•°.•שכונת ה-חיים•°.•

ניקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק!
את יודעת מה בא לי לעשות?!?!?!
פשוט לחנוק אותךך!!!

חלאס עם החתן והכללהה.. לא רוצההההההההה!
ודווקא את חייבת לבאס?
אחרי שמתחילים לשמוח שניקול ואיציק רבו את רומזת כאילו בעקפין שהם ישלימו?!
ועוד חתונה?!


אגב.. תעשי המשך בשבילי.. חזרה לארץ.. פרק וואלקם כזה.. חיחי..


המשךך.. !!!!

ניק המשךךךךךךךךךךךך

ניקי=((
תמשיכיי!!
וחסר לזוהר הוא עם חברה שלו!!

אבל בטוח הוא יהיה שם לבד=]]
יאא איזה מתוקייייי
הוא אוהב אותההההה

וואי לי יש הרגשה שהוא שם אם חברה שלו...
יש להם חודש ביחד מי יודע=]

יצאתי החוצה ונכנסתי למכונית. נסעתי 15 שעה והגעתי למקום. כמו תמיד שקט ונטוש...
חניתי בצד שאפחד לא יראה שיש שפ מישהו והתחלתי לעלות על הגג. שנתים וחצי לא עליתי פה ופצאום זה נראה קשה כזה...
"אחחחחחח..." נתקעתי באבן על הגג כשעליתי
"מי זה?" שמעתי קול וראיתי צל...
"מ...מה...אתה עושה פה?" שאלתי
"ניקול?" עיניו נפערו
"מה אתה עושה פה?" חזרתי על עצמי וליבי דפק
"אנננ...אנננ...מה שאת!!" הוא ענה
לא אמרתי לו כלום והתקדמתי אל עבר הנוף של הים, רוח הים ליטפה את פניי ועצמתי את עיניי להתענג ממנה.
"את באה לפה הרבה?" הוא שאל
"זאת הפעם הראשונה זה שלוש שנים.." אמרתי
"גם אני.." הוא ענה
"למה פתאום החלטת לבוא לפה?" שאלתי והמשכתי להסתכל על הים
"למה את?" הוא ענה לי בשאלה
"היה לי דחף פתאומי לבוא לפה.." אמרתי
"הרגשת שאני פה??." הוא שאל ונעמד קרוב אליו, מאחוריי.
"אני לא יודעת..אבל משום מה משהו דחף אותי לבוא לפה.." עניתי ושילבתי את זרועותיי
"קר לך?" הוא שאל
"קצת.." עניתי
"בואי..." הוא פתח את מעילו והכניס אותי אליו
"זוהר.." זה הפריע לי שאני כלכך צמודה אליו, הרגליים שלי רעדו
"אנחנו לא עושים כלום...אני כולה מונע ממך להיות חולה.." הוא אמר
"תודה.." עניתי והיה לי דחף פתאומי לבכות, לא יודעת למה, אולי כי היה לי יותר מידי טוב לעמוד שם בין זרועותיו, שוב.
"הבאת לפה את איציק?" הוא שאל
"לא.." עניתי
"למה?" הוא שאל
"כי...זה מקום שייך רק לשני אנשים.." אמרתי לו
~שתיקה~
"ואתה?" שאלתי
"לא.." הוא אמר
"את זוכרת תפעם הראשונה שהראתי לך את המקום הזה...היית עוד ילדה, התחלת לקפוץ ולשיר פה ואמרת שזה גן עדן.." הוא צחקק
"חחחח..הייתי סתם טיפשה, אל תזכיר לי את אגעי הטמטום שלי.." צחקתי
"חחח...זה מה שאהבתי בך.." הוא אמר
"תודה.." אמרתי
"המקום הזה, זה המקום הכי חשוב לי בעולם.." הוא הוסיף
"למה?" שאלתי
"כי המקום הזה שורץ זכרונות מדהימים בחיים שלי, התקופה הכי יפה שהייתה לי בחיים...בזכותך ניקי" הוא אמר את זה בקול כזה מתוק שפשוט רציתי לאכול אותו
"זוהר...למה?" הסתובבתי אליו ועמדנו קרוב, הרגשתי את נשמותיו
"מה למה?" הוא הסתכל על השפתיים שלי
"למה הרסת את מה שהיה בנינו?" שאלתי
"ניקול...אם אני אגיד לך את תשנאי אותי.." הוא אמר
"שומדבר שתגיד לא יגרום לי לשנוא אותך יותא ממה שאני כבר שונאת.." עניתי לו
"חחחח...איזו ישירה.." זה הצחיק אותו
"זוהר..אני רצינית.." הסתכלתי עליו
"אני אוהב אותך ניקי.." הוא אמר ואני קפאתי במקום
"אתה סתם מבולבל..יש לך חברה ואתה אוהב אותה.." אמרתי
"אני אוהב אותך..." הוא הצמיד אותי אליו עוד יותר, מחץ את חזהיי כך שבקושי יכולתי לנשום
"זוהר...אתה מכאיב לי.." אמרתי לו
בלי לומר כלום הוא שחרר אותי טיפה כדי שלא יכאב לי. שם את ידו על עורפי ומשך אותי אליו.
הרגשתי שוב את אותן השפתיים הרכות והחמימות שהתענגתי מהן לפני שלוש שנים, שוב אותן הנשיקות המתוקות.
רציתי להספיק את זה, הרגשתי לא בסדר כלפי גל וכלפי איציק, אבל לא יכולתי, הוא היפנט אותי, הטעם שלו סיחרר אותי ולא יכולתי להתנתק ממנו.
התנשקנו, או יותר בלענו אחד תשני עד שנגמ לנו האוויר. לא יכולתי לדבר אחרי. הייתי בסערת רגשות, הרגשתי שוב, פיזית איך אני מאוהבת בבנאדם הזה, איך לא שכחתי אותו אחרי תקופה כזו ארוכה, נזכרתי שוב איך היה לי טוב איתו.
השפלתי את עיניי והוא שם את ידו על סנטרי והרים אותו, הסתכל עלי במבט עמוק ואמר:
"התגעגעתי לנשיקות האלה..." חיוך
"זוהר, זה לא בסדר מה שאנחנו עושים.." אמרתי
"אנחנו עושים מה שאנחנו מרגישים. אנחנו לא ילדים יותר.." הוא אמר
"אנחנו אומנם לא ילדים אבל לשנינו יש אנשים אחרים, שהם חלק גדול בחיים שלנו.." אמרתי
"את לא אוהבת את איציק.." הוא אמר את זה בכזה ביטחון מה שעצבן אותי
"למה אתה כלכך בטוח בזה?" התרחקתי ממנו
"הרגשתי את זה כשהתנשקנו.." הוא אמר
"זוהר, אני חייבת ללכת, נתי מחכה לי.." אמרתי
"אני אחזיר אותך.." הוא אמר
"האוטו שלו אצלי...אני צריכה להיות שם עוד 15 שעה..." התחלתי לרדת
ירדנו שנינו מהגג והלכתי לעבר האוטו, זוהר הלך אחרי ללוות אותי.
"ניקול??" הוא אמר לפני שנכנסתי
"מה?" הסתובבתי
הוא משך אותי אליו ונישק אותי שוב, אבל עצרתי את זה לפני שננתי לעצמי להתמכר שוב לריח שלו..
"אני חייבת ללכת.." הזזתי אותו ממני ונכנסתי לאוטו
התחלתי לנסוע ואחרי שנתרחקתי שמתי את ידי על שפתיי, הרגשתי את שלו עדיין על שלי, יצא לי צחוק מאושר כזה...
הרגשתי טוב ורע בו זמנית...ידעתי שאני פוגעת בשני אנשים, וזה לא הגיע להם.
נכנסתי לפאב ובדיוק התחיל קריוקי..
שכחתי כבר איך זה להופיע על במה, ותקף אןתי חשק עז לשיר.
לפני שנגשתי לשולחן, ונתי ראה אותי, החלטתי לעלות על ההמה, לעשות לו הפתעה, הוא אהב כשהייתי שרה, הוא אמר שזה מרגיע אותו...
"איזה שירים יש?" שאלתי מהבחורה שהייתה אחראית על זה
היא נתנה לי את הרשימה ואני בחרתי שיר.
תוך 5 דקות עליתי על הבמה. נתנאל קלט אותי וחיוך התפשט על פניו. הוא קם מהשולחן והתקדם לעבר הבמה. התיישב בשולחן הראשון מול הבמה וכמה חברה הצטרפו אליו. לקחתי את המקרופון וסימנתי לתחיל את המוזיקה:
(שירי מיימון ושלובי שבת- בכל מקום).
בכל מקום שבו אפסע,
אמצא לי את הדרך
שאיתה אוכל לבחור
בכל סיום יש התחלה
שבה בכל כוחי אצליח
ואתה נלחם באור

לא יודע מי אשם
ואיך השמש לא זורחת
לא יודע מי צודק,
איך הירח שוב קרוב
ומי יודע את הנפש
של אדם בבדידותו
שבשמיים לא נכתב לו
שאהבה היא יעודו

כל תקווה יש קצת ספק
ועתיד יכול לבגוד בה
אתה כל כך שלוו

בכל מבוך יש יציאה
אך אם אנחנו שם ביחד
זה אומר שזה הסוף

[שירי מימון ושלומי שבת]
לא יודעת מי אשם
ואיך השמש לא זורחת
לא יודעת מי צודק
איך הירח שוב קרוב
ומי יודע את הנפש
של אדם בבדידותו
שמשמיים לא נכתב לו
שאהבה היא יעודו.

במהלך כל השיר חשבתי על זוהר, איך המילים של השיר התלבשו עליו. שרתי את זה "מהלב" כמו שאומרים והשארתי הרבה אנשים המומים.
בשירה יש סוד קטן, לשיר עם רגש ולשיר מהלב, רק ככה מצליחים לרגש אנשים, ורק ככה אפשר להגיד עלייך שאתה זמר.
כשסיימתי לשיר הסתכלתי על נתנאל. הוא הסתכל עלי מהופנט ובהבנה...כאילו הוא יודע מה אני חושבת.
הוא קרא אותי כמו ספר פתוח, הוא ידע למי מוקדש השיר והוא ידע שמשהו קרה. הוא גם ידע לאן נסעתי.
ירדתי מהבמה ופשוט יצאתי החוצה, למרפסת, נשענתי על המעקה והרגשתי יד נוגעת בי.
"הוא היה שם?" שאל אחי
"כן.." אמרתי והמשכתי להתבונן לאופק
"קרה משהו?" הוא נעמד לידי
"כן.." אמרתי
"מה?" הוא שאל
"התנשקנו.." חייכתי ואז החיוך ירד כשחשבתי על איציק
"את אוהבת אותו?" הוא שאל
"מאוד.." הסתכלתי על נתנאל שנראה מאוכזב ממני
"אני מבין..." הוא הסתכל על הנוף
"למה אני מרגישה שאתה מאוכזב ממני?" שאלתי
"אני לא מאוכזב ממך נקולוש, אני פשוט דואג לך, שלא תפגעי שוב.." הוא אמר
"הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.." אמרתי לו
"חחחח.." הוא צחקק
"למה אתה צוחק?" שאלתי
"אני מפחד שתאבדי את הראש שוב.." הוא הסתכל עלי
"כבר איבדתי.."
"בואי לפה.." הוא משך אותי אליו וחיבק אותי
"נתי מה אני אעשה?" שאלתי
"תלכי לישון עכשיו..תעשי הביתה ותנוחי..זה מה שתעשי.." הוא אמר
"אני רצינית.." אמרתי
"גם אני.." הוא אמר ומזה הבנתי אין לו מה להגיד לי, כי הוא בדיוק כמוני נמצא בסימני שאלה וספקנות.

בנות!! אני חייבת לעוף עכשיו!! אני נכנסתי במיוחד לכתוב לכן אישהו המשך כדי לא השאיר אתכן במתח. סורי שזה קצר, אבל זה גם משהו נכון? עדיף מאשר כלום..
קיצר תהנו מהפרק ותגיבו.
תודה על התגובות...
לוב יו.

פרק מושלם
מהמםםםםםםם
תמשיכיי

😊

אאאאאאאאאעעעעעעעעההההההה !!!!
איזה פרק מושלםםםםםםם !!!
הם היתנשקווווו.. חחח..
יששששששששש !!!

יואווו.. ניקול עשית לי את היוםםםםם.. חחח..

תמשיכי מהר מהר מהרררררר..

קולולולווולולולולולולולו
הם התנששקוווו 😊
חצי פרק זה שיריםםםם

תמשיכייי

יששששששששששששששששששששש
יששששששששששששש
ניקוללל ---->אייי לוב יוו
עשית לי את היום עם הפרק המושלם ההזהההההההההההההההה
איזה פרקק
קצר קצר אבל משאיר המון 😊


תמשיכי מתי שתוכליי ושיהיה מהררררר

ארררררררררררררררררררר..

זורייייייייייייייי=]

הם חזרוווווווווווווווווווווווו..
הוא בוגדדדדדדדדדדדדדדדדד..
חחחחחחח=]

המשךךךךךךךךךךך!

חחחחחח שמחה שאהבתן!!!!
בואנה, כתבתי את זה לרקע השיר שכתוב בפרק ונכנסתי לזה...
חחחח...פעם ראשונה שזה קורה לי...
חחחח...
קיצר, אני מרוצה שאהבתן.

נווו ניקייי תמשיכייי היום עוד פרקק =]
תהיי חמודהה 😊
אני לא עומדת בזההה

וואיי ממש יפההה..
מחכה להמשך..
לילוש =]

חחח אני נוסעת לעדו עכשיו...אני אחזור רק בלילה..אז היום לא יהיה המשך..
סורי גירלז...

המשךךךךך