אמאא שי ליי דמעות בעינייםם!
בקשה שהוא יבריאאאאאאאאאאאא!
אמממממממממממממממממאאאא אל תגידי לי שאת מותחת אותנו ככה..
שימייי המשךך בדחיפותתתתתתתתתתתתתתת..!! =)
זה מושששששששששששלםם!!
לאאאאאאאאאאאא..
דיי את אמרת שהסיפור מגיע לסוף !!!
אסור שהוא ימות !
אוף אוף אוף..
עכשיו אני בבאסה..
תמשיכי מהרררר..
לא למתוח.. חחחח..
יאאא...אבא..אמא..אאאאאאא..
הצילוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו..
המשךךךךךךךךךךךךךךךך
QUOTE (stanik @ 06/11/2005) QUOTE (ניקול111 @ 06/11/2005) "מחר תגיע אלי.." הדוקטור אמר ברצינות מפחידה
"בסדר גמור..." אמר איציק
נהנו מהפרק.... אבל השורה האחרונה הרסה הכול... והתבלבלת כתבת בטעות איציק במקום זוהר....
והכי חשוב... תמשיכייי ולא לייבש
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
נכוןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!!!!!!!!
טעות שלי.!
מהההההההההה??? אני בהלללללללללםםם
המשךךךך ד=ח=ו=ףףףף
QUOTE (HeNNNNNNN @ 06/11/2005) אמאאאאאאאאאאאאאאא
אוקיי לקראת האמצע חשבתי שזה הפרק האחרון
כי הכל התחיל להסתדרר
ולא יכולת להשאיר את זה ככה?!😢
אופיייייייייייייייייייייייייייייייייי😢 😢 😢 😢
תמשיכייי מאמיי
מוואההההההה
😢
😢 😢 😢 😢 😢 😢 😢
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אני אמות אם יקרה לו משהוווו וואליה שלייי 😢
מסכן שלי תעשי שיהיה בריאא
חח ואיי טוב נכנסתי יותר מידי לסיפור אבל מה לעשות שהוא כ"כ מושלם !
המשךךך נסטיההה
ניקול! לא מדברת איתך!!
איך עוללת דבר שכזה לזורי החמוד והיפה שלי?
אה?
יא רעה, אני כועסת עליך!!
מסכן זוהר שלי 😢
המשך
יואו!!! למה אבל?!
אם כבר שיהיה לניקול לוקמיה! ונראה איך זוהר מטפל בה.. למה זוהר למה?!
מחכה המשך- ושלא יהיה רעעע
טלוש
יוואווווו למהההה???
אלוהים ישמורר
המשך דחוףףףף
"ניקול..." זוהר הסתובב עלי והסתכל עלי בכאב
"זורי...תגיד לי מה קורה פה, בבקשה תגיד..." ליטפתי אותו
"מאמי..." הוא שוב בתחיל להגיד, כאילו לא יכול להגיד את המילה הכואב
"מה יקר שלי?" חייכתי
"יש לי לוקמיה..." הוא אמר ועיניו התמלעו דמעות.
את מהלך 9 החודשים, בילינו עם זוהר בבית חולים.
היישר מהעבודה הייתי רצה הביתה לבדוק אם הוא בסדר. הטיפולים שהוא נאלץ לעבור היו נוראיים.
שיערו נשר, כוחו נלקח ממנו, הוא רזה וגוון עורו השתנה לבהיר, חייור, חולה...
אתם בטח תוהים מה קרה אחרי שגיליתי על המחלה. לא יכולתי לדבר, ישבתי בשקט ועיקלתי מה שנאמר, בשלב כולשהו פרצתי בבכי, הרגשתי כאילו אלוהים שוב פעם רוצה לקחת אותו ממני. התנגדתי לזה, לא הבאתי לו, נלחמנו עם זוהר תמיד. אפילו אחרי הטיפולים כשהוא היה חוזר הביתה ומקיא את נשמתו, לא נשברנו, הערנו כל יום ויום בתקווה שהכל יהיה בסדר.
זוהר חשד מתכחתילה שזה מתחיל אצלו. הוא אמר שזוכר מהילדות איך סבא שלו היה עובר את זה, אמא שלו גם סיפרה לו על זה המון, וכל התופעות לוואי הראו על זה. הוא לא רצה להאמין ולכן סירב ללכת לרופא, הוא שיער שזה יעבור אלי תורשתי, אך לא כלכך מוקדם.
אתם יודעים, לפעמים אני חושבת לעצמי, למה אלוהים מעמיד במבחן דווקא את האנשים הטובים, הזהב, ואת כל הנבלות הוא משאיר להתהלך בריאים ושלמים על פני הארץ??
איזה סוג של לקח הוא רוצה ללמד אותנו? או יותר נכון את מי ללמד?
"ניקוללל..." זוהר מלמל אחרי שהתעורר
"אני פה..." לקחתי את ידו
"איפה אני?" הוא שאל
"בבית חולים..." עניתי
"למה?" הוא לא הבין
"התעלפת..." אמרתי לו
"אויי..." הוא ניסה לפקוח את עיניו
"תישן..." ליטפתי את ראשו
"אני כבר עייף מי לישון...בא לי ללכת לטייל בטבע טיפה, לרוץ במגרש, לשחק כדורגל עם כל הקצינים בבסיס.." הוא אמר ועיניי התמלעו דמעות, ידעתי שזה בלתי אפשרי.
"אתה עוד תעשה את זה..." נשרתי למצחו
"אני כבר לא בטוח..." הוא אמר
"אל תדבר ככה..." אמרתי לו
"שלשום בלילה חלמתי שאת מתחתנת...אבל זה לא איתי.." הוא סוף סוף פתח את עיניו
"זוהר מספיק.." לא עמדתי בזה
"ניקול תבטיחי לי שאם יקרה לך משהו את תמשיכי בחיים שלך..." הוא לקח את ידי בידו שהייתה רזה וכחולה.
"זוהר, אני אמשיך בחיים שלי, וזה יהיה איתך...תפסיק עם זה..." אמרתי ולגמתי מכוס המים שעמדה על השידה, הלב שלי לא הפסיק לפעום.
"ניקול?" נכנס הרופא
"כה?" שאלתי
"יש פה מישהו שרוצה להיכנס..." אמר הרופא
"תכניס אותו.." אישרתי
"היי ניק..." איציק עמד בפתח הדלת עם חצי חיוך
"מה? מה אתה עושה פה?" שאלתי בפחד והסתכלתי על זוהר בבהלה
"אני הזעקתי אותו.." אמר זוהר
"מה למה? מה הולך פה?" שאלתי
"זוהר התקשר אלי הביתה לפני שבועיים. אחי הביא לו תמספר שלי בחול, הוא התקשר וסיפר לי הכל, דיברנו, סידרנו את העניינים בנינו...הוא אמר שעכשיו את זקוקה לי יותר מכל אדם אחר.." הוא הסתכל עלי
עמדתי לא מבינה כלום, מסתכלת על איציק, על זוהר, מבולבלת, חושדת במשהו ולא יודעת במה.
"זוהר, למה עשית את זה?" הסתכלתי עליו
"ניקול, אנחנו צריכים לדבר..." אמר זוהר
"אני בחוץ..." אמר איציק ויצא
"אני מקשיבה..." אמרתי עדיין מבולבלת
"תתקרבי אלי..." הוא אמר
"זוהר, אל תבהיל אותי..." אמר בחנק
"תקשיבי..." הוא התחיל להגיד
"דבר כבר!!" הרגשתי שהוא הולך לבשר משהו רע
"אתמול לפני שמצאת אותי מעולף, דיברתי עם דוקטור אברהם..." הוא התחיל לספר
"נו???" שאלתי
"הוא אמר ש..." הרגשתי שהוא לא יכול להגיד את זה, דמעה זלגה מעיניו
"תגיד את זה כבר..." התחלתי לבכות
"שהמצב שלי התדרדר..." הוא נשך את שפתיו
"אני לא מאמינה לך!!" התחלתי לבכות
"ניקי בבקשה אל תבכי, אל תקשי עלי עוד יותר, אני גם ככה מרגיש אשם..." הוא התרומם טיפה, ראו שקשה לו.
"אתה לא אשם בכלום, אתה תצא מזה, אנחנו נהיה חזקים נעבור את זה, נכון??" ניגבתי מהר את עיני ובפתאומיות מפחידה הפסקתי לבכות.
"בואי לפה..." הוא משך אותי אליו וחיבק אותי חזק ושוב נשברתי, התחלתי לבכות, והרגשתי את צווארי רטוב, הבנתי שגם הוא בוכה, בלי קול, כדי להקל עלי.
---------------------------------------------------
"בואי אני אסיע אותך הביתה.." אמר איציק
"יש לך איפה לישון?" שאלתי
"בבית?" הוא שאל
"זה רחוק מפה..תישן אצלנו..." אמרתי
"זה בסדר מבחינת זוהר?" הוא שאל
"כן.." עניתי
"את בטוחה?" הוא שאל
"אני בטוחה.." חייכתי חיוך מזוייף
"חיוך מזוייף.." הוא אמר
"כבר מזמן לא חייכתי חיוך אמיתי..." אמרתי ושמתי על עצמי משקפיים, להסתיר את המראה הזוועתי שלי.
"אני פה, אחרי כמעט שנתיים, זו סיבה טובה לחייך לא?" הוא שאל
"חחח..צודק.." חייכתי הפעם כמו שצריך
"רואה שאת מסוגלת?" הוא חיבק אותי
"איציק, אני מצטערת.." אמרתי
"על מה?" הוא שאל
"על הכל נו...אתה יודע..." אמרתי
"לא נדבר על זה עכשיו...זה מיותר..." הרגשתי עדיין כאב בקולו
"אוקיי..." פתחתי את הדלת והתיישבתי באוטו
"לאן לנסוע?" הוא שאל
"אני כבר אדריך אותך.." חגדתי והתחלנו לנסוע
"אחלה מקום.." הוא הסתכל מסביבו אחרי שנכנסנו
"כן...פעם הוא היה יותר מסודר, כשהיה לנו זמן לנקות.." אמרתי
"חח הייתם מנקים ביחד?" הוא שאל
"אני נראית לך מישהי שתנקה לבד? חצי חצי.." אמרתי
"חחחח יפה לכם.." הוא נכנס להתסכל על החדרים
"לא השתנית...חוץ מזה שטיפה גבהת..." הסתכלתי עליו
"חחח...גם את השתנית.." הוא חייך
"דייי..." נכנסתי למקלחת והבנתי את הסיבה למה שאמר
"אני צוחק..." הוא נשען על המשקוף של הדלת
"צוחק צוחק, אבל צודק..." שתפתי את פניי
"אני יודע שזה לא הזמן המתאים להגיד את זה..אבל רק רציתי שתדעי שחזרתי רק בשבילך...כי זוהר אמר לי שאת הולכת ונאבדת..." אמר איציק
"זוהר לפעמים מגזים..." אמרתי
"לא הוא לא...אני מכיר אותך יותר מידי טוב בשביל רק מהקול שלך להבין מתי את בסדר ומתי את ההפך מזה.." הוא אמר
"מה גורם לך לחשוב שאני הולכת ונאבדת?" שאלתי
"העיניים שלך..." הוא הסתכל עלי
"אני עייפה..לא ישנתי הרבה זמן.." אמרתי
"לא זה...המבט, הוא שבור, ואני מפחד שתפלי..אבל אני לא אתן לזה לקרות, אני פה.." הוא אמר
"הכל יהיה בסדר.." שיחקתי את עצמי חזקה, אך מבפנים הייתי ההפך מזה.
"את לא צריכה בפניי לעשות הצגות ניקול.." אמר איציק
"איציק, למה הגעת לפה?" שאלתי בצורה מגעילה והרגשתי רע עם עצמי
"בשביל לשמור עלייך...מה שוהר לא יכול לעשות כרגע, וביקש ממני...." הוא לא וויתר
"אני לא ילדה...אני לא צריכה שיעשו לי בייבי סיטר..." אמרתי ובאתי לצאת מהמקלחת
"האומנם?" הוא טפס אותי ביד והסתכל לי עמוק בעיניים
"איציק עזוב אותי.." כמעט התחלתי לבכות
"עזבתי..." הוא נבהל
אתם מבינים? שהגעתי עד כזה מצב שכל מילה מיותרת גרמה לי לבכות. לא ידעתי לאן לברוח, לאן להכניס את עצמי.
"ניקול...תני לי להיות איתך, תני לי לנסות לעזור לך, לתת לך להרגיש שיש מישהו שתוכלי לשמוח עליו.." הוא חיבק אותי אליו
"איך אתה מסוגל לעשות את זה?" חיבקתי אותו חזרה
"מה ז"א?" הוא הרחיק אותי והסתכל עלי
"אחרי מה שעשיתי לך..." מלמלתי
"אני אוהב אותך...זו הסיבה..." הוא חיבק אותי חזרה ושוב פרצתי בבכי
--------------------------------------------------------------------------
"ניקולללל טלפוןןןןןן" שמעתי את איציק צועק בשעה מוקדמת של הבוקר
"מהה?? מי זה בשעה כזו?" הטלפון לא הפסיק לצלצל
"תענייייי..." שמעתי את איציק צועק
"אני עונה אני עונה נו.." רצתי והפסיקו לצלצל
"אוףףףףף...." התעצבנתי וחזרתי למיטה
"מי זה היה?" ראיתי את איציק מעליי
"לא יודעת..בטח טעות במספר..." אמרתי
"טוב בסדר, תחזרי לישון..." הוא כיסה אותי טוב
"תודה..." מלמלתי
"טררררררררררררררררררר" הטלפון צלצל שוב
"אני עונה.." קפצתי ורצתי לסלון
"הלווו?" עניתי מתנשנת
"שלום, ניקול?" שמעתי קול לא מוכר
"כן?" שאלתי
"שלום, מדברים מבית חולים רמב"ם" שמעתי קול מוזר
"אני מקשיבה..." הלב שלי התחיל לפעום
"אני מצטערת לבשר לך..." היא אמרה
"מה מה מה? לבשר מה??" הייתי ישנונית ולא הבנתי מה היא מדברת
"זוהר, הוא נפטר היום בשעה 4: 36 בבוקר..." היא אמרה
"זוהר....לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" זה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מפי באותה שניה.
סורי שזה קצר. פרק הבא זה האחרון ורציתי שהוא יהיה ארוך.
תגיבו...
אוהבת!!
