מאז אותו פיצוץ! החיים של מושיקו!

QUOTE וואי נתלי הפארק היה קצת לא ברור אבל יפה המשךךךךךךךך
למה לא ברור??

QUOTE פרק מדהיםםםםם
אבל למה קצררר=[[


תמשיכיייי
בתאלושששש
קצר כי אחי רצה תמחשב..
אבל חשבתי לפנ י שנכנסתי שעם יהיו יותר מ5 תגובות תקבלו המשך..

אבל אין 😊
אז כנראה שרק מחר! =)

QUOTE (דיזלית @ 11/08/2005) QUOTE וואי נתלי הפארק היה קצת לא ברור אבל יפה המשךךךךךךךך
למה לא ברור??

QUOTE פרק מדהיםםםםם
אבל למה קצררר=[[


תמשיכיייי
בתאלושששש
קצר כי אחי רצה תמחשב..
אבל חשבתי לפנ י שנכנסתי שעם יהיו יותר מ5 תגובות תקבלו המשך..

אבל אין 😊
אז כנראה שרק מחר! =)
אוווווף=[

לא נורא מאמי.. =)

מהמם כרגיל
המשךךך

גאדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
נתלי בובה שליי
כולי צמרמורותתת
ריגשתתתת
אותיי מאודדדדדדדדדדדדד
מאודד
יצאאא לך
פשוט פרק מושלםםםםםםםם
אין אין
אני נהנת לקרוא
כל פפרק שאת כותבת
ובכלל כל מה שאת כותבת
יש לךךךךךךךךך
כישרון אדיררררר
וכל פעם את מכניסה
אותי למתח מחדששש
רק על תגידי לי
שזה הקבררר של
מור כי זה לא פיייררר
פליז מאמי שלי תמשיכי ודחוףף
קבליי חיבוקיייי
ונישקהה ענקייםםםםם
לובב יווו

QUOTE מהמם כרגיל
המשךךך
תודה מאמי!
המשך כנראה מחר.. 🙄

QUOTE גאדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
נתלי בובה שליי
כולי צמרמורותתת
ריגשתתתת
אותיי מאודדדדדדדדדדדדד
מאודד
יצאאא לך
פשוט פרק מושלםםםםםםםם
אין אין
אני נהנת לקרוא
כל פפרק שאת כותבת
ובכלל כל מה שאת כותבת
יש לךךךךךךךךך
כישרון אדיררררר
וכל פעם את מכניסה
אותי למתח מחדששש
רק על תגידי לי
שזה הקבררר של
מור כי זה לא פיייררר
פליז מאמי שלי תמשיכי ודחוףף
קבליי חיבוקיייי
ונישקהה ענקייםםםםם
לובב יווו
חיחיח שנשן שמחה שהתרגשת,
תאמת?
לי ירדו דמעות שכתבתי תפרק,
אני בעצמי מתרגשת לכתוב אותו!
אבל כיף לי..
זה הסיפור שאני הכי אוהבת לכתוב,
ויש לי המון מרץ לכתוב אותו!
אני שמחה שאת חושבת ככה!
באמת הדעה שלך ממש חשובה שלי,
תודה על התגובה..
אבל כמה שאני אוהבת אותך 😊
אני לא יגלה לך עם זה הקבר שלה או לא!
תשארי במ-ת-ח!!
=)

מהמםםםםםםםםם


המשךךךךךךךךךך

וואייי נתליי יצא לך פשוט מושלםםםםםםםםם...
ומרגששששששש...
ומצמרררררר....כן כן עלתה בי צמרמורת שקראתי את הפרק..
איך את עושה את זה?!חחח
תשימיי המשךך מאמיייייייייייייייי...ומהרר..

אוהבת המוןןןן,
סתיוו'ששששש=]]

המשךךךךךךךךךך מאמי דחוף

גל שלי וסתיו תודה יפות שלי.. שמחה שאהבתן את הפרק והגבתן!

עוד מיש'ו?

יאא..איזה מהמם יצאאאאאאאאאאא

אימלה איזה יפה את כותבת 😮..


המשך

אמאא.. נתלייי איזה כישרוווןןן..

פרק מדהיים..


המשךך

ואי הסיפור הזה ממש ממש ממש יפה...
קראתי אותו מהתחלה ועד הסוף רצוף וזה ממש יפה..וגם עצוב קצת...
אפילו זלגו לי קצת דמעות =\
תמשיכי מותק =]

גלוששש יפתיייי ת' בובה.. =)

אליה מאמי שלי כאילולך חסר 😛 תנקסססססס..

לירונושששש שמחה שקראת גם את הסיפור הזה!
ותודהה כפרה..

בננות בגלל שהיו רק 10 תגובות על הפרק הקצר החלטתי לתת לכן פרק ארוך ולראות את התגובות שלכן,
אז רק עם יהיו יותץר מ15 תגובות אני ימשיך..

תהנו!!

ו... תכינו ממחטה כי אני בכיתי ואתן בטוח תבכו קצת!

מול קבר, קבר שלא שייך אליי, שלא מוכר לי,
אני מביט סביבי, יש זרי פרחים, ורדים, ממחטות, נרות, ומכתב...

מעביר את ידי על הכול, על המכתב..
לקחתי את המכתב לידי ופתחתי אותו,
אסור?
מותר?
אין לי מושג!
על המעטפה לא היה שם, כתובת, מש'ו!
התקרבתי לפנס שהיה על יד הקבר,
הקרבתי אליי גם נר,
הטתי שוב אל המעטפה,
היא היתה שחורה - המעטפה,
והמכתב,
הוצאתי אותו, הוא היה לבן,
לבן כמו פנים חיוורות,
פתחתי את המכתב המקופל, והכתב האפור התנוסס עליו בגדול,
לא היה כתוב מגילה,
אבל היה כתוב- כמה שורות,
שידעתי מראש - אלה שורות שמסמלות המון!
המון רגשות, המון דמעות, המון שנים, המון אהבה ותקוות,
הבטתי במכתב והתחלתי לקרוא,

"אושר,
את קוראת אולי תמכתב מרחוק, אולי את מבינה מה עשית לי שהלכת,
הלכת, לקחת אתכל האושר שהיה לי,
את כל רגעי השמחה,
החיים שלי היו צבעוניים,
עכשיו נהפכו לשחורים כגיהנום,
ללבנים ואפורים כאדם חיוור,
נהפכתי לאדם מסכן,
כולם מביטים בי ואומרים "היא נטשה אותו! - היא לא נלחמה עבורו"
אבל זה לא נכון!
את יודעת!
אני יודע!
שנינו יודעים, נלחמנו במחלה, אבל אלוהים ניצח אותנו,
אלוהים גבר על התיקווה, האמון, היכולת, ה-א-ה-ב-ה!
ועכשיו הוא לקח אותך,
ולא תחזרי עוד!
אנחנו ניפגש, אני מבטיח!
אבל עד אז, אני ימשיך לחיות כמו מסכן,
בגיהנום,
כי אין לי עוד אושר בחיים!
א-י-ן!

אוהבת אותך לנצח,
ילדה יפה וקטנה שלי!

על החתום, אושרי!!"

סיימתי לקרוא תמכתב, עם שטף ענקי של דמעות,
"היא מסכנה,
הוא מסכן,
הוא ראה אותה סובלת,
הוא ראה אותה נלחמת, ולא יכל לעשות כלום!"
התחלתי לדבר לעצמי,
כאב לי עליהם,
במיוחד עליו,
הוא חווה את החיים שלו בדיוק כמוני,
בלי החצי השני,
בלי האהבה,
עם כאב, דמעות, עצב, בלי אושר!
"אלוהים למה?
למה אתה לוקח אותן?
למה לא אותנו? אותנו הגברים?!"
המשכתי לדבר לעצמי,
"אתה צודק! אתה בהחלט צודק!"
נשמע קול מאחורי,
קול לא מוכר..
הבטאתי לאחור,
וראיתי מבעד החושך נער,
עם האור הקטן, הצלחתי לראות,
הוא ההי בערך בן גילי,
עם עיינים נפוחות,
הוא התקרב והתיישב לידי, על הריצפה,
ישבנו שנינו, צמודים זה לזה,
קרובים,
"אתה מכיר את אושר שלי?" הוא שאל פתאום ושבר את הדממה,
שבר את הדממה שהיתה שרוייה במקום,
"לא!" עניתי בפשטות והוא התחיל לומר מש'ו אך עצר,
ואז שוב התחיל, ואמר בשקט, "אז למה בכית שקראת תמכתב? מה אתה עושה כאן בכלל?"
"התרגשתי מהמתכב, הוא מאוד מרגש!
אני בטוח שאתה כתבת אותו" עניתי לו והוא חייך,
"כןן זה בשביל אושר שלי, אושר שעלתה לשמיים!" הוא אמר בקול מחייך,
"אז מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?" הוא שאל שוב,
מה אני עושה פה בעצם?
לא ידעתי מה לענות,
"הרגלים שלי לקחו אותי לכאן!" עניתי לבסוף,
"באמצע הלילה?" הוא שאל נבהל, "לא מצליח להרדם" עניתי,
"סליחה שאני שואל" הוא אמר והתיישב מולי,
"גם לך קרה מקרה דומה?" הוא שאל וניגב את פניו,
ניגבתי את פניי גם אני ולקחתי נשימה ארוכה,
סיפרתי לו על מור,
על הפיגוע, הפיצוץ,
שיחזרתי כל רגע ורגע עד היום,
על הנפילה בבצפר,
הופעתה של אגם בבי"הח,
סיפרתי לו על הטלפון המוזר,
על אמא של מור באמצע הלילה,
פשוט הכול, לא עצרתי לרגע,
הרגשתי מן נוחות לספר לו את החיים הפרטים שלי,
"אני מכיר את זה!" הוא אמר לבסוף, "גם אליי כולם התנהגו מוזר כשאושר הלכה", הוא אמר שוב ועצר,
"הם התנהגו יותר מוזר כשהיא מתה לבסוף!" הוא אמר בשקט,
מפחד לפגוע,
מפחד להכאיב לי, שאולי מור שלי לא מתה!
שאולי היא חיה,
מור שלי אולי חיה!
המשכנו לדבר,
הוא סיפר לי עכשיו הוא על חיו,
על המחלה של אושר שלו, על החברות שלהם,
איך קרה, מה קרה, הכול הוא סיפר במלא חיוכים,
מלא שמחת חיים,אבל אחר כך זה נגמר,
הוא סיים את סיפור האהבה שלהם ואז זה קרה,
הוא התחיל לבכות, כמו ילד קטן - כמוני,
הוא התחיל לצרוח, כאילו אין אפ'חד במקום - כמוני,
הוא התחיל לדבר לעצמו, כאילו מיש'ו יגיב לו - כמוני,
הוא נשבר, לרסיסים - כמוני..
ואז הוא נרגע - בדיוק כמוני,
אחרי סערה ענקית שחולפות בנו, אחרי שטפון עצום שיורד לנו, נרגענו שנינו...