היא תזכור אותו ולא תשכח..

זה היה בצהריי היום כאשר החיילים הגרמניים פרצו לבית של השכנים
השכנים הם היו יהודים..הם העבירו את בנם ג'וסף עבר לגור אצלנו הוא היה דיי חתיך..
היה לו שיער חום ועיניים בצבע תכלת תלמיד כיתה ח' מצטיין כמובן הוא היה יהודי..
ואני הייתי גרמנייה באופי וביופי בלונדינית עם עניים כחולות בכיתה ז' תלמידה בינונית..
אז אני יתחיל את הסיפור שלי..
---ההתחלה---
בבוקר שמעתי רעשים מהקומה למטה גרנו ברחוב פרנצ' ג'וסף
בבית לידנו גרו יהודים אבא ואמא נורא אהבו אותם הם היו מנומסים ומלומדים
אביו של ג'וסף עבד בתור רופא מוסמך בבית החולים הקרוב
ואמא שלו עבדה בעיצוב בגדים..
אבא היה חבר נורא טוב של אבא של ג'וסף
ואמא היא הייתה כמו אחותו של אמו של ג'סף
אז ככה זה כששמעתי את הקולות מלמטה
אמא: בוא כבר מספיק לבכות תבוא מהרר..
ג'וסף:שנייה אני נפרד מאמא ואבא..
רבקה(אמא של ג'וסף): ביי ג'וסף אולי זאת הפעם האחרונה שניפגש אני אוהבת אותך ואל תתביש במי ובמה שאתה ..
אתה יהודי אל תשכח את זה בחיים..
ותודה לכם פרנס ואנה..תשמרו אליו בבקשה נתנה לאבא ואמא משו ורצה לביתהה..
אברהם(אבא של ג'וסף):אל תזכיר שאתה יהודי ומהיום שמך הוא ג'וסף..לא יוסף אלה ג'וסף אמר
ג'וסף: טוב אבא אני אוהב אותכם..ואני מצטער שדווקא אנחנו יהודים..
אביו נתן לו סטירה וצעק אליו שישתוק..
ג'וסף לקח את המזוודה ועלה למעלה ברחתי מיד לחדרי כדי שלא יראה אותי..
חשבתי למה הם כל כך רציניים מה כבר קרה ולמה הם לא יפגשו יותר?! אני פשוט לא מבינה!!
אמא דפקה בדלת שלי ובאה להעיר אותי עשיתי כיאילו אני מתעוררת והיא התחילה לדבר איתי
אמא: מהיום הכל השתנה ג'וסף הוא בן דודך מצד האבא ומהיום שמו הוא ג'וסף והוא גרמני
אני: אמא למה אני צריכה לשקר?!
אמא: ככה את תשקרי כדי להציל חיים
אני: טוב
ואז לחדר נכנס ג'וסף
תגובה ואני שמה המשך..
יום שואהה תנו כבוד..