זוריייייי שלי חזררררררררר???
יאאאא ניקייייי מילה שעשית לי את היוםםםם
את השבוע את החודשששששש ואת השנהההההההההה..!!!!!
חחחחחחחחחח ילדה מגזימה בכללל
פרק מדהיםםםםםםםם נשמה שלייי
מחכה להמשךךך.. - לילוש =]
********שנה טובה חמודים שיליייי***********
יאאאאבהההההההההההההההה איזה מתחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
תמשיכיייי...
=-=-=-=שנה טובה לכווווווולם=-=-=-=
יאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.... .ניקייייייי..
זההה זוהררררררררררררררר???
יאאאאאאאאאאא..השנה כבר מתחילה בטוב.. רק שתימשך כך.. טפו טפו טפו..
ניקיי.. את מתה אם זה לא זוהר!!!
המשךךךך
יאאאאאאאאאא זוהררררררררררר כולי צמרמורותתתתתתתתת
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!!
וחג מושלללללללללם מאמי!!!
שנה טובבבבבה ומתוקה ומדהימה ומושלמת והכללל
אוהבתתת.. מואאאאאאאאאה
טניוש =]]
אוייי מיייי גאדדדד..
גם אני לא נושמת..
גם הלב שלי לא דופק בקצב אחיד..ואני רועדתתתתתתתת..
זה זוהרררררררררררררררררר?=-]]]]]
יווווו אני כללללכךךךך מאושרת!!!
וככככלללל ככככךךךך נכנסתי לסיפווווור שלךךךךךךךךך..הוא מעלףףףףףף.
פליזזזזזז פליזזזזזזזזז פליזזזזזזז
שימי המשךךךךך
אני לא עומדת במתחחחחחחח 😕
מישהי צעקה את קריאות קבלת הסרן והוא נכנס...לא ראיתי את פניו משום שנכנס עם ראש למטה וכומתה על ראשו. הוא היה גבוה, ודרך המדים ניתן היה לראות את שריריו. צבע עורו היה שחום וצבע שיערו שחור...
"תכירו את הסרן שלכן..." אמר המ"פ
"שלום בנות..." הוא הרים את ראשו ובחן אותנו. הלב שלי התחיל לפעום במהירות, ידיי החלו לרעוד ולהזיע ומבטנו נפגשו אחד עם השני...המבט הזה...
מדנו והסתכלנו אחד על השני. אחרי שלוש שנים שלא ראינו אחד את השני. הוא בן 22, אני בת 20. זוכרים אחד תשני כילדים ופתאום מסתכלים אחד על השני כגבר ואישה. הוא כלכך השתנה. הוא התבגר בשלוש השנים האלה, גבה, קיבל צבע כהה יותר משהיה, תסרוקת שונה, גוף יותר מבוגר.
מעניין מה הוא חושב עלי?
"אמממ...מה שאני בעצם הוכלך להגיד זה...אממממ" הוא הסתכל עלי וניסה להגיד משהו
"הכל בסדר?" שאלה המ"פ
"כן כן..אמממ, מה שבאתי להגיד זה שאני הולך עכשיו לקריא שמות של קצינות וקצינים שהולכים לעבור איתי הכשרה ועוד חודשיים לקבל קבוצה של חיילים, להכין אותם לתפקיד" הוא התאפס על עצמו והוריד את מבטו ממנו כשהוא מסתכל על כולם, עובר על כולם, אבל לא עלי שוב.
"הקשב הסרן" אמרתי
"דברי..." הוא אמר והסתכל עלי במבט מבוהל, כאילו ראה רוח רפאים
"האם הדרכת הקבוצה תהיה פה בבסיס?" ניסיתי להישמע רכילה, כאילו לא מזיז לי שאני רואה אותנו לראשונה אחרי שלוש שנים.
"כן...יש עוד שאלות?" הוא שאל
"לא.." עניתי
"אמממ...תנו לי להריא שמות מי שאיתי בצוות. מי שלא, יכנסו עוד כמה דקות שלושה סרנים ויקראו מי עם מי" הוא אמר והוציא דף...
"אז ככה..." הוא התחיל
"רינת שרעבי
עינת גלעדי
נועם פרץ
אלון כהן
גבריאלה פישמן
מיכל ישראל
לילך אריאלי
אוהד ראובני
שמחה מעיין
ואחרונה חביבה...." הוא ניסה לקרוא משהו ובלי להגיד את שם הבנאדם האחרון, הרים את מבטו והסתכל עלי.
"רוזנברג ניקול" הוא הסתכל עלי והלב שלי כאילו צנח למטה
התקדמתי באיטיות לעבר היציאה מהכיתה וחלפתי על פניו. בלי לראות סימני התרגשות מיותרים. הוא התסכל עלי, בהה בי, בחן כל צעד וצעד שעשיתי.
"לאן ללכת הסרן?" שאלה עינת
"אני שניה מדבר עם מישהו פה ובא. חכו לי פה.." הוא נכנס לאיזה חדר כזה
"תגידו, איפה אני יכולה למצוא איזה פלסטר?" שפשפה לי הרגל
"שם.." הם הצביעו לחדר בסמוך לזה שזוהר נכנס אליו
הלכתי לשם ושמעתי מן צעקות:
"אני רוצה להחליף קבוצה!!!" הקול של זוהר
"מה רע לך בזאת?!" גבר עם קול מבוגר דיבר
"אתה לא מבין שהאקסית שלי שם?! אני לא יכול להדריך כשהיא שם...!" הוא אמר ואני התחלתי להזיע
"נו אז מה...האקסית...זוהר אני לא יכול להחליף לך קבוצה. האנשים ששם זה הקבוצה החזקה, אתה החייל הכי טוב שלי, אני רוצה אותך עם הקבוצה הזו..." הוא אמר וראיית את זוהר יותא וטורק תדלת. ממש במקרה הוא הסתובב וראה אותי עומדת ליד הדלת הסמוכה.
"אמממ...ניקול.." הוא הסתכל בצדדים
"אמממ..איפה אפשר לקבל פלסטר?" בלי כוונה יצא לי הקול המתוק שהוא תמיד היה משתגע ממנו
"אממ שניה.." הוא נתרתע כששמע אותו...
"אלוהים.." לחשתי
"אמרת משהו?" הוא שאל
"לא לא..." עניתי
"הינה קחי.." הוא יצא וסגר אחריו תדלת
"תודה..." עניתי והתיישבתי על המדרכה והוא עמד מעלי
"את הרבה זמן עמדת שם?" ראיתי שהוא מודאג
"לא...רק באתי וראיתי אותך יוצא.." שיקרתי וראיתי שהוא משתחרר טיפה
"את בסדר עם הרגל?" הוא התיישב מולי ועזר לי לחלוץ את הרגל
"כן תודה...סתם שפשוך" חייכתי והוא חייך חזרה. חשבתי שאני מתעלפת כשראיתי את החיוך הזה לראשונה אחרי תקופה כה ארוכה.
"בואי אני אכבוש לך..." הוא לקח את הרגל שלי בעדינות ושם על הברך שלו שיהיה לו נוח לכבוש.
"הקבוצה מחכה לך...אני אסתדר.." דיי לחשתי
"יחכו עוד קצת..לא נורא..." הוא אמר והסתכל עלי טוב שהוא מעדינות מלטף לי את הרגל כדי להשכיח את הכאב
"תודה..." אמרתי את המילה בכזו רגישות שאפשר היה פשוט להחליף את התודה הזה ב"אני אוהב אותך".
"הינה זה מוכן..." הוא עדיין הסתכל עלי
"חח תודה. הרבה יותר נוח" נשענתי על הרגל
"מתאים לך שיער ארוך כזה.." הוא אמר לפתע בקול מתוק, דיי! למה הוא עושה לי את זה.
"אנחנו בתפקיד..." ייבשתי אותו והתחלתי ללכת לעבר הקבוצה חזרה
"מה נתקעתם שם?! מה עשיתם?!" שאלה מיכל
"הוא עזר לי לכבוש תרגל.." עניתי
"אווווו.." ענתה ענת
"תרגעי...הוא הבוס שלנו..." אמרתי והוא הגיע
נכנסנו למן כיתה כזו וזוהר התחיל להעביר את השיעור. רשמנו המון, דיברנו, ותמיד יצא לי וזוהר להיתקל במבטים ותוך שניה היינו בורחים מהם. באחת מהפסקות העישון שהיו לנו יצאתי החוצה כדי להתקשר לאיציק.
"מאמי!!! מה קורה?!" הוא ענה
"הכל טוב בובי..מה איתך?" שאלתי
"מתגעגע נוראא..." הוא אמר בטון עצוב
"גם אני מאמי שלי, מתה כבר לראות אותך" אמרתי וחשבתי על זוהר
"נו איך הסרן?" הוא כאילו קרא את מחשבותיי
"הוא אחלה.." החלטתי בנתיים לא להגיד לו
"חתיך?" שאל
"סתם מכוער...אין לך מה לדאוג.." צחקקתי
"חחחח אוקיי!! אני מקווה..." הוא אמר
"מתי אני רואה אותך?" שאלתי
"אם את חוזרת חמשוש אז ביום חמישי בערב אני אצלך, במיטה, עלייך, איתך, בתוכך, מה שאת רוצה.." אמר החרמן הזה
"חרמן!!!" עניתי לו
"הכל בגללך.." הוא ענה
"חחח מאמי אני חייבת עוד דקה להיכנס אז שיהיה לך יום נפלא ונדבר בערב, טוב צ'וצ'י?" שאלתי
"טוב אהובתי...אוהב אותך.." הוא אמר
"גם אני אובהת אותך, הכי בעולם" אמרתי את זה בלי לשים לב שזוהר עובר לידי, אמרתי את זה דיי בצעקה מהתלהבות וכשהוא שמע את זה הואנעצר והסתכל עלי. כשהרגשתי שמישהו מסתכל הרמתי את ראשי וראיתי שזה הוא. היה לו מבט כואב, מבט מקנא, עיניים עצובות, אפורות, האם הצלחתי להעיר בו רגשות ישנים?
"תיכנסי לכיתה ניקול..." הוא אמר ועבר לידי תוך כשי שהוא נותן לי דחיפה קלה בכתף, כאילו בלי כוונה.
"זה הסרן?" שמעתי את איציק על הקו
"כן מאמי...חייבת לנתק, ביי" אמרתי וכיביתי תפאלפון
במהלך השיעורים זוהר לא הסתכל עלי אפילו פעם אחת, אלא אפילו דיי התעלם אני חייבת להגיד.
כשהסתיימו השיעורים והשעה הייתה 7 בערב הלכנו לחדר אוכל שלאחריו כל אחד נסע לביתו.
"בנות...לכו אחרי אני עוד שניה באה.." אמרתי ושוב התחלתי להתעסק עם הנעל שהפריעה לי
הורדתי את הנעל והפצע נראה לא טוב. הוצאתי את התחבושת החילופית שזוהר הביא לי אז והתחלתי להתעבק איתה.
"אוףףףף!!!" אמרתי אחרי שלא התחלתי לכבוש כמו שצריך
"תביא..." שמעתי את קול, הסתובבתי וראיתי את זוהר עומד ונשען על המשקוף
"הרבה זמן אתה מסתכל איך אני מתאמצת?" שאלתי
"לא...2 דקות בערך.." הוא אמר והתיישב על כיסא מולי
"תביאי את הרגל.." הוא אמר והושטתי לו אותה
"אייי..." קפצתי קצת כשהוא שם לי חומר חיטוי
"את צריכה ללכת למרפאה...הוא לא נראה טוב.." הוא אמר
"אני יודעת..לא היה לנו בדיוק הרבה זמן ללכת היום.." אמרתי
"לדאוג לבריאות שלך זה יותר חשוב מלהגיד במשך 10 דקות לחבר שלך איך את אוהבת אותו..." הוא אמר בקול מזלזל ומעצבן
"אה!!!! זוהר זה לא עניינך טוב?!?!" קראתי לו בשם מרוב עצבים, על מה שאני יכולה לקבל ריתוק.
"על זה אני צריך להשאיר אותך שבת. את גם קוראת לי בשם וגם מתחצפת
"סליחה ה-ס-ר-ן" הדגשתי את המילים והמשכתי:
"אבל אני באמת חושבת שזה חוצפה גם מצידך להתערב לי בחיים הפרטיים. מה שאני אומרת לחבר שלי זה לא עניינך. היחסיים בנינו הם מקצועיים בלבד ואני לא חייבת לך דין וחשבון" אמרתי והוא שתק
"הרגל שלך מוכנה..." הוא הוריד אותה מברכו
"תודה רבה..." התרוממנו שנינו ביחד ומה שקרה זה שהיינו קרובים אחד לשני
"את צריכה ללכת למרפאה..." הרגשתי את הנשימות שלו
"אני אלך..." אמרתי והמשכנו לעמוד ככה
"משוחררת..." הוא התסכל לי על השפתיים ואני לקחתי את עצמי משם ופשוט ברחתי
"איציק!!" התקשרתי אליו
"מה קרה?" הוא שאל
"אני חייבת להגיד לך משהו.." אמרתי
"מה?" הוא שאל
"הסרן שלי זה זוהר?" אמרתי
~שתיקה~
"תגיד משהו?" התחננתי
"מה את רוצה שאני אגיד? תחליפי קבוצה" שמעתי שזה הפריע לו
"הוא רצה להתחלף, אבל הוא היחיד שיכול להכשיר אותי. אין סרן אחד שמיועד לתפקיד" אמרתי
"תבקשי שיעבירו אותך לדרום.." אמר איציק
"אתה צודק. זה באמת מה שאני אעשה..." אמרתי
"ניקול?"
"כן?"
"אני אוהב אותך...תזכרי את זה" היה לו חשש שמה יקרה משהו
"גם אני אותך נשמה. אני אבקש העברה" אמרתי
הלכתי למשרד הראשי ונכנס למפקד הבסיס.
"מה קרה?" הוא שאל
"אני רוצה לדבר איתך..." אמרתי לו
"על מה?" הוא התרומם מהשולחן והלך לעבר מכונת הקפה
"אני לא בטוחה שזה יתאפשר..אבל בכל זאת..." אמרתי
"קפה?" הוא קטע אותי
"אמממ כן..." עניתי
"לא יתאפשר מה?" הוא המשיך
"לעבור בסיס" עניתי
"למה לעבור בסיס?" הוא התעניין
"אמממ זה דיי מסובך" אמרתי
"את צריכה להגיד לי..." הוא אמר
"אני חושבת שזה בלתי אפשרי" אמרתי
"את יודעת, גם הסרן הבכיר שלי ביקש להחליף קבוצה. ועכשיו את באה ומבקשת העברה" הוא הושיט לי את הקפה
"מה אתה רוצה להגיד בזה?" שאלתי
"זה נראה לי נורא חשוד ומוזר..." הוא הסתכל עלי ולגם מהקפה שלו
"תגיע לפואנטה.." לגמתי גם
"איך אתם קשורים אחד לשני?" הוא שאל
"יש לנו עבר משותף, זה הכל. ואני חושבת ששנינו מרגישים לא בנוח להימצא אחד בחברה של השני.." היתי גלויה
"אני חושש שתצטרכו להתגבר על זה" הוא אמר
"למה?" שאלתי
"את הולכת לקחת את מקומו של זוהר..אני משאר שאת יודעת את שמו.." הוא חייך
"מה ז"א?" שאלתי
"ז"א, כעוד שנה זוהר משתחרר, אני רוצה אותך פה אצלי בתפקיד שלו, ואין מישהו שיוכל להכשיר אותך יותר טוב ממנו.." אמר המפקד
"אוקייי...תודה רבה על השיחה. אני מבינה..." אמרתי
"משחוררת" הוא אמר ואני הצדעתי ויצאתי
"מה אתה עושה פה?" ראיתי את זוהר נשען על הקיר בצד
"למה את רוצה לעבור?" החוצפן הקשיב
"ככה.." לא היה לי כוח אליו
"תגידי לי..." הוא הלך אחרי
"זה לא נוח לך, זה לא נוח לי, וזה לא נוח לאיציק" בלי כוונה פלטתי את שמו
"מה?" הוא היה המום
"מה קרה?" שיחקתי את עצמי ראש קטן
"איציק זה החבר שלך?" הוא שאל
"כן...מה רע?" שאלתי
"כי..." הוא לא סיים ומהר הוסיף:
"כמה זמן אתם ביחד?"
"שנתיים" עניתי
"בוגד..." הוא מלמל אבל אני לא בדיוק שמעתי את מה שאמר
"מה?" שאלתי
"כלום כלום..אממ..אז את הולכת לקחת את התפקיד שלי..." הוא אמר
"כן.." אמרתי ושילבתי את ידיי
"נצטרך לבלות הרבה זמן ביחד.." הוא אמר
"זה לא שאנחנו לא רגילים לזה..." נפלט לי
"חחחח..מה אמרת?" זה שעשע אותו
"כלום!!" התעצבנתי על עצמי
"אהבתי.." הוא אמר
"טוב זוהר דייי" קראתי לו שוב בשמו אבל הפעם הוא החליט להתעלם מזה
"טוב לך איתו?" הוא חקר
"כן.." אמרתי ופיזרתי את השיער שלחץ לי בקוקו
"נהיית יפייפיה..." הוא אמר בקול מתוק
נמסתי. אני מודה, אבל החלטתי לשמור על קור רוח ולהתייחס לזה כמו לעוד מחמאה.
"תודה..." הוא בהה בי
"את אמ..." הוא רצה להגיד משהו אבל קטעתי אותו
"חחח אתה מוכן להספיק לבהות בי?" זה הלחיץ אותי
"אני לא יכול.." אמרתי
"אני הולכת..." אמרתי והוא משך לי את היד וקירב אותי אליו. כשיידיו על מותני ונשימותיו מתלכדות עם שלי. הרגשתי כמו בפעם הראשונה שראינו אחד את השני. כפי שהוא משך אותי ואמר שהוא מקווה לראותי שוב אחרי שחזרנו מבית החולים באותו ערב.
"זוהר..." הייתי מהופטנת ממבטו
"מה?" הרגשתי את נשמותיו קרוב יותר
"יש לי חבר...שנתיים" הדגשתי את הזמן
הוא הסתכל עלי ועם ראש מושפל התרחק. בלי מילים נוספות שם את כומתתו על ראשו והסתובב ללכת, זה מה שאני עשיתי בדיוק.
"ניקול?" הוא צעק והסתובבתי
"כן?" שאלתי
"בהצלחה..." הבנתי למה התכוון ולפתע הרגשתי שוב את אותו הכאב של היום הפרידה. שוב הדמעות איימו לצאת להן החוצה בלי לדפוק חשבון. בלי לומר מילים נוספות נכנסתי לכיתה ולקחתי את התיק. יום השירות שלי הסתיים ותפסתי אוטובוס הביתה. כשנכנסתי הביתה הדבר הראשון שעשיתי זה התקשרתי לבנאדם היחיד שיכולתי לסמוך עליו שיעזור לי לצאת ממה שהיה היום. הרגשתי שוב את אותה המשיכה והדחף שלא הרגשתי שנתיים, הרצון לטעום שוב את אותן השפתיים, לדעת באותו החזרה, ללטף את אותו השיער והפנים.
הרגשתי מבולבלת...מבולבלת לגמריי...לראשונה בחיי לא ידעתי מה לעשות עם עצמי...באמת לא ידעתי.
טוב. אז הינה ההמשך. מקווה שנהניתן ממנו.
כל אופן...הפרק הזה הינה לגל החמודה שלי. אוהבת אותך בובה.
כמו כן, אני בטוחה שאליה בטח מאושרת עד גג השמים ומקפצת בשירים ומחולות, אל תתלהבי, יש המשך...זוכרת חתונה??? חה חה חה!!!
ותאמת נעלמו לי שתי קוראות שאני נורא מתגעגעת לתגובות שלהן...בתאל ולילוש..מישהו יודע מה איתן?? אני עצובה.
טוב חאלס פאקה פאקה...אני רוצה תגובות!!!!!!!!!!!!!!! הרבה!!!!!!!!!!!!!!!
QUOTE (ניקול111 @ 05/10/2005) כמו כן, אני בטוחה שאליה בטח מאושרת עד גג השמים ומקפצת בשירים ומחולות, אל תתלהבי, יש המשך...זוכרת חתונה??? חה חה חה!!!
כןן ניקיי!!
אני מאושרת עד הגג.. תכף שוברת אותו..
עכשיו תני לי להשתחררר
ישששששששששששששששששששששששששששש
זוהרררררררררררר.. אהובבבבבבבבבבבביי.. חתיייךך שלייי..
מתוווקקק שליי.. איך התגעגעתייי אליייךךךך..
יאאאאאאאאאאאאאא.. איזהההההההההה כיףףףףףףףףףףףףףףףף
יששששששששששש יששששששששששששש יששששששששששששש
זוהררררררררררר..גרררררררררר.. איזההה כייייףףףף ..
אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא...
אין ניקק.. איזה כתיבה כפרה עלייךך.. איך אני אוהבת לקרוא את ההמשכים שלך..
אוווףף.. יאללהה.. ברור שבסוף ניקול וזוהר לא יוכלו להתאפק.. חמודים שלי (טוב זוהר חמוד! ניקול טיפשה.. תעיפיייי את איציקקק!!!!!!!!!!!!!)
ואת עדין בקטע של חתונההה?!?! יא משוגעעעתת!!!
כל עוד אני בחיים החתונה הזאת לא תתקיים! את מבינה אותי?! ל=א תתקיים!!
אמרתי לך שאני יתרפץ אליה.. אני ירה באיציק.. יביא איתי את זוהר.. ויגיד לרב שיחתן אותו עם ניקול.. וככה כולם יהיו מאושרים... =]
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
ואווווווווו
איזה שני פרקים מושלמיםםםםםםםם
המשך
אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאא איזה פרקק!!!
אני יושבת פה עם פה פעוווורר!!!!!!
זוריקווו חזרררר ישששששששששששששששששששששששששששששששששש!!!!!!!!
ניק המשךךך דחוףףףףףףףףף
פרקקקקקקקקקקק מדהייייייייייייייייייייייייייייייייייים!!
אין אין כל כך אהבתי את הפרק זה מש'ו.. את כזאת מוכשרתתת גאדדדדד
אני רוצה המשךך דחופייי עוד היום לפני שאני מתהה!!
יאללה כבר שתפרדדד מאיציק המפליציק הזה אני רוצההה זוריייייייייייייייייייייייייייי
אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
וואי אני כולי בצמרמורתתתתתתת
אני מתהההההההה
גוסססת
מתאבדתתתת
ה' ישמור
זורייייייי חזרררררר וב-ג-ד-ו-ל 😊
מאמיי את חייבת לשים עוד המשך היום אני לא ישן כמו בנאדם אם לאאא
אני ימותתת
