יוווווווווווו....
איזה סיפור שווה.. קראתי את הכל..
ובאמת טוב שיש סיפור כזה שהוא שונה.. והוא מצויין!!!
שימי המשך ..
והלכנו יחד עם חיוך רחב על הפנים לכיתה.
ניכנסנו לכיתה והתיישבנו במקומות הניפרדים שלנו, ליד מיקי ואסי...
המשך:
השיעור התחיל משעמם, כמו תמיד....
עד שמיקי תלש דף מהמחברת וכתב עליו:
"אז מתי בא לך לצאת?"
לקחתי עט וכתבתי עליו:
"נדבר בהפסקה ונראה"
הוא ענה:
"סבבה, תיהי לייד הכניסה למגרש הכדורסל"
כתבתי לו:
"בסדר"
כך ניגמרה התכתבותנו הקצרה.
השיעור ניגמר, ומייד יצאתי לכיוון מגרש הכדורסל.
מיקי כבר היה שם.
"היי" הוא אמר לי ברגע שהבחין בי.
"היי" עניתי.
מיקי:"אז מתי בא לך לצאת?"
אני:"בא לך מתישהו שבוע הבא, באמצע השבוע בערך, נגיד יום שלישי?"
מיקי:"אוקיי, באיזו שעה?"
אני:"אמממ 21.00?"
מיקי:"סבבה, תירצי שנלך לסרט?"
אני:"סבבה, נראה כבר שם לאיזה טוב?"
מיקי:"אוקיי, חחח איזה מוזר זה ככה לקבוע".
אני:"חחחח, כן".
מיקי:"את באה לשבת על הדשא?"
אני:"יאללה בוא".
הלכנו להתיישב על הדשא, באמצע הרחבה.
היינו שם ודיברנו במדך כל ההפסקה.
הפסקה ראשונה שאני לא רואה את דנה ורותם חשבתי לעצמי.
חזרנו לכיתה.
"אז נדבר?" מיקי אמר.
"חחחח בטח" עניתי.
התיישבנו יחד במקום.
מורה חדשה ניכנסה לכיתה.
"שלום כיתה, אני סיוון, אני אלמד אתכם לשון השנה".
כולם השמיעו אנחות.
"טוב כולם לפתוח את הספרים בע"מ 12" היא ציוותה.
תמיד חשבתי לעצמי, איזה מעצבן זה שכולם מדברים בלשון זכר ז"א למה היא אומרת "כולם" למה לא "כולן", הרי גם ככה לפי מה ששמתי לב רוב התלמידים בכיתה, הם בעצם תלמידות.
21 בנות ו16 בנים.
היא מורה ללשון אמרתי לעצמי, היא צריכה יותר לשים לב לזה מאשר אני.
לאחר השיעור, החלטתי שאני רוצה להשתחרר הביתה, לקחתי ת'פלא שלי, מיקי, תמיד אמרו לי שאני מוזרה שאני קוראת לפלא שלי בשם, אבל מה אני אגיד אהבתי את זה...
התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני רוצה להשתחרר, והוא הסכים.
הוא פיקסס אישור שיחרור בשבילי לבית הספר.
ניפרדתי מדנה, מרותם ו... ממיקי חחח.
ניזכרתי שאיך שהורים שלי התגרשו, הם הרבה יותר "טובים" אליי, לא שהם היו "רעים" אלא שעכשיו הם מרשים לי יותר דברים, פעם בשביל לא ללכת לבצפר הייתי צריכה איזו סיבה, ולפעמים אפילו אם הייתי נותנת להם איזו סיבה שלדעתי הייתה טוב (חולה, או שלא התכוננתי למבחן כמו שצריך), גם אז לא תמיד הסכימו לשחרר אותי מחובתי ללכת לבצפר, ועכשיו פשוט בא לי לא ללכת או להשתחרר סתם ככה.... מרשים לי.
יצאתי משער התיכון והלכתי הביתה....
סיפור יפה 😊
ממש אהבתי!
לאב יו 😍 😍 [הדבקת אותי חחח]...
QUOTE (-peach- @ 15/06/2005) סיפור יפה 😊
ממש אהבתי!
לאב יו 😍 😍 [הדבקת אותי חחח]...
רותם אני איתך...
שיר'לה, יא מבריזנית! חחח
יש לך סיפור מדהים. נקודה.
😊😊😊😊😁😁😉
המשךךךך =]]
מדהיםם
בתאלוששש =]]]
המשךךך המשךךך המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 😊
QUOTE (ronyyy @ 15/06/2005) המשךךך המשךךך המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך 😊
!!!!
מאמי זה פשוטטט יפהה!!
אני רוצה המשךךך??
ומהררר
מהמם!!!
סיפור פשוט מושלם!
תמשיכייי
ניזכרתי שאיך שהורים שלי התגרשו, הם הרבה יותר "טובים" אליי, לא שהם היו "רעים" אלא שעכשיו הם מרשים לי יותר דברים, פעם בשביל לא ללכת לבצפר הייתי צריכה איזו סיבה, ולפעמים אפילו אם הייתי נותנת להם איזו סיבה שלדעתי הייתה טוב (חולה, או שלא התכוננתי למבחן כמו שצריך), גם אז לא תמיד הסכימו לשחרר אותי מחובתי ללכת לבצפר, ועכשיו פשוט בא לי לא ללכת או להשתחרר סתם ככה.... מרשים לי.
יצאתי משער התיכון והלכתי הביתה....
המשך:
הגעתי הביתה, ניכנסתי לחדר.
איזה כיף הילה לא בבית חשבתי לעצמי.
היה כ"כ שקט.
נישכבתי על המיטה, ונירדמתי.
כנראה הייתי מאוד עייפה, כי קמתי רק ב19.00, מהצעקות של הילה, כמובן, כל הזמן מתווכחת עם כל העולם, לא היה לי חשק וכח לברר על מה הפעם.
עדיין הייתי דיי ישנונית.
הלכתי להתקלח, להתרענן קצת.
בקושי זזתי.
ניכנסתי לדוש, לא היה לי כח להתחי למלא את האמבטיה...
במהירות התקלחתי, 25 דקות שברתי שיא חחח.
איזה כיף שאני לא יוצאת לאיזה מקום היום או משהו, אם כן הייתי כבר מתאבדת, למרות שנראה לי שאם הייתי יוצאת עם מיקי לא הייתי כ"כ רוצה למות...
לא שעם חברות לא הייתי רוצה לצאת, מאוד כיף לי ללכת איתן ולאצת והכל, אבל פשוט לא היה לי לזה מצברוח עכשיו, ללכת לקניון או משהו...
הלכתי למקרר לראות מה יש לאכול.
הוצאתי שניצל תירס מהמקפיא, והכנתי אותו על הגז.
סיימתי לאכול.
השעה כבר הייתה 20.00.
הטלפון צילצל, עניתי.
"הלו" אמרתי.
"היי" שמעתי את רותם.
אני:"מה קורה?"
רותם:"אני מה זה בלחץ, יש לי "פגישה" עם אסי בעוד שעה ואני לא יודעת מה ללבוש, אין שום דבר שמתאים לי!"
אני:"קודם כל תירגעי, דבר שני אני עכשיו באה אלייך לעזור לך למצוא משהו, בלי פאניקה!"
רותם:"טוב, תבואי מהר, ביי".
אני:"ביי".
התלבשתי, התארגני, ויצאתי מהבית.
מה אני לא יעשה בשביל חברה אמרתי לעצמי, למרות שכ"כ אין לי כח וחשק אני עכשיו בדרך לרותם.
עליתי על האוטובוס, שהגיע דווקא מהר יחסית, אחרי 10 דקות.
התיישבתי בכיסא לבד, מולי היו עוד שני כיסאות, הם היו עם הגב לכיוון שהאוטובס נוסע אליו.
האוטובוס עצר בתחנה, וראיתי שעלה איזה ערס.
התפללתי בלב שהוא לא יתיישב מולי.
אוף הנה הוא מתיישב מולי, חוק מרפי חשבתי לעצמי אם את רוצה שמשהו יקרה הוא לא יקרה ורק כשכבר לא תצטרכי אותו רק אז הוא יקרה!
"היי בובה, מה המצב?" קלטתי ת'ערס הזה מדבר אליי ומתכופף לכיווני.
לא עניתי לו...
"למה את לא עונה, יפה?" הוא שאל.
איך שאני שונאת כאלה דברים, קורים לי לעיתים קרובות, יותר מידי קרובות...
האוטובוס עוד מעט מגיע לתחנה שלי, איזה כיף!
למזלי התחנה נימצאת ממש לייד הבית של רותם ככה שגם ללכת אין לי הרבה חשבתי לעצמי, עם חיוך דיי מרוצה.
באתי לקום.
הערס הזה תפס לי ת'יד ואמר:"לאן את ממהרת?"
ברגע הזה התחשק לי לתת לו כאפה...
"אתה יודע שאתה בנאדם מציק?" שאלתי אותו.
הערס:"רק ליפות, נשמה".
אני:"טוב עכשיו תעזוב אותי" אמרתי לו דיי ברצינות, עם פנים כעוסות מעט.
הערס עזב לי ת'יד ואמר:"טוב נשמה, תירגעי קצת, שתחררי".
האוטובוס עצר בתחנה.
הערס ראה שאני באה לרדת מהאוטובוס וצעק לי:"ביי מתוקה".
איכס חשבתי לעצמי שידחוף ת'ביי שלו הוא יודע לאיפה!
העיקר הגעתי לביניין של רותם, אמרתי לעצמי.
צילצלתי באינטרקום...
המשךך מאמי.. כרגיל זה מקסייםם!! 😎
מקסיייייייייייים המשךךךךךךךךךךךךךךך
אתר האהבה הישראלי