רק היום נפל לי האסימון...

היום היתה לי מתכונת באזרחות הלך בסדר , אבל זאת לא הנקודה.
היום אני בא לבי"ס, הבי"ס היה די ריק רק כמה בודדים מהמחזור שישבו בחוץ.
בקיצור אני מתיישב לידם, חושב על המתכונת שתהיה עוד מעט.
ואז זה קרה, בבת אחת כל הבי"ס יצא מהכיתות והלך לכיוון ההסעות
רק דבר אחד הפעם היה שונה. הם לא הלכו סתם הביתה הם יצאו לחופש הגדול.
כל אחד והתיכנונים שלו. ובעוד חודשיים וקצת הם יחזרו לפה להמשיך ללמוד עם כל החברים.
אבל מה שנכון לגביהם, לא נכון לגבי.
כיוון שבאותו רגע הבנתי זה השבוע האחרון שאני רואה את כולם.
אנשים שלמדתי איתם 6 שנים פגשתי אותם ודיברתי איתם יום יום.
ועכשיו כעבור 6 שנים הכל נגמר. והכי מוזר תמיד חכיתי ליום הזה שאני מסיים ללמוד.
אבל עכשיו בזמן שאני מביט בכולם שמחים שסיימו ללמוד.
אני נהיה פתאום עצוב. מה ככה?? אחרי 6 שנים הכל נגמר??
אבל למה??? למה אי אפשר שזה ישאר לעד?? עשינו רע למישהו??
נכון תגידו שאני יכול תמיד לצלצל ולשמור על קשר וגם להיפגש.
אבל זה אולי רק עם החברים הקרובים וגם אז אחרי כמה זמן (כי הרי כל אחד הולך למקום אחר)הקשר מתרופף.
אבל מה עם כל החברה שאני נפגש ומדבר כל יום??
היום בערב יש אצלנו טקס סיום עם כל ההורים והכל.
אבל בעצם זאת הפעם האחרונה(לא כולל הבגרות באזרחות, פיסיקה ומועדי ב)
שאני רואה את הכל המחזור שלי ביחד!!!
אילו הייתי יודע שיגיע היום הזה
הייתי עושה מאמץ להכיר כל אחד יותר טוב
למה לא סיפרו לי על זה?? למה לא גילו לי שיגיע היום וכולנו ניפרד
אבל אם אני לא רוצה?? אני רוצה להישאר עם כולם לנצח.
והם אותם ילדים שהולכים עכשיו לכיוון ההסעות שמחים כאילו סיפרו להם שזכו בלוטו,
מישהו סיפר להם מה יקרה בתום ה6 שנים של כל אחד מהם?