אני יודעת שיש לי סיפור שלא ממש המשכתי אותו למרות שהוא נראה כיאלו סיימתי אותו !!
אבל בעזרת השם יום יבוא ואני אמשיך אותו חח ..
אז החלטתי לרשום סיפור חדש לא על אהבה רק .. אלא כמובן שהרוב זה אהבה כי זה הרי מה שיש לנו בראש כך הזמןן .. אבל גם על החיים בכללי!!
אני מדגישה שהסיפור הוא לא אמיתי ואל עלייז זה על מצבים שקורים בכל בית שני בארץ לצערנו! .. אבל אולי יהיו שם קטעים מהחיים שלי !!
פרק ראשון-תקופה רעה!
כל הסיפור שלי התחיל כשהייתי בכיתה ט'! היה לי חבר חברות משפחה בריאה ברוך השם הכל היה בסדר!
אבל אז נפלה עליי מכה איומה ששינתה לי את החיים לגמרי!
קוראים לי דניאל ואת הסיפור הבא אני רוצה לשתף איתכםם!
"תפסיקי.. את לא מבינה שזה לא מה שיעזור לך?" אמרה לי סיון
"אולי תפסיקי לנהל לי את החיים?? אני רוצה וזהו! אני לא אקשיב לך לא משנה מה תעשי! ואני אפסיק גם!" אמרתי לה בכעס!
"דניאל אני יודעת שאת ממש לא רוצה להקשיב לי אבל אני עושה את זה לטובתך!"
"לטובתי? לטובתי תעזבי אותי בשקט אני לא צריכה אותך!"
"דניאל אם לא תשני את זה אני אספר הכלל!! "
"או תראו מי התחילה לאיים עליי.. תספרי למה מי את בכל?? אז אני אברח.."
"תברחי לאן בדיוק? הרי את יודעת שמאז.. שמאז מה שקרה את לאט לאט איבדת את כולם! וזה לא כדי לפגוע בך זה כדי להראות לך שהגישה הזאת לא עוזרת לך בכלל!"
"טוב טוב בסדר.. אני אלך ואישן על הקבר שלו!! טוב?? עכשיו תעזבי אותי לנפשי!"
אמרתי לסיון קמתי והלכתי ממנה! אני יודעת שסיון עושה את זה לטובתי אבל באותה תקופה לא ידעתי את זה ולא חשבתי על זה בכלל.. אולי גם לא רציתי!
ככה עבר לו עוד יום עם ריב שלי ושל סיון!
היא המשיכה לדבר איתי במשך היום אבל לי לא היה ממש בא עליה..
ישבתי בבית והיה לי משעמם כרגיל לא היה אף-אחד בבית אז הרשתי לעצמי לעשן איזה סיגריה!
ישבתי וחשבתי על מה שעובר עליי בתקופה האחרונה.. ואז התחילו לנזול לי דמעות.. דמעה ועוד דמעה!!
למה כל זה קורה לי ?? למה דווקא לי ??
הלכתי מהר ובלחץ למבטח הייתי חייבת שמשהו ירגיע אותי!
לקחתי את הסכין הקבועה והתחלתי לחתוך את עצמי.. צרחתי מכאבים ובכיתי עוד יותר ועוד יותר ..
ואז הדלת נפתחה!!
עמדתי שם בוכה כואבת עם הסכין עדיין על היד שמלאה בדם שנוטף על הריצפה ..
וסיון עמדה מולי! היא הרגישה שאני עושה לעצמי משהו היא עמדה מולי ובכתה!
נשברתי!
איך אני יכולה לעשות את זה לחברה הכי טובה שלי?
הפלתי את הסכין על הריצפה ורצתי אליה חיבקתי אותה כל-כך חזק דרך החיבוק הזה ביקשתי ממנה סליחה!
בלי מילים!
בל י מבטים!
רק בחיבוק אחד אוהב!
הרפתי ממנה הסתכלתי עליה וישר הורדתי את העיניים והראש..
התביישתי בעצמי!
לא יכולתי להסתכל לה בעיניים!
היא הלכה נעלה את הדלת למעלה כדי שאף-אחד אל יכנס שטפה את הסכין ואת הריצפה ולקחה אותי לאמבטיה ..
"אני מחכה לך פה בחוץ.. תתקלחי.. אם את צריכה משהו תצעקי לי!"
עדיין לא אמרתי כלום אפילו לא תודה! לא יכולתי לדבר!
כשסיימתי להתקלח יצאתי שמתי את הבגדים המלוכלים בכביסה והפעלתי מהר מכונה שההורים לא יראו את הדם! נכנסתי לחדר וסיון חיכתה לי שם!
לקחתי את הבגדים הלכתי לחדר של אחותי התלבשתי שם וחזרתי לחדר התיישבתי על הפוף הכתום שלי והורדתי את הראש למטה!
"זה היה שווה??" סיון שאלה!
התחלתי לבכותת!!
"לא זה לא היה שווה כי בגלל זה חודש אני רבה עם החברה הכי טובה לשי.. זאת שתמיד לצידי!! ההפך מאחרים!" אמרתי לה.. בוכה!
"ההפך מאחרים? הם שואלים אותי עלייך כל יום כשאנחנו יושבים בשכונה.. זה רק דיבורים עלייך.. על מה שקורה איתך!! מה את מצפה?? את לא נותנת להם להתקרב אליך את מתנפלת עליהם וצועקת עליהם ווציאה עליהם את כל הרע שבך! נראה לך שכולם יכולים לסבול את זה?? אפילו אני כבר מתחילה להיתייאש מזה וזה לא אומר שאנחנו לא אוהבים אותך! אנחנו כן ואת יודעת את זה! הם אל יודעת את הכל עלייך! הם רק יודעים עליו! זהו! את לא חושבת לפעמיים עליהם גם? הרי זה גם כואב להם!"
בכיתי עוד ועוד לא יכולתי להפסיק!!
והחלטתי משהו חשוב מאוד .. " החלטתי.. אני סיימתי עם הסכינים.. ואני אדבר אם כולם אני אבקש מהם סליחה!"
"הגיע הזמן! בואי אני אקרא לכולם לשכונה!"
עברה שעה סיון קראה לכולם והלכנו לשכונה כולם היו בהלם שראו אותי!
"תראו אני יודעתש אתם בהלם שאני פה ואתם לא מבינים המ אני עושה פה! אבל אני יודעת יודעת שהייתי אליכם ממש ממש מגעילה ואת כל החרא שיש לי בחיים הוצאתי עליכם! אבל אני רוצה לבקש ממכם סליחה!"
כולם באו אחד אחרי השני וחיבקו אותי..
"חשבתי שאני איבדתי אתכם לנצחח.."
"את אל איבדת ולא תאבדי אנחנו תמיד דאגנו לך פשוט החלטנו לתת לך את הזמן שלך שתביני שזה טעות! "
"אני יודעת..! תודה!"
הייתה שתיקה קצרה ואז רפי שאל אותי " דניאל.. את באה מחר?"
"אני עדיין לא יודעת.. זה קשה לי מספיק ההלוויה!"
"אנחנו נהיה שם איתך!!" אמרה דנה
"אני יודעת.. גם אני בשבילכם!!"
אחרי שעה ככה של דיבורים הלכתי הביתה חשבתי אם ללכת מחר או לא!
הרי בסך הכל כמה שזה כואב הוא היה ..
אני כל-כך מקווה שאהבתםם .. אני בעזרת השם אשים המשך מחר.. אוהבתת.. לילה-טוב .. וביי ביי לכולם!! 😘
למה אתם לא מגיבים??!!??!! ..
וואי תמשיכי
איזה כיף סיפור חדש שלך!!!!!!!
נשמע נחמד.. 😊
מחכה להמשך 😊
וואלה נשמע סיפור טוב.. תמשיכי נשמה...
התחלה יפהה
תמשיכי מאמי
מוואה ענקיתתת 😛
נשמע מעניין..
שונה מהסיפורים שיש פה..
תמשיכי
-נויה - 😊
הדסוששששש רציתי לשלוח לך הודעה שיש לי סיפור חדש אבל הקדמת אותי חחחחח ..
ותודה על התגובותתת ..
ואוווו!!!! ממש אהבתי תהתחלה...
אבל מי נפטר?? החבר שהיה לה או משהו? מחכה בקוצר רוח להמשך!
יאוווו איזה סיפור יפה!
יאללה המשך המשך....
וואאייי נראה סיפור חזק.. תמשיכי!
תודה על התגובות מתוקותת אני ממשיכהה ..
פרק שני- חודש בלעדיך אהובי!
אחרי שעה ככה של דיבורים הלכתי הביתה חשבתי אם ללכת מחר או לא!
הרי בסך הכל כמה שזה כואב הוא היה ..
חבר שלי!
האהבה הראשונה שלי!
הנשיקה הראשונה שלי!
הפעם הראשונה שלי!
הוא היה חיים שלי!
ישבתי בחדר והסתכלי באלבום תמונות שהוא הביא לי כשהיינו שנה ביחד!
הוא אסף את כל התמונות שלנו מכל השנה ועוד מלפני כשהיינו ידידים..
אני יושבת.. מסתכלת.. כואבת.. בוכה..
איך אלוהים לקח לי אותו?? איך?? אנחנו מכירים 7 שנים!
תמיד היינו ידידים כל-כך טוביםם.. ואז בכיתה ח התאהבנו ..
אני לא אשכח את הרגע הזה זה היה החופש הגדול יותר נכון סוף החופש הגדול התרגשנו כל-כך ישבנו כולם
והעלנו זיכרונות מהשנה שעברה הרי את כולם חוץ מאותו מאת יוני מאת נופר ומאת סיון הכרנו רק מהחטיבה
ואז אתה ליוות אותו הביתה..
כשעמדנו מתחת לביניין שלי אמרת לי שאתה צריך להגיד לי משהו הלב שלי דפק בצורה מטורפת קוייתי שתגיד לי את זה!
ואז אמרת.. 'אני אוהב אותך! אחרי כל החופש הזה שבילינו כל יום כל היום ביחד הבנתי שאני רוצה אותך יותר מידידה שלי!'
ואני? אני כמובן אמרתי לך שאני מרגישה אותו הדבר כל-כך שמחתי!
ואז התנשקנו הנשיקה הראשונה שלנו..הראשונה בינינו והראשונה בכלל!
אתה יודע? עוד חודש היה אמור להיות לנו שנתיים אלו השנתיים הכי מאושרות בחיים שלי.. היו!
"אלוהים? למה דווקא אותו אלוהים? אומרים שאתה לוקח את האנשים הכי יפים והי טובים להיות איתך..להיות מלאכים! אני יודעת שהוא עומד לידך עכשיו ושומר עליי הרי הוא המלאך שלי המלאך שאני אוהבת כל-כך ותמיד יאהב!"
"דניאל? למי את מדברת ? את בסדר?" שמעתי אתא מא צועקת לי מאחורי הדלת!
"אני בסדר.. תודה!" אמרתי..
"אני יכולה להכינס שניה?"
"כן אמא!"
אמא נכנסה לחדר וישר הבינה מה אני עושה.. היא ראתה את החדר חשוך רק נרות ואני יושבת באמצע החדר עם האלבום ביד.. בוכה!!
אמא התכופפה אלי וחיבקה אותי חזק חזק.. כל-כך הייתי צריכה את החיבוק הזה.. במיוחד עכשיו!!
היא הרימה את הראש ועם היד ליטפה לי את השיער..
"את בטוחה שאת בסדר? את רוצה משהו?להביא לך כוס מים? משהו?" אמא הייתה כל-כך לחוצה כבר חודש מאז.. מאז.. שהוא מת היא איתי כל הזמן אם זה כשהיא בבית ואם זה כשהיא בעבודה אז היא מתקשרת!
"אני בסדר אמא תודה! פשוט מחר.."אמרתי ולא יכולתי להמשיך יותר..
"אני יודעת מחר האזכרה..חודש! ביטלתי את העבודה מחר אני באה איתך!"
"תודה אמא.. אני כל-כך מודה לך על כל מה שאת עושה בשבילי כל החודש הזה.. "
אמא ואני ישבנו ודיברנו איזה שעה ואז שמענו את השעון מהסלון.. שעון מציק כזה שכל שעה אומר מה השעה במספר הצילצולים יום אחד אני אשבור אותו!!
ואז שמנו לב שכבר 12 בדיוק בשעה הזאת חודש לפני אני הלכתי מהבית שלו.. מהבית של רועי!
אמא חיבקה אותי חזק חזק דיברה איתי קצת הרגיעה אותי ואז הלכתי לישון.. לא ממש הצלחתי לישון ואני לא זוכרת באיזה שעה בדיוק וובאיזה שלב בדיוק נרדמתי אבל לפי דעתי זה היה ב-6.. וב..7 קמתי!
פתחתי את העינים ואמרתי לעצמיי..
"חודש בלעדיך אהובי.. חודש!" 😢 😢
מקווה שאהבתם..
מרגש...
מאוד מרגש...
גרמת לי לבכות 😢
אבל יפה תמשיכייי...
אוהבת
רונה 😊
