האם שומעים בכונכיה את הים?

למה לסודה אין טעם של מים?
הרי סודה עשוייה ממים וחמצן, וכולנו יודעים שלחמצן אין טעם (לא?). האם זה פשוט מים, חמצן וטעם לוואי??



בואו נעשה קצת סדר. מי-סודה הם אמנם מים עם גאז שמומס בהם, אבל הגאז הזה בהחלט אינו חמצן. הוא דו-תחמוצת הפחמן (CO2), דבר אחר לגמרי.

בייצור סודה, יש כמה סיבות טובות להעדיף דו-תחמוצת פחמן על-פני חמצן. דו-תחמוצת הפחמן, לדוגמא, מתמוססת נהדר במים קרים – דבר שעושה אותה מתאימה באופן מושלם לשוק המשקאות הקלים. אבל הסיבה החשובה ביותר היא כנראה תגובה כימית שמתחוללת בין המים לגאז.

המים עשויים משני אטומים של מימן ואטום אחד של חמצן – וסימולם הוא H2O. דו-תחמוצת הפחמן, כצפוי, מורכבת משני אטומי חמצן ואטום אחד של פחמן. כשמערבבים את השניים יחד, מקבלים כמות קטנה של H2CO3 (שני מימנים מהמים, פחמן אחד מדו-תחמוצת הפחמן, ועוד שלושה חמצנים – זה באמת לא מסובך) – וזו, עידית היקרה, כבר לא סתם מים עם גאז, אלא חומצה פחמתית.

אל חשש, אנחנו מדברים על ריכוזים נמוכים למדי, אבל עדיין – בתוך בקבוק הסודה שלך מסתתרת חומצה. לא מאמינה? תטעמי בעצמך.
קונכיות ובצלים
האם זה נכון שכאשר לוקחים צדף והולכים רחוק רחוק מהים אז כשמקרבים את הצדף לאוזן "שומעים את הים" או שזה סתם קישקוש?

ועוד דבר: למה העיניים דומעות מבצל?

לא,, זה לא נכון.

ראשית, זה לא חייב להיות צדף (קונכיה, ליתר דיוק). כמעט כל עצם קעור בגודל מתאים יכול לעשות את העבודה. ולא, זה לא אומר שכשמקרבים ספל קפה לאוזן שומעים את הקומקום.

הסבר קצת יותר הגיוני שנתקלתי בו הוא שאתה שומע את זרימת הדם שלך. האוזן גדושה בכלי-דם, וכלי-דם עושים רעש כשהדם זורם בהם. הקונכיה – כך קראתי – מגבירה את הרעשים הללו. הרעשים מהדהדים בקונכיה וחוזרים אל עור-התוף שלך.

אולי ההסבר הזה נשמע הגיוני, אבל בלדד לא מקבל אותו. נסה להאזין לקונכיה אחרי התעמלות – כשהלב שלך פועם במשנה מרץ. אתה שומע יותר רעש? גם אני לא. סימן שזו כנראה לא זרימת הדם. חוץ מזה, בדקתי והקשבתי לקונכיות בכל-מני מצבים, ואני יכול לספר לך שככל שהסביבה שקטה יותר – יש פחות "רעש של ים". סימן שמקור הרעש חיצוני.

ההסבר האמיתי הוא שהסביבה שלנו תמיד רועשת, והקונכיה מגבירה חלק קטן מהרעש הזה. איזה חלק? זה תלוי בקונכיה, אבל באופן כללי אנחנו מדברים על תדרים נמוכים, בדיוק כמו אלו שהים משמיע.

אתה מוזמן לערוך ניסוי - ליד כביש ראשי, איפה שיש הרבה רעש בתדרים הנמוכים, ממש כמו ליד הים, האפקט של הקונכיה (או של ספל הקפה) יהיה חזק פי כמה.
והבצל?
כשאתה חותך בצל, אתה פוצע את התאים שלו, ומתוכם נוזלים החוצה שני חומרים:
1) תרכובות גופרית בשם "סולפוקסידים" מחומצות-האמינו שבבצל.
2) אנזים מסתורי בשם "אלינאסס".

האנזים הופך את הסולפוקסידים לחומצה בלתי-יציבה שהופכת מיד לגאז בשם – תחזיק חזק - "סינ-פרופאנתיאל-S-אוקסיד". הגאז הזה, עם כל השם הארוך שלו, מגיע בזריזות לריריות שלנו, במיוחד לעיניים. שם הוא פוגש מים, והופך לחומצה גופריתית!

שוב, מדובר בריכוז נמוך למדי, אבל זו עדיין חומצה, והיא עדיין מגרה לנו את העיניים וגורמת לנו לבכות.

אגב, את האנזים המסתורי גילו ביפן לא כל-כך מזמן. עד אז מדענים חשבו שהסינ-פרופאנתיאל-S-אוקסיד פשוט נוצר באופן ספונטני. אני אומר לך, המדענים האלה עושים לי לבכות.