אמאא דיי יא מוכשרתתת זה מושלםם
אין לי מילים לתארר יאא תמשיכיי מהררר
אוהבת מלאאאא
-גילוש- 😊
QUOTE (eliya_s @ 24/07/2005) נתלי שלי.. קראתי עכשיו את כל הסיפור..
הכתיבה שלך.. היא פשוט כל כך מרגשת..
איך את מבטאת את התחושות.. את הרגשות..
זה פשוט גורם לי להיתמסר לסיפור, להישתתף בעצב והצער של מושיקו.
פשוט הסיפור הזה כל כך מרגש, כל כך אמיתי, כל כך סוחף,
כל מילה ומילה מעבירה בי צמרמורת,
וכן, גם לי היו דמעות בעיניים.. איך אפשר שלא יהיו?
יש לך כישרון עצום, אל תישכחי אף פעם.
הסיפור שלך באמת ניכנס לי ללב.
תמשיכי..
אוהבת אותך המון
אליה
נכוןןןן מאווווד 😂
זה מדהיםםםםם
איזה אהבה ענקיתת
את כותבת ממושלם..
שימי המשך
ואאיי...סיפור מדהייםםם...!!
המשך דחוףףףףף
מואהה..שלי!
מדהים,מדהים,מדהים,מדהיםםםםםםםםםםם שלמות פשוטטטט!!
אין על הסיפור שלך הוא ניהיה מהמשך להמשך יותר יפה,
מרגש מקסים וסוחףףףףףףףףףףףף!!!
לרצות עודדדדדדד!!
אז יאללה שבי על הטוסיק וכתבי לנו המשך
למה אני במתחחחחחחחחחחחח!!!
אוהבת'ך...
מור'צי 😊
המשך דחוווף.
לאב יוו מידןן
וואיי תודה בננות שלי על כל התגובות..
המשךך יהיה עוד מעט..
אליה נישמתי שמחה שקראת את הסיפור!
ותודה תודה תודה תודה תודה ושוב תודההה.. אחח איזה תגובה!! שיחקת אותהההה =)
😊
חח אין בעד מה מאמי..
אמרתי רק את האמת.. חח..
מתה עלייך..
ויאללה מחכה להמשך..
אין זה כזה מושלם...
אני אומרת לך את כותבת בצורה מהממתתתתת..
וואי אמא אני בוכה..
חח..
טוב תמשיכי תולי..
אוהבת..
נדיוששששששששש...!!
בין כל המחשבות,
הדמעות,
המילים,
המשפטים, נרדמתי מחובק עם הדובי,
עונד תטבעת,
שוכב על הסדין,
מניח תראש על הכרית,
ונרדם בחדר מלא אהבה,
אהבה שהיתה ותהיה לעד!
ישנתי שינה עמוקה.. שינה טובה.. פעם ראשונה מאז אותו יום שאני ישן טוב!
קמתי בבוקר רענן אבל עדיין עצוב.. הבטתי במראה וראיתי את עצמי.. פנים אדומות.. עיניים נפוחות.. שפתיים יבשות.. שיער בלאגן.. בגדים שמור אהבה..
מ-ו-ר.. כמה שהיא חסרה לי..
אין מי שיתקשר בבוקר להבגיד לי בוקר טוב..
אין מי שיבוא מוקדם לקפוץ עליי ולבחור לי בגדים..
אין מי שיכין לי מערכת..
אין עם מי לשטוף פנים..
אין עם מי לאכול ארוחת בוקר..
אין את מ-ו-ר!
התקדמתי לעבר המקלחת ושטפתי פנים..
ללכת לבצפר?
לא ללכת לבצפר?
כבר עבר שבוע שלא הייתי שם!
החלטתי קודם כל לברר מה עם אגם..
טו.. טו... טו..
"הלו?" נשמע קול עירני..
"מ'עיניניים??" שאלתי אותה והיא ישר הבינה שזה אני..
"בסדר גמור..מה איתך?" היא שאלה..
"יותר טוב!!" עניתי.. "תקשיבי את הולכת לבצפר?" שאלתי אותה והתיישבתי על המיטה...
"מממ לא יודעת..רוצה נלך?" היא אמרה ולא ידעתי מה לענות לה..
כל כך רציתי שמור תהיה איתנו לבוא עכשיו לבצפר.. ירדה לי דמעה קטנה אבל ניגבתי אותה...
"אין בעיה.. עוד רבע שעה בקיוסק הירוק" אמרתי לה וניקתנו..
אוףףף אוףף..
כל כך רציתי שמור תבוא..
שמור תלך..
שמור תהיה איתנו..
אבל מור לא היתה..
לא באה..
לא הלכה..
מור כבר לא איתי..
שוב התחלתי לבכות.. שוב כאב לי.. שוב עברה בי צמרמורת.. שוב ניגבתי תדמעות.. שוב חזרתי לחיות..
קמתי מהמיטה מנגב את הדמעות בחולצתי וניגשתי לארון..
הוצאתי את החולצה הלבנה של בצפר שמור גזרה לי פעם כשהתעצבנה שנאי נראת כמו ילד טוב בחולצות החדשות ומכנס גלישה בצבע תכלת..
גם לו היה מש'ו שקשור במור.. היה מקושקש עליו ציור.. ציור של לב קטן, לב מיוחד, לב שלי ושל מור, לב מאוהב,
אחח אחח.. אני ומור חלק בלתי נפרד.. אני ומור היינו משו מיוחד.. כל בגד.. כל חפץ.. כל מילה.. כל שטות.. מזכירה לי אותה..
"מור שלי!!
מור אהובתי.. בואי.. חזרי..
אני זקוק לך..
אני אוהב אותך..
בואיי אליי"
התחלתי לדבר לעצמי.. אבל זה לא עזר.. היא לא באה.. אפילו לא הראתה לי סימן קטן..
מהר לבשתי את הבגדים ושמתי על עצמי את נעלי הפומה שמור ואני קנינו במשותף.. חצי אני, חצי מור,
ותמיד לבשנו אותם, פעם אני, פעם מור..
גם הגינסים היו ככה..
גם חולצות הבצפר..
פשוט היינו כמו זוג נשואי..
כמו דבר בלתי ניתן להפרדה..
כמו חלקים שמשלימים אחד תשני.
ועכשיו אני אלמן..
החצי השני נעלם..
החצי השני כבר לא משלים..
סיימתי להתלבש ולקחתי את התיק.. התיק שאמא של מור הביאה לי מהחנות שלה.. 'שבו מכשירי כתיבה'
הבטתי על המערכת שתלויה בספרייה שמור כתבה לי בכתב ידיה היפייפיה והכנסתי את הספרים והמחברות של היום..
לקחתי את התיק וירדתי למטה..
"מושיקו? אתה הולך לבצפר?" שאלה אמא בפליאה כשראתה אותי יורד במדרגות עם התיק על הגב.
"כןן אני ואגם הולכים ביחד.." עניתי לה וביקשתי קצת כסף לארוחת 10..
אמא הביאה לי ונשקה לי על המצח..
"עם תרצה להשתחרר תתקשר אליי" היא אמרה והכניסה לי תפלא' שלי לכיס..
"להית'" עניתי ויצאתי מן הבית..
הלכתי 5 דקות מהבית והגעתי לקיוסק הירוק,
לאגם ומור היה כלל,
ל-א ל-א-ח-ר,
ככה הם תמיד אמרו לי כשאיחרתי לפגישות ולבצפר..
התקרבתי אל אגם וגם העיינים שלה היו נפוחות..
נתנו נשיקה בלחי והתחבקנו,
שוב נזכרתי במור,
ירדו לי דמעות ואגם ניגבה אותם,
וככה הלכנו בשקט לבצפר,
בלי להוציא אף מילה מהפה עד שהגענו..
השעה היתה 8:45 כולם כבר בכיתות,
איחרנו ברבע שעה,
נכנסנו בשער ועלינו לכיתה..
עצרתי לרגע..
הבטתי באגם..
היא החזירה לי מבט.. ונשמנו..
נשמנו נשימה עמוקה.. ופתחנו תדלת..
טוב בננות יצא לי המשךך די ארוך ותהמשך הבא אין לדעת מתי תקבלו אז ככה שאני רוצה הרבה תגובות עד להמשך הבא!!
קריאה נעימה!!
למה?! לאן את הולכת?!?!?!
איזה סיפור עצובבבבבבבב
אני כולי בציפיה שמור תחזור!!!
יאללה המשךךך
מהמם.... המשך דדחחווףף...
לאב יוו מידןן 😍
וואי וואי..
לא יודעת למה אבל הלב שלי פועם במהירות..
חח..
תשימי המשך בדחיפות !!!!
ויצא ממש מהמם !!!
יאא..אמאאא..נתליי..איזה איזה סיפוור..איך לא קראתי אותו מההתחלה..
אתמול קראתי את כולו..דף דף..פרק פרק..כל כך ריגשת אותי..היה שלב..שהתחלתי לבכות..ופשוט חשבתי לעצמי..מה לי כואב?..מה אני סובלת מהאהבה..שיש ילדים..שזה באמת קרה להם..וכשאני חושבת על זה..אני מרגישה הילדה הכי טיפשה בעולם!!!!
הסיפור שלך מדהים..מרתק..סוחף..מהמם..מושלם..פשוטטט..מעלף..!!!
תמשיכי לכתוב מאמי..כי את כישרון..אבל כישרון נ-ד-י-ר..לא מוצאים אחד כמוך כל יום..
אוהבת,
גלוש 😊
אתר האהבה הישראלי