טוב זה מכתב פרדה שכתבתי לחבר הקודם שלי... ופשוט עכשיו מצאתי ת'טיוטה של זה..
אז אני רוצה להשמיד את המכתב הזה... אז קודם אני רוצה לכתוב אותו כאן...
זה קצת ארוך.. אז אם בא לכן לקרוא אז בכייף... תקראו.. ואני אשמח גם אם תגיבו...
אני מפחדת, שזהו הגיע הסוף. זה הוא הלב, הלב הכואב שבכל דקה נשבר עוד יותר.
קשה לי כל כך עם הרסיסים, השברים הקטנים שפבנים.
קשה לי להתמודד איתם ועם הכאב.
הלב הזה המסכן שנשבר בתטך תוכי שכואב וכל כך רוצה לצאת החוצה אך קשה לי, קשה לי להגיד לך עד כמה
ולמה כואב לי,כי אני מפחדת לאבד את המילים הנכונות ולהפוך אותן למילים בלתי מובנות.
לכן אני מנסה להסביר הכל בצורה הכי נכונה דרך המכתב הזה, מקווה שתבין מה אני חושבת ואי בטוחה שגם אתה חושב כמוני ש...
שהכל כאן מבולגן, כלום כבר לא ברור, לא מובן.. כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה מחשבות, כל כך הרבה רגשות..
במקום אחד קטן, כואב, שכבר נשבר ממזמן והשברים עדיין לא נאספו.. אך אין מוצא.. כבר אין מה לעשות.
בכל יום שכואב לי אני חושבת שמחר יהיה יותר טוב ושאחרי כל הדמעות יבוא חיוך... אבל לא!
עם הזמן שעובר כואב לי יותר, הזמן שעובר לא נותן לי לנוח לא נותן לי לישון, רק לכאוב ולהשתגע שאיני יודעת מה לעשות כשאני חושבת שזהו.. הגיע הסוף!
קשה לי להתמודד עם זה שאתה כל כך קרוב אבל בעצם כל כך רחוק, כשאתה לא איתי ומשחק אותה כאילו אתה לא מבין ולא יודע מה להגיד.
אבל אולי גם לך לא מובן, אני ממש לא יודעת... באמת שלא!
אם רק היינו יושבים ביחד ומדברים על הכל כמו בפעם הקודמת שהיינו חברים אז אולי כל זה לא היה קורה ובכלל
לא הייתי צריכה לכתוב את המכתב הזה.
אבל כלום לא יכול להשתנות, כי עברנו יותר מידי דברים.. חלק טובים וחלק רעים.
כלום לא ישתנה, כי עבר יותר מידי זמן ועדיין לא קורה כלום... כלום...
להחלטה שלי אני הגעתי, והכל אני כותבת עם דמעות בעיינים.. אני יודעת שיהיה לי קשה בלעדייך, אבל איתך יהיה קשה פי שנים..!
כבר ניסיתי הכל להתגבר על הדמעות ואם נחזור עם אותה טעות יהיה לי קשה להתגבר מחדש ובעצם לא התגברתי עלייהן ולא ניראה לי שאני יוכל להתגבר עלייהן מתישהו...
אז זהו גיא, הכל הגיע לסופו. דרכינו נפרדות, אתה פונה לדרכך ואני לדרכי.. אין מה לעשות חיכיתי הרבה
ותזכור-תמיד אחכה, אך אולי מתישהו יהיה כבר מאוחר מידי.
כמו שחושבים שאולי היום זה יהיה קשה אבל מחר יהיה קצת פחות, לדעתי זה יהיה קצת יותר...
האהבה לא מעבירה את הזמן, אך הזמן מעביר את האהבה... כך אמורים.
אתה עכשיו רחוק מאוד מהלב שלי, אך הלב שלי עדיין מחפש אותך, אני עצמי כבר וויתרתי, אבל הלב שלי מנסה להדריך אותי בחזרה אליך.. אל האושר.. אל ליבך.
אך אני שבורה מידי ואיני מוצאת את הדרך הנכונה שתוביל אליך, לקח לי הרבה זמן לקלוט שאני עדיין אוהבת אותך...
אולי כי פחדתי... פחדתי להסתכן בפעם השניה.
עכשיו אי מבינה למה פחדתי להכיר באהבה שלי אליך בפעם השניה כי ידעתי ועכשיו אני יודעת שזה לא יחזור
ולא חזר להיות אותו דבר...
אז זהו.. כאן זה ניגמר...
זהו... ככה ניפרדתי ממנו.. אבל כמובן שלפני כן ניהלנו שיחה.. והחלטנו שנישאר ידידים... אבל זה לא מה שקרה..
ואני מרוצה מכך... כי ככה שכחתי אותו מהר יותר ממה שחשבתי.. ואני גאה בעצמי...=]
אז זהו... מקווה שאהבתן...
מואההה... לילוששש...=]]
אוייי..ליטלושש...
מכתב מאוד מאוד מרגש ועצובי...
אוהבת מלאא..
מואהה ענקיתת...שלולית..😊
מכתבב מרגש בטירוףף
וממש יפה
את כותבת מדהיםם חחח....
מואאהההה
לוב יו
שני
איזה מכתב יפה עצוב ומרגששש =[
אין אין אני פשוט חולהעל הצורת כתיבה שלך..
א יודעת להתבטאאא בצורה מושלמת..
תמשיכי לרשום עוד דברים.. אבל שיהיו קצת משמחים 😊
מכתב מרגש מאודדדדדד!!
את יודעת לכתוב מדהים!
