•°.•שכונת ה-חיים•°.•

האאאא ..הבנתי
בהצלחה מאמי 😊
גם אני רציתי להתחיל אבל החלטתי לעשות אחרי צבא
כבר נמאס לי מלימודים 😊

חחחחח שגם לך יהיה בהצלחה ותודה...

היום יהיה המשך?

היום יהיה...בצהריים.

לאאאאאאא
עכשיו!!

המשך?

נתנאל הסתכל עליה ברחמים ומשך אותי אליו...
"בואי..." הוא אמר ורץ למעלה במדרגות
נכנסו אלי לדר והוא הוציא מתחת למיטה מזוודה קטנה.
"מה אתה עושה?!" שאלתי
"אנחנו עוזבים את הבית היום..." הוא אמר ופתח את הארון שלי.
"נתנאל..מה נדפקת?" לא הצלחתי לעכל מה שהוא אמר
"את רוצה להישאר פה איתה?! היא השתגעה לגמריי" הוא התחיל לדחוס את הבגדים שלי לתוך המזוודה
"נתי..איפה נגור?" דיברתי כמעט בלחישה
"אני אדבר עם אבי..הוא יעזור לנו..יש לי כמה חסכונות אנחנו נשכור דירה באזור של זוהר בזול ונגור שם לבד" הוא אמר
"נתנאל...תהיה מציאותי...אני לומדת, אתה בצבא מקבל 350 ש"ח בחודש...איך נשרוד?" שאלתי אותו
"איכשהו נשרוד...זוהר יסדר לך עבודה במסעדה שלו לערבים, אני אמצא לי משהו לסופי שבוע ואנחנו מצליח, אני מבטיח לך שיהיה בסדר...אבי יעזור לנו, הוא לא ינטוש אותנו" הוא אמר
ואז קלטתי...שההיסטוריה חוזרת על עצמה. אנחנו מבצעים בדיוק את אותו הטרוף שעשה אבי ושאני אמרתי שלא נעשה לעולם. פעם ראשונה בחיים שלי עטפה אותי הרגשת חופש...הרגשה חמימה שיותר לא נצטרף להתחבא..לא אני ולא נתנאל, נגור לנ ביחד. הייתי בטוחה שאבי יעזור, ואישתו לא תתנגד, אני בטוחה שלא, הוא גם יבין אותנו כי זה מה שהוא עשה. וידעתי שנסתדר, כי אני ונתנאל ביחד, ושום דבר לא יעצור אותנו כשאנחנו סמוכים ונשענים אחד על השני. יודעים שאם אחד בצרה השני יבוא לעזור לו בכל דקה.
לקחתי מנתי את המזוודה והתחלתי לארוז. הוא הסתכל עליי בחיוך ואז התחבקנו.
"לך תאסוף את שלך..." אמרתי לו
"עוד 10 דקות תיהייי מוכנה, אנחנו קופצים לדודו גם" הוא אמר והפחיד אותו בזה
"מה אתה מתכוון לעשות?" שאלתי
"כלום...רק לשאול אותו למה" הוא אמר ויצא מהחדר
"מה את עושה?!" נכנסה אמא
"אורזת ועפה מפה" אמרתי לה
"אם תצאי מהדלת של הבית הזה לא תכנסי לפה שוב" היא איימה עלי
"הדלת נעולה מולי כבר הרבה מאוד שנים אמא.." אמרתי לה
"חתיכת נבלה! את לא תסחבי אחרייך את הבן שלי, את שומעת?! את לא תהרסי לי את המשפחה" היא צרחה עלי ואני לא התייחסתי
"המשפחה נהרסה כבר מזמן...בגללך" אמרתי לה והמשכתי לארוז
"יש לך 5 דקות לארוז ולעוף מפה! ידעתי שללדת אותך תהיה טעות!! אבל אבא שלך הכריח אותי, אמר שבת תביא אושר, רק הרס את מביאה!!!" היא צרחה
קפאתי במקומי ולא ידעתי מה להגיד. היא לא רצתה אותי, נולדתי בלי רצון בכלל, זה מסביר את הכל, את כל חוסר ההתעניינות, את הקרירות אלי לעומת האחרים. העיניים שלי התמלאו דמעות אך לא בכיתי..לא רציתי לתת לה את העונג לראות אותי ככה...אבל דבר אחד ידעתי...שלחזור להיות אמא שלי, היא תזכה בחיים.
"את מוכנה?" פרץ נתנאל לחדר שלי עם תיק
"לאן אתה הולך?!" צעקה אמא בדמעות
"רחוק מפה.." הוא אמר ומשך אותי אחריו
"אתה לא תעשה לי את זה...נתוש, בבקשה יפה שלי, אל תעזוב אותי, אל תגרר אחריה" היא אמרה
"את לא מתביישת?!!? תגידי לי את לא מתביישת?!!? "אחריה?!?!" מהי זרה?! את מדברת אליה כאילו היא לא הבת שלך!!! מה למען השם נסגר איתך!! אני לא מזהה אותך, איך את יכולה להגיד כזה דבר?!" הוא צרח עליה והיא רק עמדה והסתכלה עלי במבט שינאה
"נתנאל...זה מיותר, היא מילא לא רצתה שאני אוולד, אבא הכריח אותה ללדת, היא הייתה נגד וזה מסביר את היחס שלה אלי" דיברתי בשקט
"מה?" שאל נתנאל בפחד
"תשאל את אמא.." אמרתי לו והסתכלתי עליה
"אמרתי את זה מכעס...זה לא נכון" היא ניסתה להצדיק את עצמה
"אבל אמרת..." היו לו דמעות בראש והוא הנהנן
"נתנאל..." אמא התחילה להגיד אבל הוא לא הקשיב לה יותר וסחב אותי אחריו. יצאנו בהליכה מהירה מהבית ונכנסנו לאוטו. נתנאל לחץ על הגז והאוטו עשה קולות חריקה. ראיתי שכנים מציצים מהבתים, מנסים להבין מה קרה ולא מצליחים.
"בהזדמנות ראשונה אני אמכור תאוטו..." אמר לפתע נתנאל וניגב את עיניו שהיו בדמעות
"נתי...אבל עבדת בשביל האוטו הזה מגיל 13" אמרתי לו
"עכשיו הוא לא חשוב...עכשיו אני צריך לדאוג לך והאוטו זה פרט שולי" הוא אמר
"נתי...תעצור שניה..." אמרתי לו
"למה?" הוא שאל
"תעצור בצד..." ביקשתי והוא עשה כרצוני
"בוא אלי..." הושטתי את ידי וחיבקתי אותו והוא נשבר. הוא התחיל לבכות ואני חיבקתי וליטפתי את הראש.
"תבכה...תבכה...תשתחרר קצת" אמרתי וחיבקתי אותו עוד יותר חזק
"ניקול...לא יכולתי יותר. אני מצטער. נמאס לי להיות חנוק, נמאס לי להתחבא. פעם ראשונה בחיים שלי אני מאוהב והיא לא מקבלת אותה. דיי נמאס לי...נמאס לי לראות איך היא מתייחסת אלייך בארוחות משפחתיות..לא יכולתי יותר" הוא אמר תוך כדי בכי...
"ששששש...הכל בסדר עכשיו...אנחנו לא תלויים בה יותר..." אמרתי
"ניקול...איך תלכי לבית הספר?" הוא שאל
"אני אבקש מאבי שימציא משהו...בוא לא נחשוב על זה עכשיו" אמרתי
"יאאלה...בואי ניסע...יש לנו כמה אנשים לבקר..." הוא אמר וניגב שוב את עיניו שהיו נפוכות.
ריחמתי עליו, כלכך רחימתי. אך באותו זמן כלכך אהבתי, הנאמנות שלו, הדאגה, שיבורך.
"לאן נוסעים?" שאלתי
"לדודו..." הוא ענה
הגענו לבית שלו ודפקנו בדלת. את הדלת פתחה כמובן, האחת והיחידה, חברתי הנכבדה, לינוי.
"מה קרה לכם?" היא נבהלה כשראתה אותי ואת נתנאל שפוכים אחרי בכי
"איפה דודו?!" פרץ נתי לבית שלו
"מה נסגר איתך?! ניקול מה הולך פה?!" שאלתי
"לינוי..אל תשאלי שאלות עכשיו.." אמרתי לה והלכתי אחרי נתנאל
"למה עשית את זה יזבל?! סמכתי עלייך בן זונה!!!" שמעתי את נתנאל צורח ואני ולינוי התחלנו לרוץ לעבר החדר של דודו. כשנכנסו ראיתי את דודו צמוד לקיר ונתנאל עם היד על הצוואר שלו.
"אחי תירגע...על מה אתה מדבר?!" ניסה דודו להשתחרר מאחיזתו
"נתנאל...תעזוב אותו!" צעקה ליוני
"אני סמכתי עלייך...ניקול סמכה עליך...איך יכולת ללכת ולפתוח את הפה שלך?" אמר את זה נתנאל בטון כאילו השיניים שלו לא זזות מהמקום כשהוא מדבר.
"ניקול, על מה הוא מדבר? תעשי משהו..." התחננה לינוי
"לא..." עניתי לה בלחש והסתכלתי על דודו במבט אומלל.
"אני לא מבין על מה אתה מדבר?" הוא צעק עליו
"נתי תעזוב אותו..." אמרתי לו ונתנאל עשה כדבריי
"מה הולך פה?? התחרפנתם?" הוא שפשך את הצוואר שלו
"דודו....סמכנו עלייך...היית הידיד הכי טוב שלי..למה סיפרת למישהו מה שאני מתכננת לזוהר?" שאלתי אותו והוא הלבין
"דודו..על מה היא מדברת?" שאלה לינוי
"אני..אני..." הוא גמגמם
"למה?" היו לי דמעות בעיניים
"אמרתי רק למיטל..היא ידידה טובה שלי. היא נשבעה שלא תגיד כלום" תירץ דודו
"טיפש!!!!!!!! היא רוצה את זוהר!!! היא תעשה הכל כדי להפריד בינהם!!!" הפעם לינוי צעקה עליו
"אני לא ידעתי...אני מצטער, אני באמת לא ידעתי..." אמר דודו ונשמע אומלל
"כשחבר הכי טוב משביע לא לספר, לא מספרים..." הסתובבתי והלכתי משם ואותו דבר עשה גם נתנאל
"לאן אתם הולכים?" צעקה לינוי
"אנחנו עוברים לתל אביב...עזבנו את הבית" אמרתי
"אתם לא נורמלים..." היא אמרה
"תגידי תודה לחבר שלך...שבגללו אמא שלי קראה לי שרמוטה, פרוצה, הרביצה לי והעיפה אותו מהבית" אמרתי לה ועיניה התמלאו במדמעות
"אני אדבר איתך..." אמרתי לה ונכנסתי לאוטו
"לינוי בואי לפה.." שמעתי את דודו
"אל תיגע בי עכשיו...אני הולכת הביתה.." היא אמרה והסתובבה ללכת והוא נשאר לעמוד שם לבדו.
את מהלך הדרך לתל אביב העברנו בשקט...כשהתקרבו לבית של זוהר, המקום היחיד שאליו יכולתי ללכת, נתנאל אמר:
"תיהיי עד הערב אצל זוהר...אני נוסע לנתלי...בשמונה אני אאסוף אותך וניסע לאבי..." הוא נשק לי ואני הנהנתי.
יצאתי מהאוטו והלכי לכיוון הבלוק של זוהר. עליתי קומה ודפקתי בדלת. הוא פתח את הלת וקפא במקום.
"מה...מה קרה?" הוא נראה מבוהל
"אם תביא לי להיכנס אני אספר לך הכל..." אמרתי
"מה זה מאחורייך?" הוא שאל
"מזוודה..." אמרתי וזלגה לי דמעה מהעין
"תכנסי..." הוא לקח את המזוודה וסגר את הדלת.

סליחה שלא היה אתמול המשך....
תגיבו!!

מוווווווווושלםםםםםםםםם..
תמשיכי מאמי..

בסוף עוד האמא שלהם תחזור על 4!
אני אומרת לכם..

חיחי

המשך 😊
ועכשיו.

רק שתי תגובות? אני מאוכזבת....

מושלםםםםםםםםםם

איזה חמוד נתיייייייייי..!!

אווףף למה הם אחים אההה?!?! חחחח
יאללה מחכה להמשך שלךךך

לאב יו המון -> לילוש 😊

איזה פרק מעלףףףףף
כמעט בכיתייי...
האמא כל כך רעההההה..
המשךךךךךך דחווווווף

מואההה
לילושש=]

יאאאאאאאאאאאאאאאא אלוהיםםם איזה מעלףףףף..
ניקושששששששש שימייי המשךך לפני שאני רוצחת אותך נו כפרה עליךךך!!!

שימי דחוףף יצא לך משולםםםםםםםםםם

יאיייי.. אני לא מאמינההה.. איזה אמאאאא *ונהההה..

ואיזה חמודד נתיי.. יאאייי..


המשךך דחוווףף..

הסיפור הזה מהםם המשךך!