למרות שלא הגבתם כמה שביקשתי אני עדיין יפרסם המשך,הפעם זה פרק מיוחד מאד, ריגש אותי אפילו לכתוב אותו,מקווה שגם אתם תתרגשו....המשך ארוך במיוחד לכבוד היומולדת!
אז הינה ההמשך[והפעם תגיבו!!!]
ושוב מול עיני ראיתי את החניון המוכר....התקדמתי לעבר הכניסה...
-"שלום מנחם" אמרתי בחביבות לשומר שעמד בכניסה,אותו שומר שאני רואה כל יום, אותו שומר שמחייך אליי בחמימות בכל בוקר ובוקר
-"שלום שלום לינוי" אמר ופינה לי את הדרך..
התקדמתי במסדרון לעבר המחלקה של לירן
-"היי איריס" נופפתי בידי לאחות שמהירה לאנשהו, אך לא לפני שבירכה אותי בבוקר טוב.
-"בוקר טוב לינויוש"נופפה לי בחזרה.
המשכתי ללכת בצעדים מותנים,ובסדר קבוע.
-"היי רותי" נופפתי לעוד אחות כשעברתי ליד מכונת השוקו, היא הסתובבה אליי וזרקה לעברי חיוך מרגיע וחביב,
-"הי לינוי" אמרה והמשיכה בדרכה לקבלה,
-" ד"ר רונן,מה מצבו?" נעצרו ממול הרופא, אותו רופא שהפחיד אותי אז לפני חצי שנה באותו יום גורלי, אותו רופא רציני התברר כאדם מצחיק וחביב,שיודע להרגיע ולעודד.
-"אין חדש...אותו דבר" השפיל את ראשו באכזבה,נשמתי עמוק,
'הוא יתעורר...הוא חי' ניסיתי להרגיע את הסערה שהתחוללה אצלי מידי בוקר, מידי יום....
הוא ליטף את ראשי
-"לינוי תמיד יש תקווה" אמר ברוגע, רוגע שחדר לתוכי והשקיט את כל המחשבות הנוראיות שנכנסו בי......
הבטתי עליו במבט של תודה, והוא המשיך ונכנס לחדר הסמוך למקום בו דיברנו...הבטתי בשעון=> 11:25 ,
שעות הביקור של לירן עוד לא החלו,תמיד הייתי מקדימה תמיד הייתי צריכה להיות שם קצת לפני, רק למקרה שאולי הוא יתעורר,אני רוצה להיות הראשונה שהוא יראה,הראשונה שישלח אלייה חיוך רך ותמים
הראשונה שתזכה לטבוע בעיניו,לראות ניצוץ מנצנץ בחוזקה.....
החלטתי לבקר את דני=]
אתם בטח שואלים מיזה דני,אז ככה
דני הוא ילד בן 5 והוא חולה בלוקמיה[סרטן הדם] הוא סובל מכאבים נוראיים הוא עובר כל כך הרבה טיפולים במשך היום שסוחטים את הכוחות האחרונים שלו,והבדיקות שלא מביאות חדשות טובות אפ'עם,סוחטים את התקווה האחרונה שלו לחיות, הוא חולם לצאת שוב החוצה מהקירות הלבנים של בה"ח שוב לשחק עם חבריו בגן לצחוק ולהנות מילדות רגילה שלא מתרחשת בבית החולים,ובמקרה הטוב,רק פעם ב...
בפארק שדורש כל כך הרבה אישורים בשביל להוציא אותו לשם...
מכיוון שכל יום אני מגיעה לבה"ח בקביעות לבדוק את המצב של לירני שלי ולהיות איתו קצת.....אז פעם אחת הגעתי הרבה לפני זמן הביקור במחלקה שלו,
אבל במחלקת הילדים הזמן היה בדיוק המתאים.החלטתי לראות מה שלומם
לעודד אותם קצת, קניתי סוכריה ענקית בקיוסק ליד והתקדמתי לחדר, שבמקרה היה החדר של דני,התיישבתי לידו,ליד המיטה שלו והוא ישן,ישן כמו מלאך וגם בשנתו היה אפשר לראות את היסורים שהוא עובר..
אז הבנתי ששום סוכרייה לא תשפר את ההרגשה שלו
שכל מה שהוא צריך,זה חיבוק
עידוד....
כשהוא התעורר דיברנו והכרנו אחד את השני
למרות שהוא רק בן 5 הוא מבין יותר ממני
והוא החבר הכי טוב שהיה לי אי פעם,מבין אותי גם שאני שותקת.
יודע להעריך את הדברים הקטנים בחיים
ולמרות הכל תמיד משתדל לחייך, כל עוד זה לא כואב לו...
הכרתי את המשפחה שלו, נורא נחמדים ....
אני לא יספר לכם את כל הסיפור,העיקר הוא...
שאני הולכת לבקר אותו...
נכנסתי למחלקת הילדים לחדר מס' 34 סגרתי אחרי את הדלת והתקדמתי בצעדים שקטים,הסטתי את הוילון שהיה סביב מיטתו..
-"דנדנוש...."לחשתי ,תוך שאני מתקרבת לכיסא שליד מיטתו
-"לינוי?" אמר בקול חלש ומלא כאבים,
התיישבתי על הכיסא ואחזתי בידו הוא הסתובב אליי ושכב כשפניו מופנים אליי...
-"מה שלומך היום חמודי?" אמרתי בחיוך.
-"כבר לא כואב לי ברגל" אמר באושר.
-"אני שמחה" עניתי באותו הקול.
-"מה עם לירני?" שאל בקול תינוקי ומתוק שכל כך אהבתי.
-"עדיין יושן" אמרתי והאכזבה נשמעה בקולי.
-"הוא בטח ממש עייף,את יודעת מתי שהוא יתעורר.....אני יספר לו איזה כיף לו שיש לו חברה כמוך,ואני יגיד לו שאת חברה גם שלי בסדר?" שאל בקול המתוקי שיש רק לו.
-"בסדר" עניתי בהסכמה.
-"מה אתה רוצה לעשות?" שאלתי אותו,לפעמים אני קוראת לו סיפור או שאנחנו סתם מדברים....
-"חבל שאני לא יכול לשחק בכדור" אמר בקול מלא אכזבה,קול עצוב....שלא עמדתי בו.
-"כשתצא מבה"ח אני ילמד אותך לשחק כדורגל רוצה?" שאלתי והכנסתי כמה שיותר תקווה לקולי.
-"פעם שיחקתי עם אבא ואפילו ניצחתי אותו" אמר ושוב חיוך חולמני התפרס על פניו הקטנות.
-"כל הכבוד" אמרתי בגאווה ליטפתי את פניו הזעירות.
-"את יודעת את מי עוד אני ינצח?" אמר בקול מרחף.
-"את מי?" שאלתי בטיפת סקרנות.
-"את הסרטן"
אהבתי כל כך את הפרק..!! במיוחד את המשפטים האחרונים..!!
תמשיכי אני רוצה עוד המשך...!!
עוד עוד ועוד תכתבי לפני היומולדת שלך.. טוב.?!? :]
אוהבת מלא מלא
גלוש.
אמאאאאאאאאאא איזה עצובבבבבבב איזה ילד פשוווווווושששששש
שינצחחחח
תמשיכי מאמיש... 😊
וואייי איזה עצוב..
זה מושלםם..
תמשיכיי..
אבאא איזה פרק מרגששש
אהבתי מאמי
את מוכשרת בטירוףףףףףףף
ומזל טובב עוד פעםם
ושתמשיכי לכתוב תמידד
המשכים כאלה יפיםם
ושלינוי תהייה עם דני חחחח סתם אני יודעת שהוא בן חמש
אבל הוא פשוט חמוד כזה
אבאא איזה פרק מושלםםםםםםםם
יאללה מאמי תמשיכי מהרר
לוב יו המון המון ליגלושש
עשיתם לי כל כך טוב...
שעכשיו אני כותבת לכם המשך
ארוך או קצר?
מה בא לכם?
חחח תגיבו כמה תגובות לפני=]
מה נראה לךך ???
ארוךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
ברור שארוךךך יא מוכשרתתת
נסטיה.. אני לא מאמינה!!
3 המשכים הייתי צריכה לקרוא!
3!
ועוד ברוב טיפשותי קראתי אותם בסדר הפוך.. חח..
בקיצר.. אין עליך. .את פשוט כל כך מוכשרת..
והפרק האחרון כל כך ריגש אותי..
בעצם.. כל הפרקים ריגשו אותי..
כי זה מה שהכתיבה שלך עושה..
אל תפסיקי לכתוב לעולם..
וגם.. אני חייבת להגיד לך מזל טוב!!!
כתבי המשך.. (ושיהיה ארוך.. חיחי)
אוהבת אותך..
אליה
והינה לכם המשך!!!חחח יש לי חשק מטורף לכתיבה, הגזמתי קצת בהמשכים לא?חפיף!
חחחח קיצור תהנו עד כמה שתוכלו,ותגיבו אני רוצה לכבוד היומולדת שלי המון המון תגובות[כן כן אני נצלנית]
לאב יו!
-"את מי?" שאלתי בטיפת סקרנות
-"את הסרטן"
הדמעה הראשונה שלי מיזה חצי שנה שלא הרשתי לעצמי לבכות שאטמתי כל דמעה שביצבצה בזווית העין למראה לירן שוכב שם חסר אונים בלי יכולת לזוז, בלי יכולת לענות לשאלות שלי.....חצי שנה ששום דמעה לא עשתה את דרכה מהעין שלי, דני הצליח להשיג,דני הצליח לפרוץ את זרם הדמעות שדיגדג כבר בעין,כאב לי צרב לי הכל התערבב לי בבטן למראה אותו ילד עם חיוך ענק,תקווה עצומה
והעולם כאילו מתאכזר אליו שולל ממנו את כל הדברים שמעניק לילד אחר, ודני דני כל כך מיוחד......
הדמעה כבר יצאה מהעין,קיוויתי שלא יבחין בה,לא רציתי להישבר בנוכחותו לא רציתי....
אבל היה מאוחר מדי הוא ליטף עם ידו הקטנה והרכה את הדמעה ואת הלחי שלי,
-"לינוי אל תבכי....אני לא רוצה שתהיי עצובה...אל תדאג אני מבטיח שאני ינצח" אמר בקול תמים.
-"מבטיח?" שאלתי והפתעתי את עצמי, כאילו ההבטחה שלו תשנה הכל,כאילו ההבטחה שלו תפתור את הכל.
-"ממש ממש מבטיח" ענה בקול רך.. וחייך חיוך של ניצחון.
קמתי וחיבקתי אותו חיבוק שהייתי זקוקה לו לא פחות והוא חיבק אותי בחזרה,בזהירות בין כל החוטים שהיו מחוברים אליו,ואז נכנסה אירס האחות
-"לינויוש אנחנו צריכים לעשות בדיקות" הבטתי בדני שלפתע החיוך נעלם מפניו,כאילו ירד מאיזשהו ענן קסום שם למעלה ונחת הישר אל תוך המציאות הכואבת והקשה של היום יום.
נשקתי לו בלחי.
-"אני יחזור" אמרתי בקול שלו.
-"אני יודע" אמר בטוח בעצמו.....
יצאתי מהחדר והבטחתי לעצמי לחזור אליו כשהבדיקות שלו גמרות בנתיים כפי שהבנתי מהשעון שתלוי על הקיר בסוף המסדרון, שעות הביקור של לירן התחילו לפני 2 ד"ק רצתי לחדר שלו, פתחתי את הדלת בעודי מתנשפת,וסגרתי אותה אחריי,התיישבתי על אותה כורסא כמו תמיד,החזקתי את היד שלו.......
-"לירנוש אל תדאג אני יודעת שאתה תחזור לפה ושום תאיר את החדר בנוכחות שלך,לירני אל תדאג אני פה,
אתה יודע.....היום הייתי אצל דנדוש זוכר סיפרתי לך עליו?! כן כן הילד המדהים הזה....המתוק....המשגע.... כן,זה שחזק יותר מכל מי שאני מכירה הוא הבטיח לי היום משהו, הוא הבטיח שהוא ינצח את הסרטן
ילד בן 5 הבטיח לנצח את הסרטן! אתה מבין!?
כל המבוגרים האלה שסובלים מהטיפולים ומחליטים להרים ידיים,להכנע
והוא? הוא היה היום כל כך מאושר רק בגלל שלא כאב לו ברגל,הוא לא הזכיר אפילו את העובדה שכואב לו כל שאר חלקי הגוף,
ואז אני בכיתי,אני בכיתי!
זוכר שהבטחתי שאני יהיה חזקה בשבילך!?שאני לא ישבר?אני מצטערת אבל זה היה חזק ממני....
לא עמדתי בזה.
אני בטוחה שאתה תסלח...
אני בטוחה שיום אחד אתה תתעורר והוא יחלים
ואז...זוכר שהבטחתי לו שנילך שלושתינו לפארק?ונשחק כולנו?
אז אני יקיים את ההבטחה הזאת!
לירנוש....
אנחנו נעבור את זה,
נעבור את זה ביחד."
קמתי ונשקתי לו נשיקה עדינה על הפה. וחזרתי לשבת
המשכתי להחזיק לו את היד ונכנסתי עמוק לתוך המחשבות שלי, נרדמתי.
התעוררתי בשעה 5,קול המכשירים העיר אותי..
הבטתי שוב במלאך השומר שלי, שעכשיו זקוק לשמירה שלי...
פיהקתי פיהוק וקמתי ללכת לכיוון מחלקת הילדים,כן ככה אני מתרוצצת בכל יום...
מפה לשם...
מפה לשם...
יצאתי מדלת החדר שלו והתחלתי ללכת
ואז הפלאפון שלי ציצל בשיא הוליום
'כבר אין לי אהבה קטנה לתת לך.......' התנגן והרעיש את החלל הריק של בה"ח
עניתי מהר לפני שמישהו ישים לב.
-"הלו" לחשתי .
..............................
-"נטליליייי!!!!!!!אז מה אני יראה אותך מחר כע? "
...........
-"מה זאת אומרת את לא באה?תמיד היית באה פעמיים בשבועיים,עכשיו עבר כבר חודש שאת לא פה" כעסתי.
.............
-"בסדר ביי" ניתקתי בעצבים.
מאז שהיא חברה של תומר[כן כן תומר![ היא נטשה את לירן לגמריי אפילו לא באה להיות לידו דקה,היא אומרת שאין טעם
שהוא במילא לא שומע,במילא לא רואה........
וזה לא נכון! איך היא לא מבינה?
איך הם לא מבינים? הוא שומע!!!!!!
נכנסתי לחדר של דני, שכבר הספקתי להגיע לשם
על קצות אצבעות התקרבתי לעבר המיטה שלו ואז ראיתי אותו שם....
-"דני מה קרה לך?!" רצתי אליו בבהלה......
המשךךךךךךךךך דחווףף..
איזה מהמםם זה.
תגידי לי מזה המתח הזה בדיוק?!?
יאללה יאללה תמשיכי..!! חחחח :]
יצא מושלם ומרגש כמו תמיד..
ומאמי שלי תגידי לי מי אוהבת אותך יותר ממני?!?
גלוש.
אמאאאאאאאאאאאאא
נסטיושששששששששש
אני מופתעתת
כל שניה מהכישרון שלךךך
הוא עצוםםםםםם
את מפתיעה אותי כל פעם מחדשששששששש
אני מתהה איזה מושלםםםםםםםםם
תמשיכי מהררר מאמיי
שימשיך החשק לכתיבה תמיידדדדדדדדדדדד
לוב יו המון מוכשרת שלי ליגלוששש
אימלההההההההההההההה איזה עצוב זה...
ולחשוב שבאמת יש כאלה ילדיםםם כואב הלב 😢
בבקשה שינצחחחחח
אוף תדעי לך שמזה איבדתי אותך בסיפור..
אני לא מבינה כלום כבר ב3 פרקים האחרונים בערך...
את מותחת תסיפור כמו מסטיקקקק
הוא בכלל היה אמור להגמר לא?
אתר האהבה הישראלי