מאמי מה קורה עם ההמשך?
במתחחחחחח..
לילוש 😊
נסטיהההה 😢 הבטחתתת
חחחח סתם סתם למרות שזה נכון... מחכה להמשךךך
טלו
יאאאאאאאאא..
אין המשך ?..
אוףףףף..
איזה ייבושיםםם 😢
תמשיכי כשיבוא לך
"היי.." נכנסתי לחדר וחייכתי
"שלוםםם מי אמוררר" הוא קם , חיבק אותי והביא לי נשיקה רכה על השפתיים
"מה קרה?" הוא שאל בדאגה כשראה שאני לא מגיבה
"שב, אנחנו צריכים לדבר.." אמרתי והבעת פניו השנתנה, בין רגע, כאילו ידע מה בדיוק אני הולכת להגיד לו.
"מה? קרה משהו?" הוא נשמע מבולבל
"אני.." לא ידעתי איך להגיד
"מה?" הוא הסתכל עלי במבט המדהים שלו, לשניה כמעט התחרטתי.
"אני רוצה שנגמור את מה שהיה בנינו.." אמרתי והוא נשאר משותק. יכולתי להישבע שבאותה שניה כל מה שהיה בו מת.
"למה?" הוא בקושי אמר
"אני לא רוצה לפגוע בך..." מלמלתי
"זה זוהר?" הוא אמר עם חנק בגרון
"כן..." השפלתי את מבטי
"תסבירי את עצמך!" הוא הידק את שפתיו והטון שלו התחיל לקבל שמיעה עצבנית
"שכבנו, והוא סיפר לי הכל" אמרתי
הוא עצם את עיניו וקפץ על הרגליים, לקחת את התמונה של שנינו על השידה שלו והשליך אותה בקיר:
"את אוהב אותי?!" הוא תפס את פני חזק והסתכל עלי, היה לו מבט מטורף
"איציק, אתה מכאיב לי.." מלמלתי וניסיתי להשתחרר מהאיזתו
"תעני לי!!!!!!!!!!" הוא צעק בכזו צורה שיצא לי בלי כוונה לירוק עלי
"תירגע!!!!!!!!!!" תחפתי אותו ממני והוא נתקע בקיר ונפל
"אז זה מה שהייתי בשבילך? תחליף? כל הזמן הזה? תחליף??" החלו לרדת לו דמעות
"איציק, אתה לא היית התחליף, היו לי שנתיים מדהימות איתך...זה היו הרגעים הכי טובים בחיים שלי" התיישבתי מולו והפעם הייתי אני זו שהחזיקה את פניו
"ניקול בבקשה אל תעזבי אותך...אותך אוהב אותך....בבקשה ממך.." הוא התחנן
"איצ'קו, מגיע לך מישהי שתאהב אותך באמת..." החלו לרדת גם לי דמעות
"אז שיקרת לי כשאמרת שאת אוהבת אותי?" הוא הסתכל עלי
"לא...לא שיקרתי.." אמרתי לו
"אז למה? למה את עושה לי את זה? מה עשיתי לא טוב? אני אשתנה, אני אהיה מה שתרצי, רק בבקשה אל תעשי לי את זה, את החיים שלי, אני לא אוכל לחיות בלעדייך..." הוא היה כלכך שבור
"אני אוהבת אותך, אבל לא כמו שמגיע לך שיאהבו, אני אוהבת את זוהר...אני תמיד אהבתי אותו, הוא עזב אותי ולקח איתו את הלב שלי...ואתה יודע טוב מאוד שהוא לא רצה לעשות את זה. אתה תמיד ידעת..." אמרתי
"בגלל זה את זורקת אותי?" הוא אמר
"לא..אני רוצה לטובתך.." אמרתי
"אני לא מאמין שחייתי כל הזמן הזה באשליה שאת באמת אוהבת אותי...אני פשוט לא מאמין. אני כזה אידיוט, הייתי צריך לדעת.." הוא קם
"איציק...זו לא הייתה אשליה.." קמתי אחריו
"תעופי מפה...אני לא רוצה לראות אותך יותר.." הוא עמד אלי עם הגב ומלמל
"זה לא חייב להיגמר ככה..." הנחתי את ידי על כתפו
"תעופי מפה!!!!!!!!!" הוא העיף את היד שלי ממנו וצרח
לא היה לי מה להגיד לו ופשוט לקחתי את עצמי ויצאתי מהחדר.
"ניק מה קרה?" אחיו הסתכל עלי בבהלה
"זה לא הזמן..." מלמלתי
"את בסדר?" שאלה נוגה
"אני בסדר...רק תעלה תבדוק שאחיך בסדר..." אמרתי והוא הסתכל כולו מבוהל ורץ למעלה
יצאתי מהבית שלו איציק והסתכלתי עליו. בית שהפך להיות לבית השני שלי. המשפחה החמימה הזו שתמיד קיבלה אותי כאילו אני אחת מהם. ארוחות השבת המדהימות של אמא שלו, ההתכרבלות המשותפת מתחת לסמיכה בחורף, האם אני אתגעגע לזה???
"נתי?" חייגתי אליו
"נו?" הוא שאל
"עשיתי את זה..." אמרתי
"איך הוא?" הוא שאל
"אני לא יודעת..." אמרתי
"לבוא לקחת אותך?" שאל אחי
"לא..אני חושבת שאני אגיע לבד..." אמרתי
"טוב.." הוא ענה ואני נתקתי
התקשרתי לזוהר:
"ניקולי?" הוא ענה שמח
"מה קורה מאמי?" שאלתי
"בסדר גמור..מה איתך?" הוא שאל
"זהו...גמרתי איתו..." אמרתי
"עכשיו את כולך שלי?" הוא נשמע משועשע
"שלך ורק שלך..." אמרתי
"עכשיו אפשר לקבל אותך לשישי שבת אצלי בבית?" הוא שאל
"אפשר...אני רק צריכה לתפוס רכבת..." אמרתי
"אני פה...מחכה לך...בחדר שלי...במיטה שלי..." הוא צחק
"חחח חרמן..." צחקתי
"בגללך.." הוא חייך
"אתה נשמע עכשיו כמו ילד בן 16..." אמרתי לו
"הכל בגללך..." הוא צחק
"בטח...אני תמיד אשמה בהכל..." אמרתי
"קיצר, אני מחכה לך טוב?" הוא אמר
"סבבה.." אמרתי
לקחתי את התיקים שלי מהבית של נתלי ונסעתי לבאר שבע. לאהובי.
כל המשפחה שלו קיבלה אותי בחום, באהבה. יום למחרת הלכנו לטייל בנגב, מסלולי הליכה שתמיד אהבנו לעשות. נהננו מכל רגע ביחד. איציק לא הטריד אותי, אמרתי תודה על זה שהוא לא מקשה עלי. לפי מה שהבנתי הוא השתחרר מהצבא וטס ללמוד לחול לפני איזה חודש.
במהלך חצי שנה השלמנו עם זוהר את כל מה שפספסנו, היינו מבלים פשוט כל שניה מיותרת ביחד. היינו מנצלים כל כרגע ורגע...נסענו לחופשות, טיולים...
כמו כן חגגנו שנינו יומולדת. הוא 24 ואני 22.
בצבא אצלי הכל אחלה. הקבוצה הראשונה שהדרכתי הייתה מדבימה, אנשים מדהימים, אני בקשר עם כל אחד ואחד. עברתי לעבוד בבשיל הצבא, התחלתי לקבל משכורת מכובדת ואני זוהר שוכרים ביחד דירה באזור. מיכל וענת החליפו בסיסים אני בקשר טלפוני איתן.
אמא ואבא שלי נשארו אמא ואבא. עם אבא שלי אני נפגשת בבית אצל זוהר, אמא שלי לא דיברתי חצי שנה וגם לא מתכוונת עד שהיא תקבל אותו.
נתנאל ונתלי כמו תמיד עדיין ביחד. דודו ובת אל בדיוק מכירים אחד את השני. אני חושבת שסוף סוף הוא מצא בחורה שתיתן לו את מה שמגיע לו.
לינוי יוצאת עם מישהו גדול ממנה ב-10 שנים, בדיוק התערבנו עם זוהר מתי היא תזרוק אותו.
האחיינים המדהימים שלי כבר גדלו, ואליה שוב בהריון, מתקתקים אותם אחד אחרי השני, למה לא?
אתם בטח חושב שהכל טוב ומעולה, אבל זה לא ככה. לאחרונה זוהר התחיל להרגיש לא טוב. אנחנו לא מבינים את פשר הבעיה. יש לו סחרחורות ובחילות. כל זה מדאיג אותי. הוא חושב שזה בגלל הלחץ בצבא, עם עבודה והכל, אבל כל זה נראה לי חשוד.
אתמול הייתה לנו מריבה מוזרה. הוא לא מסכים בשום אופן ללכת לרופא, אבל אני לא אשאיר את זה ככה.
---------------------------------------------------------
"שלום דוקטור.." נכנסנו למשרד שלו כשעך הפרצוף של זוהר הבעת פנים מעצבנת
"שלום.." חייל הרופא
"אממ...לאחרונה משהו מזור קורה איתו. סחרחורות, בחילות, אני לא יודעת מה יש לו...זה מדאיג אותי.." הסתכלתי על זוהר
"כמה זמן זה נמשך?" הוא שאל
"חודש וחצי.." ענה זוהר
"אתה נתון תחת לחץ מסויים?" שאל הרופא
"בערך.." עניתי
"טוב אולי זו הסיבה, אבל אני מעדיף שתעשה בדיקת דם, לבדוק שהכל בסדר..." אמר הרופא
"תן לנו בדיקת דם מעקיפה.." אמרתי
"אה...אני חושב שזה מיותר.." אמר זוהר
"שתוק.." אמרתי לו
"אז לרשום?" שאל הרופא
"כן כן...כמובן..." אמרתי
כעבור שבוע:
"הלו?" עניתי
"שלום..אני מדבר עם ניקול?" נשמע קול מוכר
"כן..מי זה?" שאלתי
"זה דוקטור אברהם" אמר הרופא
"מותקקקק...קח תטלפון בחדר, זה הרופא" צעקתי
"אני מקשיב.." שמעתי את זוהר אומר מהטלפון השני
"אני רוצה שתבוא לעשות בדיקת דם חוזרת..." אמר הרופא
"למה? מה לא בסדר?" הלב שלי החל לדפוק במהירות
"אני לא בטוח עדיין ולא רוצה לקבוע כלום...אני רק צריך אותך לבדיקה חוזרת..." אמר הרופא
"אין בעיה, מחר אני אגיע..." אמר זוהר
"איך אתה מרגיש?" שאל הרופא
"פחות או יותר בסדר..." אמר זוהר
"משהו כואב לך?" שאל הרופא
"כן..אבל לא יודע מה, זו הרגשה מוזרה כזו..." אמר זוהר
"מחר תגיע אלי.." הדוקטור אמר ברצינות מפחידה
"בסדר גמור..." אמר איציק
"ערב מהנה..."
"ערב מהנה גם לך.." ניקתתי
--------------------------------------------
"הלו?" עניתי לטלפון
"ניקול שלום, זה אברהם, אני צריך שתגיעי עם זוהר מיד אלי.." הוא נשמע מפחיד
"מה קרה?" נבהלתי
"זה לא לטלפון..." הוא ענה
"בסדר גמור.." אמרתי
התקשרתי לזוהר וקבענו להיפגש בכניסה לקופת חולים.
"מה קרה?" הוא יצא מהאוטו
"לודעת, הוא התקשר אלי והזעיק אותנו בדחיפות למשרד אליו..." התחלנו ללכת לעבר המבנה
"מוזר..." הוא מלמל
"כן.." לקחתי את ידי בידו והרגשתי שהן מזיעות
"זוהר, למה אתה לחוץ?" שאלתי
"אני לא לחוץ.." הוא אמר
"אתה מזיע..." אמרתי
"זה כלום.." הוא לקח את ידו ושם אותה בכיס, כל זה הדאיג אותי.
נכנסו לחדש של הרופא והתיישבנו על הכיסא:
"זוהר, כמה חום יש לך עכשיו?" זו השאלה הראשונה שהופא שאל
"אין לי חום..." זוהר הסתכל עליו מוזר
"ועכשיו רציני.." הוא אמר והסתכלתי על זוהר לא מבינה
"אני רציני.." הוא עדיין היה נחוש בדעתו
"זוהר...למי אתה משקר? לי או לעצמך?" שאל הרופא
"על מה אתה מדבר?" הוא שאל
"אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר...ושכל זה התחיל, ידעת. בדקתי את התיק הרופואי של המשפחה שלה כדי לבדוק מאיפה זה נבע.." אמר הרופא
~שתיקה~
"זוהר מה קורה פה?" שאלתי
"אז?.." הרופא הסתכל עליו
"בסביבות ה-38" אמר זוהר
"מה?!" הסתכלתי עליו
"כמה זמן עוד התכוונת להסתיר את זה?" שאל הרופא.
"על מה אתם מדברים?!" הרמתי את הקול
"ילדה שלי..." הרופא התחיל להגיד
"מה קורה פה?" שאלתי
"זוהר? אתה רוצה להגיד לה לבד?" שאל הרופא
"מה הוא צריך להגיד?!" הלב שלי דפק
"ניקול..." זוהר הסתובב עלי והסתכל עלי בכאב
"זורי...תגיד לי מה קורה פה, בבקשה תגיד..." ליטפתי אותו
"מאמי..." הוא שוב בתחיל להגיד, כאילו לא יכול להגיד את המילה הכואב
"מה יקר שלי?" חייכתי
"יש לי לוקמיה..." הוא אמר ועיניו התמלעו דמעות.
........
מקווה שנהניתן! תגיבו!
ותודה על התגובות המקסימות!
יואוווווווו איזה פרק מעלףףף
אבל עד שהם ביחד סוף סוף הוא חולה בסרטן איזה מבאססס ושלא ימות........
אמאאאאאאאאאאאאאאא
אוקיי לקראת האמצע חשבתי שזה הפרק האחרון
כי הכל התחיל להסתדרר
ולא יכולת להשאיר את זה ככה?!😢
אופיייייייייייייייייייייייייייייייייי😢 😢 😢 😢
תמשיכייי מאמיי
מוואההההההה
אמאאאא.. למה את עושה לי את זהה??
אני ד-ו-ר-ש-ת המשךךך..!!!
ביי ביי =]
יאוווווו איזה מהמםםםםםםםםםם
תמשיכיייי דחוףףףף דחוףףףףף
QUOTE (ניקול111 @ 06/11/2005) "מחר תגיע אלי.." הדוקטור אמר ברצינות מפחידה
"בסדר גמור..." אמר איציק
נהנו מהפרק.... אבל השורה האחרונה הרסה הכול... והתבלבלת כתבת בטעות איציק במקום זוהר....
והכי חשוב... תמשיכייי ולא לייבש
