הוא הסתכל בה מבויש,והיא בו ואני הרגשתי כאילו אני מחזיקה להם את הנר.
אני-אמ,טוב בואו נשב לאכול?
קורל-בטח בטח,תום אתה בא?
תום-כן, כן
אני-טוב בואו.
תום הסיע אותי לשולחן המרכזי בפינת חדר הסלון וקורל ישבה.
קורל התיישבה ותום הסיע אותי למטבח והוציא משגית העוגיות 3 עוגיות גדולות והביא שתיה.
נסענו בחזרה לשולחן ותום התיישב.
אני-אז מה,קורל איך את מרגישה?
קורל-מצוין,ואתה תום?
מה פתאום היא שואלת לשלומו של תום?
תום-מצוין , גם
וחיך את החיוך המבויש שלו,שכבש אותי כל פעם מחדש!
כאשר סיימנו לאכול בדיוק נכנס סבא בדלת.
סבא-שירה חמודה בואי אני מתקין לך כפתור חשמלי בכיסא שלך
אני-מה זאת אומרת?
סבא-זאת אומרת,שיהיה את יכולה לנוע איפה שאת רוצה לבד
אני-מעולה!!!אני מיד באה!
והרגשתי טוב עם עצמי.
תום הסיע אותי לעבר המחסן של סבא וקורל מאחוריו.
לאחר רבע שעה לערך הכיסא הותקן ואפלילו עשיתי עליו מבחן.
תום-וואו זה פשוט מצוין
קורל-כן,נהדר!
אני-תודה סבא אאין לי מילים להגיד לך שעזרת לי ככה
סבא-בבקשה חמודה אין על מה.
תום התקרב לכיווני במטרה להסיע אותי אך העפתי אליו מבט מבויש וחיכתי.
הוא חייך גם ואפילו ציחקק טיפה.
נסעתי אני,לגמרי לבדי הביתה.
הייתי כל כך מורגשת שאני יכולה לנוע ממקום למקום לבד.
התיישבנו שוב בשולחן ,אני קרורל ותום.
אני-נזכרתי אני יודיע לסבתא בקומה למעלה!
קורל-אנחנו נחכה לך פה
תטום-צריכה עזרה?
אני-לא זה בסדר,תודה
יש לנו מעין מעלית כזו בבית,מעלית שבא התקין לנו כדי שיהיה לנו יותר קל לעלות ולהוריד אותי.לא היה חסר כסף.
עליתי במעלית ונכנסתי לחדר של סבתא.
אך היא לא הייתה שם אז ירדתי בחזרה למטה.
נכסתי לסלון ומה שראיתי הימם אותי.הייתי פשוט בשוק ולא ידעתי מה להגיד,מה לומר.
רק דמעה זלגה על הלחי שלי והרגשתי חסרת אונים...
=-=תגובות=-=
מווואההה
נטע=&=לינור




