אני תכף ממשיכה, אבל אני לא רוצה תגובות עצבניות כי אתן צריכות להבין שאני בחופש סוכות (האחרון שלי אגב) ויש לי חיים חוץ מלשבת 24 שעות ביממה מול מחשב.
אתן יודעות שישר ברגע שיש לי זמן אני באה וכותבת..
ואם לא לשכוח את העובדה שאני כיתה י'ב ונתנו לנו שיעורים ועבודות לחופש כמו שלא ראיתן ודמיינתן במהלך כל החיים שלכן...
אני עכשיו כותבת המשך...
תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי !!!
נ.ב
שיהיה אקשן בין זוריקו לניקול!!!!! שיתנשקו יעשו ילדים לא יודעת... השמיים הם הגבול חחח
יאיייייייייייייי אני מאושרתתתתתתתתת 😁 😂 🙄
הם התנשקוו כפרעליהםםם
זיחזרוו (:
אוהבתבתתת המשך ניקי
QUOTE (ניקול111 @ 20/10/2005) אני תכף ממשיכה, אבל אני לא רוצה תגובות עצבניות כי אתן צריכות להבין שאני בחופש סוכות (האחרון שלי אגב) ויש לי חיים חוץ מלשבת 24 שעות ביממה מול מחשב.
אתן יודעות שישר ברגע שיש לי זמן אני באה וכותבת..
ואם לא לשכוח את העובדה שאני כיתה י'ב ונתנו לנו שיעורים ועבודות לחופש כמו שלא ראיתן ודמיינתן במהלך כל החיים שלכן...
אני עכשיו כותבת המשך...
ניקי אנחנו לא באות בכוונה של עצבים..
פשוט אנחנו לא יכולות בלעדיי הסיפור שלך.. הוא כל כך יפהה!!
ואנחנו גם לא שוכחות אף דבר- אנחנו יודעות שאין לך את כל היום לשבת לכתוב לנו המשכיםם..
😊
הסיפור שלך חירפן את כולן כאן!!
אבל להבא נגיב בקצת יותר שמחה במקום עצבים!! =)
ניקולותתת
נתליי צודקתתת
חירפנת אותנווו
אני כבר לא יכולה בלי הסיפור שלךך
אני ימותתת
מחכה להמשךךך
"בואי לפה.." הוא משך אותי אליו וחיבק אותי
"נתי מה אני אעשה?" שאלתי
"תלכי לישון עכשיו..תעשי הביתה ותנוחי..זה מה שתעשי.." הוא אמר
"אני רצינית.." אמרתי
"גם אני.." הוא אמר ומזה הבנתי אין לו מה להגיד לי, כי הוא בדיוק כמוני נמצא בסימני שאלה וספקנות.
----------------------------------------------------
"ניקול, את מצוברחת בגלל שאת כבר שבוע לא דיברת עם איציק?" שאלה אותי מיכל באחת ההפסקות שלנו
"משהו כזה..." שיקרתי
"אז דברי איתו.." היא אמרה
"עכשיו..." אמרתי בציניות
"דברי איתו נו...הוא בטח מפחד להתקשר שלא תרמי לדבר או לשמוע ממנו.." היא אמרה
"את חושבת?" שאלתי
"כן.." היא אמרה
"טובב.." קמתי והלכתי לצד.
הוצאתי את הפלאפון וחייגתי תמספר של איציק:
"הלו?" הוא ענה בחשש
"אתה מתכוון להמשיך עם זה עוד הרבה זמן?" שאלתי
"אנ.." הוא לא סיים ואני קטעתי אותו
"כאילו זה שאנחנו לא מדברים שבוע צריך להיות רמז שנפרדנו?" שאלתי
"אני חשבתי שנפרדנו...כאילו חשבתי שמבחינתך זה זהו.." הוא אמר מהר
"אני לא זוכרת שאמרתי שאני לא רוצה להיות איתך יותר.." אמרתי לו
"אבל אמרת שאת לא רוצה לראות אותי יותר בחיים שלך.." הוא ענה
"תראה לי בחורה אחת שלא תגיד את זה כשהיא עצבנית.." אמרתי לו
"ז"א שאנחנו עדיין ביחד?" הוא שאל
"אני לא יודעת מה זה מבחינתך..אבל מבחינתי כן.." עניתי לו
"ניקוש, אני אוהב אותך.." הוא אמר בקול רך
"פגעת בי.." אמרתי לו
"אני יודע, אני מצטער, לא התכוונתי..." הוא נשמע עצוב
"איצ'קו?" שאלתי
"אה מאמי?" הוא עדיין נשמע עצוב
"התגעגעתי אלייך..." אמרתי לו
"גם אני אלייך בובה..." הוא אמר
"הייץ חסר לי.." בזה לא שיקרתי
"תשאלי מהחבר'ה פה איך יבשתי את הקבוצות שלנו מדיכי..." הוא צחקק
"חחחח.." צחקתי גם
"מאמי, ההפסקה שלהם ניגמרה, אני חייב לחזור לכיתה בובי!! אוהב אותך הכי בעולם יפה שלי..ניפגש מחרתיים מי לוב...אוהב אותך!!" הוא מיהר להגיד
"גם אני מאמוש.." ניתקתי
"נו?????????????????????????" חייכה עינת אחרי שחזרתי עם חיוך מרוח על הפנים
"השלמנווווווווווווווווו" אמרתי לה
"אמרתי לך!?!?" היא צחקה
"גאונה את גאונה.." עניתי לה
"יאאלה בנות נכנסים" קרא המחליף של זוהר להשבוע
"תגידי, את יודעת לאן נעלם זוהר?" שאלתי מיכל
"מאיפה לי לדעת?! מה אני חברה שלו?" שאלתי אותה
"לודעת..אצ מכירה אותו הכי טוב מבין כולנו..אז חשבתי.." היא אמרה
"חחח לא אני לא יודעת" שיקרתי.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי...את מחשבותיי העיסק זוהר...איך הוא מבלה עם גל עכשיו בצימר ברמת הגולן. רציתי להתקשר אליה אבל פחדתי להרוס לה. היא אמורה לחזור איתו ביום חמישי, ז"א מחר ואנחנו אמורות להיפגש מחר בערב שתספר איך היה. אם אחרי שלושה ימים הוא עדיין שם איתה, אז כנראה טוב לו.
רגשות הקנאה הציפו אותי ועיצבנו אותי. הנשיקה הזו גרמה לי לרגש כאילו הוא שוב חבר שלי והוא נמצא עכשיו עם מישהי אחרת ובוגד בי...
-------------------------------------------------
הצימר:
"גלללל בואיי כבר..." זוהר עלה על ההר
"זוהר אני לא יכולה יותר..." היא צעקה לו
"נו הינה..כמעט סיימנו תמסלול, בואי נשמה.." הוא משך אותה אחריו
"יוווו...אני לא מאמינה שהגענו.." היא התנשפה והוציאה בקבוק מים מהתיק
"את בחרת תמסלול...אמרת שאת אוהבת את זה, אז מה את מתלוננת?" הוא שאל
"כן.." אמרה גל והרגישה רע בקשר לזה ששיקרה. כי מי שבעצם בחרה את המסלולים זו ניקול, מישהי שגם אוהבת את זה ומישהי שהייתה עושה איתו עוד הרבה מסלולים כאלה, מישהי שבטח בחיים לא ישכח.
"מה קרה?" הוא הרים את סנטרה
"לא...הכל טוב, פשוט לא חשבתי שזה יהיה כלכך קשה, למרות אהבתי לזה..." היא חייכה
"חחח בסדר...המכונית עוד 100 מטר מפה.." אמר זוהר
"זורי..." היא קראה לו כמו שניקול הייתה נוהגת
"חחחח...גלוש, זורי עושה לי לא טוב.." הוא ברגיש רע שתיקן אותה
"למה?" היא שאלה בעלבון
"כייי...אני נזכר בכמה דברים כואבים כשאת אומרת את זה..אני מעדיף זוהריקו, כמו שאת תמיד קוראת לי.." הוא חייך
"טוב.." היא התחילה ללכת והרגישה רע, ידעה בדיוק למי הוא מתכוון
"מאמי, אני רוצה להגיד לך תודה על שלושת הימים הנפלאים האלה...חוזרים מחר והייתי רוצה לנצל את הימים האלה עד הסוף..." הוא הלך אחריה
"איך?" היא הסתובבה אליו
"נרד לכינרת להלילה, באוהל.." הוא חייל
"אההה אוהל.." היא אמרה בבאסה
"כן...את אמורה לשמוח? אמרת שאוהל זה ה-דבר?" הוא לא הבין מה קורה איתה
"כן כן בטח...נרד ונהנה" היא עשתה את עצמה. באותה שניה היא הצטערה שביקשה עזרה מניקול. היא חיבבה אותה, אבל לבקש משהו מאקסית זו טעות. היא הרגישה שהוא מגלה כלפיה חיבה עכשיו רק בגלל שהיא דומה לה. האם היה מגלה את אותו היחס אילו ידע שהיא בכלל לא מסתדרת עם טבע? שהיא לא אוהבת את התנאים הלא נוחים של האוהל? שהליכות ארוכות מעייפות ומיגעות אותה??
היא הרגישה כמו בנאדם אחר ולא כמו היא עצמה..וכל הקטע הזה התחיל להימאס עליה, היא הייתה צריכה לקבל החליטה.
------------------------------------------------------
"home sweet home" צעקתי אחרי שנכנסתי הביתה חמישי בערב
"היייייייי למה את בבית?!" נתנאל בא וחיבק אותי
"שחררו אותנו היום אחר הצהריים.." חייכתי
"איזה כיףףףף..." הוא הלך אחרי לחדר
"כן..ונחש מה?" אמרתי לו
"מה?" הוא התיישב על המיטה וחייך
"אני ואיציק השלמנו.." חייכתי
"אה.." החיוך שלו ירד
"למה אתה ככה?" שאלתי אותו
"לודע, לא אהבתי מה שהוא אמר לך.." הוא היה כן איתי
"בסדר...אנשים עושים טעויות..למדתי לסלוח.." אמרתי לו
"מה עם זוהר?" הוא שאל
"בחופשה ברמת הגולן עם חברה שלו.." אמרתי לו
"דווקא לרמת הגולן? אבל הוא היה מרבה לנסוע איתך לשם.." הוא אל הבין
"חח נכון..כי הרעיון היה שלי..בגלל זה הוא שם"..אמרתי לו
"אההה...זה שחברה שלו ביקשה עזרה וכאלה?" הוא נזכר במה שסיפרתי לו לפני שבוע
"בדיוק!" אמרתי
"אההההההההה...ממ מגניב!" הוא אמר
"כן...ממש מגניב.." אמרתי בציניות
"מקנאה?" הוא שאל
"כן.." עניתי
"חחח באמא שלי שאת סתומה.." הוא אמר לי
"סליחה?" לא הבנתי מה נפל עליו
"את סתם משגעת לאיציק תשכל, ואת עוד יותר משגעת תשכל לזוהר.." הוא אמר
"מה זוהר קשור?!" לא הבנתי
"כי אם תבואי ותגידי לו שאת רוצה לחזור, היום אתם ביחד.." הוא אמר
לא עניתי כי ידעתי שהוא צודק. תאמת בילבלתי תשכל לא רק לזוהר ואיציק אלא גם לעצמי.
בשלב כולשהו העפתי את נתי והלכתי להתקלח...
מישהו הפריע למנוחתי:
"הלו.." זה היה חסוי
"ניקול.." היה קול עצוב
"לינוי מה קרה?" שאלתי
"אני ודודו נפרדנו.." היא אמרה
"מה?!?!" שאלתי
"כן.." היא התחילה לבכות
"אני עוד 15 שעה אצלך.." עניתי וניתקתי
קפתי מהר מהמקלחת ורצתי להתלבש.
"נתיייייייייייייייייייייי" צעקתי
"מה קרה?" הוא שאל
"אני צריכה תמפתח לאוטו..." אמרתי לו
"למה?" הוא שאל
"לינוי ודודו נפרדו.." אמרתי לו
"תודה לאל.." הוא אמר
"וזה למה?!" שאלתי
"כי נמאס לי מהיחס המזלזל שלה כלפיו.." הוא אמר
"קיצר, לא נתווכח על זה...אני עפה.." אמרתי לו
"קחי.." הוא זרק לי תמפתח
"תודה ביי.." אמרתי
"ביושש.." הוא צעק
תוך 5 דקות הייתי בחדר של לינוי:
"אולי תפסיקי לבכות ותסבירי מה קרה?" שאלתי
"הוא גילה שבגדתי בו.." היא אמרה
"איך?" שאלתי
"נכון החבר הזה של נתי? זה שהכלתי איתו?" היא אמרה
"נו?" שאלתי
"אז זה קרוב משפחה שלו.." היא ניגבה את הדמעות
"איך את לא מכירה אותו אז?!" שאלתי
"כי ההורים שלהם בכאסח שם....." היא אמרה
"אז איך לא שמעת עליו מדודו?" שאלתי
"הוא לא דיבר עליו אפעם, לודעת.." אמרתי
"אז איך הוא גילה שהיית איתו?! מאיפה הבחור הזה ידע שאת חברה של דודו?" שאלתי
"לודעת..דודו רק בא, זרק לי את כל המתנות שקניתי לו זה שלוש שנים, את כל התמונות שלנו ביחד וקרא לי זונה, שרמוטה, איך הוא יכל להיות כזה עיוור, איך יכולתי לעשות לו את זה וכל זה...הוא לא חרא תגידי לי?" הוא שאלה
"לינוי, את יודעת שאני אוהבת אותך והכל..אבל הזהרתי אותך מזה..ואני לא חושבת שהוא חרא, את היית עושה את אותו הדבר בדיור אם היית מגלה שחצי מהזמן שאתם ביחד זה רק בגידות.." אמרתי
"אבל אני אוהבת אותו.." היא יללה
"חבל שלומדים להעריך מישהו רק כשהוא כבר לא איתך, הא?" חשבתי מה עלול לקרות אם איציק יגלה מה שהיה ביני לבין זוהר
"ניקול מה אני עושה עכשיו?!" היא שאלה
"ממשיכה לחיות...דודו לא יחזור אלייך, אני מכירה אותו..הוא חבר טוב של אחי.." אמרתי
"אוף ניקול..למה אני עזו טיפשה?" היא בכתה
"את רוצה שאני אדבר איתו?" שאלתי
"כן.." היא אמרה
"טוב..אז יאאלה אני אקפוץ אליו ואתקשר אליך.." אמרתי
יצאתי הבית של לינוי והגעתי לדודו:
"היי דודו נמצא?" שאלתי את אחיו בן ה-17
"כן ניק...הוא על הפנים.." הוא אמר
"אני מתארת.." ריחמתי עליו. יותר מאשר על לינוי, ואם להגיד לך תאמת הגיע לה, היא שיחקה באש ונכוותה.
"דודו?.." דפקתי בדלת
"מי זאת?" שמעתי שהוא בוכה
"ניקול.." אמרתי
"כנסי.." הוא אמר
נכנסתי וראיתי אותו יושב עם המיטה עם פיסות של תמונות קרועות על מיטה ובוכה
"דודי.." חיבקתי אותו חזק חזק
"למה היא עשתה לי את זה ניקול הא? למה?!" הוא בכה...
"היא טעתה.." אמרתי
"לא!! את לא מבינה!! זה לא פעם ראשונה...במשך שלוש שנים היא הייתה בוגדת בי!" הוא התסכל עלי עם מבט משוגע
"מאיפה את יודע את זה?" שיחרתי את עצמי לא יודעת
"כי היא סיפרה את זה לבן דוד שלי...וכשגילנו שהיא הייתה איתו שישי הוא סיפר לי הכל.." הוא אמר
"אויי..." חשבתי עד כמה לינוי יכולה להיות מטומטמת..בטח הייתה שיכורה
"איך הגעתם לדבר עליה?" שאלתי
"הראתי לו תמונות, כי ההורים שלנו לא דיברנו 5 שנים, הם נפגשו לשיחה רק והוא בנתים עלה אלי, וכשראה תתמונה שלנו על השידה הוא סיפר לי.." הוא התחיל שוב לבכות
"דודו..אל תבכה, נוו בבקשה.." התננתי, היה רשה לי לראות אותו ככה, בחיים לא ראיתי בחור בכזה מצב, חשבתי שרק בחורות בוכות ימים על בחורים...
"את יודעת מה הכי כואב? הכי כואב זה לא העובדה שהיא בגדה בי, מילא זה היה חד פעצי, הייתי סולח, טעויות קורות, אבל זה נמשך פאקינד שלוש שנים!!!!!!!!!!!" הוא צעק וזרק איזה אלבום בקיר
"דודו תירגע!! זה שתזרוק דברים לא ישנה את המצב..!!" התעצבנתי קצת
"תגידי, מה אני אמור לעשות עכשיו?" הוא שאל
"זה בדיוק מה שהיא שאלה ממני.." אמרתי
"אהה..אז היא עוד שאלה?!?! שתמות!! זה מה שהיא יכולה לעשות!" היה לו מבט שינאה בעינים, הבנתי אותו.
"לדעתי אתם צריכים להיפגש ולדבר על הכל...זה יקל על שינכם.." אמרתי
"אין לי מה לדבר איתה ניקול, שום דבר שתגיד לא יחזיר אותי אליה, היא מגעילה אותי, היא שרמוטה. היא הייתה מזדיינת איתי ועם עוד 10 באותו השבוע, בחורה מכובדת מתנהגת ככה תגידי לי? היא יותר גרועה מזונה, זונה לפחות לוקחת כסף, אבל היא עושה את זה בחינם.." היא דיבר מגעיל
"טוב דודו, תירגע, היא חברה טובה שלי בדיוק כמו שאתה ידיד טוב שלי.." אמרתי לו
"טוב..אני אפסיק רק בגלל שאני מכבד אותך, אבל זה לא אומר שאני לא חושב ככה.." הוא אמר
עכשיו תגידו כמה שאני רעה, וכמה שאני זבל, אבל הסכמתי עם כל מילה שאמר, למרות שהיא החברה הכי טובה שלי, אבל במילים שלו היה הגיון, היא באמת התחילה לעבור את כל הגבולות האפשריים.
נשארתי אצלו עוד קצת ונסעתי הביתה...
לא רציתי להתקשר ללינוי ולבשר לה את העובדה שהיא ודודו זה היסטוריה.
בדיוק כשבאתי להתקשר, שיחה לא צפויה מנעה ממני...מאודדדדדדדדדדד לא צפויה!!!
הינה ההמשך...מקווה שתהנו.
תודה לכל מי שהגיבה..לוב יו.
אליוש...וולקום באק!
QUOTE (דיזלית @ 20/10/2005) QUOTE (ניקול111 @ 20/10/2005) אני תכף ממשיכה, אבל אני לא רוצה תגובות עצבניות כי אתן צריכות להבין שאני בחופש סוכות (האחרון שלי אגב) ויש לי חיים חוץ מלשבת 24 שעות ביממה מול מחשב.
אתן יודעות שישר ברגע שיש לי זמן אני באה וכותבת..
ואם לא לשכוח את העובדה שאני כיתה י'ב ונתנו לנו שיעורים ועבודות לחופש כמו שלא ראיתן ודמיינתן במהלך כל החיים שלכן...
אני עכשיו כותבת המשך...
ניקי אנחנו לא באות בכוונה של עצבים..
פשוט אנחנו לא יכולות בלעדיי הסיפור שלך.. הוא כל כך יפהה!!
ואנחנו גם לא שוכחות אף דבר- אנחנו יודעות שאין לך את כל היום לשבת לכתוב לנו המשכיםם..
😊
הסיפור שלך חירפן את כולן כאן!!
אבל להבא נגיב בקצת יותר שמחה במקום עצבים!! =)
חחח טוב בסדר...נסלח לכן!!!
אוהבת!!!! מואה מאוה מואה מואה מואה!! 😛
חחחח שמחה שסלחת לנו..
ווואייי איזה המשךךךך מעלףףף..
אני רוצה עודדד אחדדדד עודד אחדדד כזה יפהההההה (כשתוכלי כמובן!!)
ניקיייייייייייייייייייייייייייייייי
מושלםםםםםם
מדהיםםםםםםםםםםםם
תמשיכיייייייייייייייייייי =]
יאאאא איזה יפה!!!! ואל תדאגי מאמי... מעכשיו מדברים יפה! קחי כמה זמן שאת צריכה ונשב כמו טטלות
טובות 😁 (יענתו טטלה חחח) אוהבות אותך! טלוש 😂
QUOTE (ניקול111 @ 20/10/2005) אליוש...וולקום באק!
ניקקקק ... טנקיוו.. מתה עלייך!
אגב.. אני לא מרוצה שהשניים האלה השלימו... יאללהה ניק.. תקשיבי לאח הגדול שללך נו..
ופרקק מעלףףף.. רר.. מסכן דודו..
יאללהה.. שזה יהיה זוהרר.. פליזז..
המשך..
אתר האהבה הישראלי