מלאך יקר

אהלן, יש לי בעיה ואשמח אם תעזור לי בפתרונה.

עד לפני כמה חודשים, הייתה לי איזה ידידה ותיקה, שתמיד היינו מדברים על הא, ודא.
ותמיד שאלתי אם יש לה איזה חברה טובה, אולי תוכל לעשות בינינו הכרה. אבל היא אמרה שאין מה לעשות, ושהנסיכה תבוא בקרוב. צחקתי עליה רבות, עד שיצא לי להכיר מישהי מארץ האגדות.

שמש אמרה שתמר לא בעניין, אבל אני הייתי בשלי, לי לא היה אכפת, כמו ילד שבוכה שהוא רוצה סוכריה, אבל המבט הזה בעיניים שלה הזכיר יותר כמו חנות ממתקים שלמה.

ובהתחלה היה קשה, פורים היה לא מזמן, אבל היא הייתה מחופשת כבר אז, מישהו אמר לי שהתחפושת זה בגלל איזה חבר שהיה לה או משהו, אותי זה לא עניין, ולאט לאט המסיכה ירדה, והגלימה הופשטה,
ואני דלקתי בעקבות איזה ילדה.

ונפגשתי עם הילדה, והייתי על גג העולם, הייתי בטוח שמצאתי אוצר, אבל בכל פעם שפותחים את התיבה לא תמצאו מטבעות, וגם לא אבנים טובות, ולכל השואלים גם אין יהלומים. יש רק ילדה אחת שגורמת לי להזיל דמעה.

ואמר לי חבר, למה עינייך אדומות? הרי אתה צהוב בנשמתך, הסברתי לו על המצב
ושאף אחד לא יכול לעזור, ואז הציע לי מהטיפה המרה, ואני חשבתי שזו סיטואציה טובה לצאת מהבעיה, והייתי בשיכרון חושים ובהרגשת ''HIGH'' כמו שהחבר'ה הצעירים אומרים, והוא אמר תשתה זה טוב! קצת רום ירים אותך לעננים, ואז הבנתי עמוק בתוכי שאני בעננים לא בגלל המשקה הקר,
אלא בגלל ילדה אחת בשם תמר.

ואז הגיע יום חמישי, שוב פגשתי אותה, והחלטתי שהיום אחשוף את רגשותיי אבל זה התפוצץ בפניי כמו פנצ'ר בכביש, והיא עוד קוראת לי אדיש...
וקצת קרע בלב, אבל לא נורא, אפשר להגיד שהרווחתי נשמה טובה.

ויומיים אחרי, מילות פרידה, ופתאום רגע של שלווה לא ברורה, נקודת מפנה קוראים לזה בספרות, אצלי זה יותר כמו טירוף של רגשות, ופתאום הלב נרפא, בודק את עצמי שאני לא משוגע.
בלילה לא נרדם, ובצהריי היום עם חיוך זוכר אותי קם. מביט במראה וסופר את הימים, עוד שבוע שוב אנחנו מאושרים.

ואז היא חוזרת והלב שוב דופק, וכל מיני יצורים אצלי מתעופפים, אמא פעם אמרה לי שזה נקרא פרפרים. והרגע הזה קסום מתמיד, אבל שוב אני נכווה, והלהבה שורפת את הנשמה.

והיא לא מבינה את המצב שלי בכלל, שאני מתוסכל ומאוכזב, שאני רגיל תמיד לנצח, ופתאום הגלגל משתנה, ופתאום אתה מפסיד. אבל זה יותר ממשחק, זה החיים, פתאום הקבוצה השניה לא מוכנה למשחק, שבעצם היא רוצה, אבל היא לא יכולה, והיא לא מסוגלת לפגוע בחמישייה השניה.
אבל המאמנת לא מבינה, שהקבוצה האחרת כבר כל כך פגועה בנשמתה, ''עבירה בלתי ספורטיבית'' צעק איזה אוהד אחד מהשורה השניה.

הרצון לילדה ההיא הוא ענק, ואותי לימדו שלא מוותרים, רק כשקבורים אז מפסיקים, כי אין כוחות ואין לב שמואר מבפנים, ואין סיבה כמו הילדה ההיא לחיים, וגם אם היא תוותר אני תמיד אשאר.
ולכן אני פונה אלייך מלאך יקר, דבר עם עם הילדה, תגיד לה שאותי היא מדהימה, ואני רק רוצה אותה,
תגיד לה בבקשה ממני, שאני אוהב אותה.