זה היה כואב לשמוע..
זה היה מחריש באוזניים
בדיוק כמו כל היריות,
כן אני זוכר..
זה היה כל כך כואב לראות,
לראות אותם נופלים על משכבם
ובלי כוח לעזור..
אני גוסס,
אני צועק לעזרה
וצופה במראות הקשים
של האחים הנופלים
של הגופות הצונחות
ולדעתי שגם אני הייתי אמור להיות שם,
שם בין כל המראות..
כןן כןן אני זוכר כך בדיוק זה היה..
והיום מאותו תאריך
שוב נשמעת הצפירה,
ואני נזכר..
ומזיל דמעות
והן יורדות ויורדות,
ושוב כל המראות..
אני חושב על האמהות השכולות
ושגם אמי היתה אמורה להיות בין האימהות
אבל אותי הצילו..
והיום לפעמים אני תוהה,
למה אותי?
למה אותי מכולם?
למה אלוהים השאיר אותי בחיים?
ולא לקח אותי עם אחיי הנופלים..
השאיר אותי כאן עם זכרונות
עם מראות מצמררות..
ואז נגמרת הצפירה..,
והכול חוזר להיות כפי שהיה..
עם זכרונות ישנים מאותם אחים נופלים..!!
מקווה מאוד שכולם עמדו בצפירה..
ומקווה עוד יותר שלא נדע עוד צער כזה!!





