היא הייתה לבד, שערה התנופף ברוח הים והאויר הקריר של שעות בוקר המקדמות היכה בפניה, מחשבות כה רבות התרוצצו בראשה, כל הזכרונות היכו בה שוב ושוב, הכל היה כל כך טרי, כל כך אמיתי, כל כך כואב...ושוב בעיני רוחה עולות אותן פנים, אותן פנים שהיא כל כך אהבה, שכל כך השתוקקה לראותם שוב, להרגיש את המגע הרך, לשמוע את אותו קול מתוק שהמשיך להדהד בראשה, לו רק יכלה להחזיר את הזמן לאחור הדברים היו נראים עכשיו אחרת..........
היא המשיכה לעמוד כך דקות רבות, מביטה אל קצה הראיה בלי לראות דבר, מעינייה זלגה דמעה אחת בודדה שנשאה בקרבה את כל הכאב העצום שהיא חשה באותו הרגע... היא ניסתה לעצור את דמעותיה אך הן החלו לזלוג מעצמן, כל אותם הגנות שבנתה בתוכה על מנת להגן על ליבה מפני פגיעה כה קשה וכואבת נפלו בבאת אחת והותירו אותה בודדה וכואבת, הריקנות בתוכה, אותו מקום ריק שפעם היה שם אותה... היה בה חלל כה גדול שהיא לא רצתה להרגיש או לבחון, האנרגיות הנגדיות שהתרוצצה בה גרמו לליבה לפעום במהירות עצומה, פניה היו חיורות ומבטה ריק ממשמעות, גרונה היה חנוק מרב הדמעות, מרב אותן דמעות שבמשך תקופה כה ארוכה היא שמרה בתוכה, כל אותו כאב שנשאה בתוכה במשך כמעט שנה, הכל התפרץ בחוצה כשרחש הגלים המתנפצים על הסלעים הידהד באוזניה אך היא לא שמעה דבר, היא לא שמעה ולא ראתה דבר כל עוד בראשה רצו תמונת מחייה, זה היה כמו סיוט, כאילו שמישהו הצמידה לעינייה מסך עם התמונות הכי כואבות, המילים הכי קשות והכי מתוקות בבאת אחת.... רק עכשיו, כמעט שנה אחרי היא בעצם הבינה שהיא איבדה אותה..... היא איבדה את הבן אדם הכי חשוב לה בחיים האילה את אותו בן אדם שתמיד היה לצידה, ושהיא לא יכלה לעשות דבר כדי לשמור עליה.... היו בתוכה רגשות אשם וכאב על האבדה הקשה, וגם רגשות נקמה לאותו אחד שעשה את זה... אותו בן אדם שלקח לה את הדבר שהיה לה הכי חשוב-אחותה..... היא כל כך רצתה לנקום, להאניש אותו על הכאב שהוא גרם לה, על הסבל הנורא שהיא עוברת יומיום כבר במשך כמעט שנה... לפגוע בו כמה שיותר, להאניש אותו על הכל שידע ולו קצת איך היא מרגישה שירגיש את הכאב העצום שהזמן לא ירפא לעולם, הפצע שישאר בלב לכל החיים, אבדה כה קשה בגיל כה צעיר........
איזה עצובב מאמי באמת מצמרר
אהבתי מאמי את כותבת ממש יפה
תמשיכי לכתוב בובה
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
מקווה שזה לא זיעזע אותך!!!
כל מצב לפעמים אני כותבת דברים כאילה כי אני חייבת להוציא את מה שאני מרגישה... כאילו מה שכתבתי פה זה קרה באמת.... ב2/5 יש כבר 5 שנים מאז שאחותי מתה....
יאא נשמה שלי אני משתתפת בצערךך
לא חשבתי שזה עלייך בובהה
מואה ענקית
אוהבת מלאאאאאאאאא
*+*נאפי-מורני*+*
