''סושי- אכול כפי יכולתך'' כך נכתב על המסעדה החדשה שפתחו ברחוב דיזינגוף בת''א. זה כנראה היה הטרנד החדש באותה תקופה בעיר, אף אחד לא ממש שמע על המאכל הזה, רק השפים הנחשבים ביותר ידעו עליו ופיתחו אותו עם הזמן. גם טל פניני שמע על המאכל הזה וכמו כל דבר חדש בחיים, הוא ידע שהוא צריך לנסות.
טל היה נער צעיר ותוסס והוא ידע שלמסעדה לא הולכים לבד! אחרת החבר'ה מהכיתה כבר יידעו, ואפשר לומר שזה יהיה הסוף שלו מבחינה חברתית..
ואת זה כמובן אף אחד לא רוצה, ולכולם אכפת ממה שחושבים עליהם.. טוב אולי לא לכולם, בטח לא לבנים מהכיתה המקבילה שמשחקים במועדון השח המקומי, להם בוודאי לא אכפת ממה שחושבים עליהם טל חייך לעצמו.
ההרהור הזה בילדי הכיתה המקבילה הזכיר לו את נטע בליך. נטע הייתה תלמידה בכיתת השח המפורסמת. היא הייתה ילדה מאד חכמה, ויחד עם זאת גם מאד יפה.
''ברר לי דחוף בעניין נטע בליך'' זרק טל לחברו דניאל והחליק לכיסו שטר של 20 ש''ח. מידע על נטע היה קשה להשגה וטל ידע זאת.. יחד עם זאת הוא פתח את הארנק שלו בעצב, הוא לא הכיר אותה ולא דיבר איתה מעולם, וזה צרם לו קצת.
אחרי כמה שעות הגיע הטלפון המיוחל מדניאל..
''תשמע פניני לילדה אין חבר, ומעולם לא היה לה.. חברה הכי טובה שלה אומרת שהיא חולמת על זה בלילה, ושהאוכל שהיא הכי אוהבת זה סאשי או משהו כזה..''
''סושי אידיוט... מלמל טל לשפופרת.
''טוב בכל מקרה זה מה שהצלחתי להשיג, אבל מה לך ולשחקנית השח הזאת?
''עזוב אחי, לא כל דבר אתה צריך לדעת..''
המשך בקרוב
סיפור יפה =]
כישרון =]
המשךך =]
נשמע נחמד תמשיכיייי
רונה 😊
נשמע יפהה...
שימי המשךך 😊
שירושש
טל ניתק את השיחה והביט עם חיוך ענק מהחלון הקטן בחדר שלו החוצה.
הוא הצליח לספק חיוך ענק, וידע שהוא קלע בול
הוא היה יכול לקלוט בעינו זוג קשישים שהלך ברחוב יד ביד, זה עשה לו טוב וגרם לו לחשוב על נטע בליך. הלוואי שגם הוא יוכל לצעוד איתה יד ביד ברחובות חשב לעצמו עד שנרדם עם החלום המתוק הזה.
ביום שלאחר מכן תיכנן טל להזמין את נטע לארוחה במסעדת הסושי. זה היה יום חמישי והוא חיכה לרגע המתאים. בכיתת השח נהגו ללמוד על השעות המאוחרות של הצהריים וטל פניני כבר התייאש לחכות על הספסל במדשאות. הוא צפה בכל התלמידים הולכים הבייתה ורק הוא נשאר שם כדי לבדוק את האפשרות לצאת למסעדת סושי עם נטע בליך.
הוא מעולם לא שמע, ראה, או טעם סושי וזה גם לא דיגדג לו במיוחד. הוא בכל זאת רצה להיות בעניינים כמו כל שאר החברים, אז נטע בליך נראתה לו כמו האופציה הבטוחה לבדוק את מאכל הדג המוזר הזה.
המחשבות האלו הוסטו הצידה ברגע שהיא יצאה מדלת הכניסה של כיתות הלימוד. היא לבשה חצאית שחורה קצרה וסריג בצבע ב'ז וטל מיצמץ את עיניו כדי להיות שוב בטוח שהוא לא חולם, כי זה כבר קרה לו פעם, ובטעות הוא ליטף חבר שישן אצלו. לא משהו שיירצה לזכור בזמן הקרוב.
טל אזר את כל האומץ שיש בו, הוא לא פנה כך אל בחורה בחיים. ככל שהתקרב אליה יותר, צעדיו ניהיו קטנים יותר. הוא ממש לא רצה להגיע אלייה, כי פחד מסירובה, אבל זה היה נראה כאילו שני אנשים נמצאים בגופו. האחד משך אותו חזרה לספסל והשני אל נטע.
זה היה האיש השני שניצח. הוא כחכך בגרונו ונגע בגבה קלות. נטע הסתובבה אליו והיא הסתכלה עליו בתהדמה. מה הנער הזה רוצה ממני? חשבה לעצמה.
המילים לא הגיעו וטל עמד כמה שניות עם פה פעור.. לבסוף זה נפלט לו.
'' נטע שלום'' אמר בהססנות, הוא הציג את עצמו וסיפר לה על עצמו מעט.
''הבחנתי בך בבית הספר ורציתי להגיד או יותר נכון לשאול האם תיהיי מעוניינת להצטרף אליי לארוחת ערב היום במסעדת הסושי החדשה בת''א''
נטע עמדה כסלע, לא נעה ולא זזה. לרגע טל חשב שמשהו קרה לה או שהיא איבדה את ההכרה חלילה.
נ.ב אני בן, ולא בת.
מותק תמשיך
היסבפור פשוט יפהה =]
נטע עמדה כסלע, לא נעה ולא זזה. לרגע טל חשב שמשהו קרה לה או שהיא איבדה את ההכרה חלילה.
''הכל בסדר אצלך?'' שאל.
דניאל צדק, כנראה שהיא באמת חלמה על הרגע הזה בלילה וסוף סוף הוא הגיע. היא הייתה המומה מדיי, והיא לא התכוננה לתזמון שכזה, ועוד בבית ספר. מה לעזזאל חשב לעצמו הבחור הזה?
נטע לא ידעה מה לומר אבל התשובה כבר הייתה זרוקה לה בפה, היא פשוט לא הצליחה לזרוק אותה החוצה. לא היה אכפת לה מי זה הבחור שהזמין אותה, או מה הסיבה לכך. היא פשוט כל כך הייתה נרגשת שהיא פשוט תיקח הכל.
''כן'' הייתה המילה הראשונה שהצליחה לפלוט. טל חייך אליה, ''נאסוף אותך הערב ב11?'' שאל.
נטע שהייתה רגילה להירדם בכל ערב בשעות 9 עד 10 כדי שתוכל להיות רעננה בבוקר שלמחרת לשיעור לפתע הרגישה כבליינית הגדולה של העיר ת''א. חברתה ליטל בוודאי תצטרך לדבר איתה על זה, אסור לה להרגיש כאילו היא איזהשהיא דיווה. היא צריכה לזכור מניין באה, ועלייה לשמור על ציונה הטובים, שהיו כל חייה. אבל במקום מסויים הרגישה שמחה בשביל חברתה. סוף סוף בחור הזמין אותה ליציאה, והיא ידעה שעבור נטע זאת חגיגה.
הדקות נקפו להם ונטע עדיין עמדה לה לבדה מתחת לבניין שבו גרה ''ברחוב החושך'' שפריר 14. העירייה עדיין לא דאגה לתקן משום מה את הנורות ברחוב הזה והכל ידעו את הכינוי של המקום.
נטע כבר החלה לחייג את מספרה של ליטל ולספר לה איך טל האידיוט הזה לא הופיע וערב החלומות שלה נהרס.. הדמעות כבר חיכו בהמתנה מלאה בעינייה. היא החזיקה אותם שם זמן רב, ופחדה שמה טל יגיע וייראה אותה מתפייחת מבכי.
יאא איזה מניאק הוא אם הוא מבריז לה!!!
שימי המשךךך ..
