חחחחחחחחחחחחחחחח lovely4ever
הרגת אותי מצחוק!!!
סבבה הפרק הבא במיוחד בשבילך...!!
יאיאיאי
חחחח תודה כפרעליךךךךך
שיואאווו איזה סיפור מדהיםם!!!!
אהבתיי
המשךךךךךךךך
-לינורוש-
קראתי עכשיו מלא פרקים
והסיפור מהמםםםםםםם
מאמי אל תחשבי אפילו להפסיק אותו!!
שימי המשךךך בובה
מוואה ענקיתתת 😛
אוייייייייייי צליל זה מהמם מאמי רק עכשיו ראיתי שפירסמת תסיפור והוא מעלףףףףףףףףףףף ממש ממש ממש יפה
תרשמי המשך !!!
חחח אהבתי... תמשיכי מאמיי ;]]]
QUOTE 'דם..' חשבתי! 'מה קרה לי? מה קרה לנו?' ואז הבנתי.. עשינו תאונה!! ניסיתי לקרוא לנווה.. גייסתי את כל הכוחות האחרונים שנותרו בי.. אבל ללא הועיל. הרגשתי איך עניי הכבדות נסגרות.. ושוב כבר לא שמעתי את הצפצפה..
פרק ז'
שמעתי קול לא מוכר מדבר.. קול גבוה וסמכותי...
"כרגע אליאן נימצא בתרדמת.. עברו שלושה ימים מאז המקרה ויש חשש שהיא איבדה את הזיכרון. המצב שלה יציב והיא מסוגלת להתעורר כל רגע. אנחנו נקווה שזה יהיה כמה יותר מהר.. זה מאוד יעזור לנו גם בחקירה על האירוע." 'אימא'לה...' חשבתי.. 'ככה מרגישים כשמתים?'
לאט פקחתי את עניי וראיתי בן אדם מבוגר לבוש בחלוק לבן מחזיק שקית שקופה עם בדיקת דם.
אמא ישבה על הכיסא ליד המיטה שלי ועל השולחן לידי היה בקבוק מים וכמה כוסות פלסטיק. וגם מכתב קטן. לפתע הרגשתי עיקצוץ זעיר ביד ימין שלי.. הרמתי את ראשי לראות מה הסיבה לכאבים בידי.. ראיתי רק חומר לבן קשה שעוטף אותה..
"אמא" לחשתי.. אמא מיד קפצה מין הכיסא חיבקה ונישקה אותי.
"היא התעוררה, דוקטור, אליאן קמה" היא קראה בהתרגשות וראיתי דמעה בזווית עיינה!
"כמה זמן אני שוכבת פה?" שאלתי.. בקול חלוש.
"כבר שלושה ימים מתוקה שלי. אבל תנוחי את חייבת לנוח."
ואז נזכרתי מה קרה.. עברנו תאונה כשחזרנו מהמסיבה של עומר. גם נווה עמית ואורית היו במכונית.. איפה הם??
"אמא? איפה נווה? הוא בסדר?" שאלתי בהיסטריה. 'בבקשה אלוקים' התחננתי 'בבקשה ממך תעשה שנווה בסדר.. שלא קרה לו כלום ושהוא לא ניפגע..'
"מתוקה.. תנוחי!" אמא סירבה לענות לי.
"אמא אני רוצה לדעת מה קרה לנווה! עכשיו!!!" אמרתי לה בכל הכוח שהיה לי.. הייתי נורא חלשה.
"הוא ניפצע בראשו ובגבו הרופאים חוששים למצבו.." אמא נאלצה לספר לי את האמת.
התחלתי לבכות.. טעמתי את הדמעות המלוחות שנשרו מעניי.. כל כך רציתי שהוא יהיה בסדר.. הבן אדם הכי חשוב לי בעולם.
כבר לא היה לי את מקום בראש כדי לחשוב מה קרה לאורית ועמית.. לא היה מקום בראשי מרוב מחשבות על נווה..
ככה זה...
יודעים שאנחנו בסכנה ובכל זאת עולים לאוטו..
אין אומץ להגיד לא!
המשךך!!!!!!1
ואל תפסיקי ת'סיפור
QUOTE (שו22ה_מאה2ה @ 09/06/2005) ככה זה...
יודעים שאנחנו בסכנה ובכל זאת עולים לאוטו..
אין אומץ להגיד לא!
המשךך!!!!!!1
ואל תפסיקי ת'סיפור
בדיוק!!
באמת שאני לא מבינה את זה...וזה לא קשור לסיפור אלא באופן כללי! איך בני אדם לוקחת סיכון ומהמרים על החיים שלהם?! אני מעדיפה ללכת ברגל מאילת עד נצרת עילית אבל אל שבת עם בנאדם שיכור באוטו...באמת שאני לא מבינה את האנשים האלה שפוחדים לסרב, ממה פוחדים!? פוחדים להישאר בחיים?!
נכון ניקול גם אני חושבת כמוך.. שצריך לשמור ולעמוד על דברים שחשובים לנו באמת כמו החיים שלנו...
אבל כנראה שאליאן נכנעה ללחץ שנווה ועמית הפעילו עליה!
המשךךךךךךך
מוואה ענקיתתת 😛
ווואאאאיייי סיפור מדהיייםםםםםםםםם מאמאמאמאמימימימייייייי ~!!~!!
שימי המשךךךךךךך... כמה אפשר לעמוד במתח??
אוהבת אותך 😊 וגם אתכן בננות...
דיייייייי בבקשה שלא יקרה לנווה משהוווווו..
הוא כזה חמודדדדד.... לא חבל עליו?! חח
המשךךךךךךךךךךךךךךך
לילושש..=]]
אתר האהבה הישראלי