהר מאמי.
מזה.. אחרי כמה זמן של שקט פתאום בא לנו עוד פיגועע!!
פוףףף!! המחבלים האלוווווו שימותו בשקט!!
למה שימותו?,
שיסבלוווווווו ואז שימותוווווווו!!!!,
זאת לא פעם ראשונה שאני מאבדת בנאדם שהיה קרוב עלי בפיגוע!,
לא בדיוק קרוב עלי אבל כן היה קרוב למישהו שאני הכי אוהבת בעולם הזה!!!!!,
ועכשיו חברה שלי נפצעה בפיגועעעע!!,
מזל שהיא בסדר,
ת'
איזה מזל!!!!
מקווה שחברה שלך תרגיש טוב, החלמה מהירה לכל הפצועים!!
יאאאאאאאאא מאמי איזה מזל שלא הלכת לשםםםםםםםםם
החלמה מהירה לחברה שלך..
מוואההה
הייתי אצלה בביה"ח מהבוקר 8 בבוקר,
ולפני שעה וחצי רק נכנסתי הביתה,
הייתי איתה כמעט כל היום,
לא עזבתי אותה אפילו לא לשניה,
אין נישבר לי הלב אבל התאפקתי לא להראות לה את זה בשביל שהיא לא תרגיש עוד יותר רע,
בלי הפסקה ניסיתי להצחיק אותה,
הבאתי לה עיתונים, בדיחות, תשבצים, תפזורות ועוד כל מיני דברים מעניינים בשביל שהיא תוכל להתעסק בהם ולא תחשוב על מה שקרה,
הצלחתי לעודד אותה קצת,
היא בלי הפסקה חייכה וצחקה,
השארתי לה הכל לייד המיטה שלה בשביל שיהיה לה במה להתעסק ונסעתי הביתה,
כל הדרך חשבתי עלייה,
על מה שקרה לה,
ועל מה שיכול היה לקרות לי ונוסף לכל נהגתי,
הדלקתי מוסיקה על פול ווליום וניסיתי כמה שיותר להתרכז בנסיעה,
פחות או יותר הצלחתי,
אני נוסעת עלייה גם מחר וכמה שיהיה צריך עד שלא ישחררו אותה הביתה,
הרופאים בעצמם אמרו לי שבזכותי היא תשתחרר כמה שיותר מהר,
כי הרמתי לה ת'מצב רוח ועזרתי לה לנסות לשכוח את מה שקרה,
כשהגעתי היא הייתה בשיא הדיכאון..
וכשיצאתי משם היא בלי הפסקה צחקה וחייכה לכל מי שעבר שם
