תכנסו אני לא ידועת מה לעשות :( :( :(

אוקיי אני אתחיל מזה שאני בת 15 וחצי ...
אף פעם לא היה לי חבר רציני.......זה אולי ישמע מצחיק אבל הכי רציני שלי זה היה חודש וחצי, יודעים למה? בגלל ההורים האלה..כל הזמן הייית צריכה להסתיר מהםם להגיד שאני הולכת לחברה בזמן שאני הולכת למעשה להפגש איתו...."לא אין לי חבר" אם הם היו שואלים..."כן אני יודעת שלא צריך חבר בגיל כזה"... ככה הייתי עונה להם שהם היו שואלים אותי..!!! ואם הייתי אומרת להם שיש לי חבר וואי וואיייי היה בלאגןן לא היו נותנים לי בכלל לצאתתתת זהו הם מתייחסים אליי כאל ילדה קטנה וזה ממש מעצבן תמיד אני צריכה להרגיש לחוצה שאני נפגשת עם החברים שלי(שהיו..) אפילו אם זה סתם ידיד שאני הולכת להפגש איתו לבד הם לא יואהבו את הרעיון ואמא שלי תמיד תהיה חייבת להגיד "אלת תעשי שטויותתתתת אל זה ואל זה.." ואבא שלי בכללל אם הוא היה יודע את זה הוא לא היה מסכים לי ללכת להפגש איתו בכלל..מזל שאמא שלי לא מספרת לו הכל..! הם לא סומכים עליייייייי זה מעצצבןן מה שאני לא יעשה או יגיד הם לא סומכים עליי זהו הם לא מבינים שאני עוד מעט בת 16!!!! ואני גדולהההההההה כבר בשבילם אני תמיד ישאר הילדה הקטנה שלהם ואל תגידו שהם דואגים לי כי הם לא דואגים הם כבר חונקיםםםם לא סומכים זאת הפואנטה!!
יש לי כרגע חבר לא הרבה זמן...והוא לא גר בעיר שאני גרה וזה אומר שכל מתי שנצטרך להפגש יהיו פעמים שאני יבוא אליו..ואני לא רוצה לשקר להם לא רוצה להיות בלחץץץץ שאני נפגשת איתו שהם יתקשרו ומה אני אגיד להם וזה..אבל אם אני אגיד להם הם לא יתנו לי להיות איתו ואני ממש אוהבת אותו ואני רק בתחילת הדרך חשבתי אולי לסיים איתו? כי הם גם ככה לא יסכימו לייייייי הם לא אוהבים את כל הקטע הזה של הנשיקות וכל זה בין חברים זה "לא מקובל" עלייהם...חבל ליא בל להרוס את הכל אני ממש אוהבת אותו.........אבל ממש הרבה זמן לא הייית עם מישהו שבאמת אני אוהבת אותו ועד שהוא מגיע אני צריכה להרוס הכל? זה לא הוגן 😢