החלום של קארין ...אהבה אבל רק בגדר חלום

המשך:


למחרת בבית הספר...ישבנו בזולה כולם ענת ויטלי אני תומר אלינה ואבירן והנה אור וחבר שלו מתקרבים...אור נגיש אל אלינה ומדביק לה נשיקה...נשיקה לא רגילה...אבירן קם ושואל מה הבעיה...אור עונה לו בגסות לא קרה כלום מה אני חייב לך הסברים ילדון??
קמתי וניסיתי להרגיע קצת את האווירה..
אור התיישב מצדה השני של אלינה הוציא סיגריה והתחיל לעשן בזמן שמציא עוד אחת לאלינה אלינה לוקחת הוא מדליק אותה ומתחילה לעשן
אור שואל בקול של זלזול את אבירן אז מה אתם חברים?
אבירן: כן יש בעיות??
אור: מה פתאום מקווה שזה יחזיק הרבה זמן אמר בציניות..
אבירן : אם תשמור מרחק הכל יהיה בסדר..
אור: ואם לא??
נהיה שקט אף אחר לא דיבר והאווירה מתוחה
נשמע הצלצול אמרתי לעצמי ואווו איזה מזל האווירה נהייתה כבדה כבר

בשיעור התיישבתי ליד אלינה...הוצאתי חתיכת נייר ורשמתי לה..
'' אלינה את לא יכולה לשחק ככה באבירן ואת יודעת טוב מאוד שאח שלי לא יוותר!
מה קרה אז בדירה?? עד עכשיו אף אחד לא יודע! ואם קרה משהו את צריכה לספר לאבירן ועכשיו''!

נורא כעסתי עלייה כי ידעתי שמכל הסיפור הזה רק אבירן נפגע! והוא
אהב אותה ראו את זה עליו
בתגובה היא רשמה לי:
'' מה זה משנה מה קרה שם ???מה שקרה קרה וכבר שכחתי..!
אז אולי תפסיקי להתערב כבר..''

השתתקתי...כמובן זה הסתיים בריב...בצלצול להפסקה ישבתי אני ותומר בסוף המסדרון וראיתי איך אחי דחס את אלינה לכוון הקיר ולא שיחרר אותה כאילו עוד רגע הולך לנשק אותה...וכעסתי כעסתי מאוד...
לפתע ראיתי את אבירן מתקרב ניגש אליהם ואלינה ישר מעיפה את אור מבין מותנייה ואבירן שואל?
עוד פעם אתה?
אור: כן עוד פעם אני ולא רק פעם אחת...אלינה אולי תספרי לו שאנחנו פעם הינו יותר מסתם ידידים..אלינה מסתכלת לתוך עייניו הכועסות של אבירן ולא ידועת מה לענות..אבירן עומד מצפה לתשובה..
ואלינה אומרת: כן הינו זוג..ומה עוד אלינה? אומר אור!
אלינה מסתכלת אלל אור לא מבינה למה הוא מתכוון והוא אומר שכבנו אני ואלינה שכבנו...אלינה מסתובבת ובריצה הולכת משם..איברן מתקרב אל אור ואמר לו...''אם עוד פעם אחת אני יראה אותך קרוב אל אלינה אתה תתחרט'' דחף אותו הצידה ורץ אחריי אלינה...אני ניגשתי אל אור ואמרתי לו'' כדאי לך מאוד שתסדר את כל העניין הזה''
ואני ותומר ירדנו לכוון הזולה לבדוק מה קורה עם אלינה ואבירן...מצאנו את איברן ואלינה יושבים כשהיא מסרבת לדבר איתו..ודמעות בעיניה...
ביקשתי מהם שישאירו אותנו לבד..הם הלכו..
ושאלתי אותה
אני: אלינה זה באמת קרה?
היא שתקה..ואמרתי לה לא משנה אם זה קרה או לא את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי נכון...
היא הרימה את ראשה מסתכלת עליי ואמרת...כן זה קרה..
ואני הייתי המומה נישאר לי רק לחבק אותה ולהגיד לה...שזה כבר עבר..

''אלינה אתה אוהבת את אבירן''?
היא הנהנה בראשה לחיוב אז אמרתי לה למה אתה מחכה תלכי אליו..
בזמן שהיא הלכה אל אבירן אני הלכתי אל אחי...
אומנם הוא גדול ממני בשנה אבל כניראה בשכל אני גדולה ממנו בשנה..
הוא לא נתן לי להגיד מילה ואמר שאני צודקת...
הוא הבטיח לעזוב אותם בשקט בפנים ריחמתי עליו...אבל לא אמרתי כלום..
והחלטתי בשביל לשחרר אוירה חייבים ללכת למועדון הרי כבר מזמן לא הינו אה?

הצטרפתי אל שאר הח'ברה וניסתי לפזר קצת שימחה..ואמרתי להם ''מה דעתם לצאת לאיזה מועדון'' וקרצתי לכוון של אלינה..
אלינה מסתכלת עליי ואומרת בקול מוזר ...
''קארין את מועדונים את???''
את שהכי שונאת מועדונים את הצפיפות והרעש..
אבירן העז להגיד לי...''קארין הכל בסדר איתך''?
הסתכלתי עליו וחייכתי כן אני מועדון אז מה.. מה רע בא לי מועדון!
ובאותה השנייה קבעתי..ביום שישי אתם באים איתי למועדון
תומר ישר קפץ ואמר אני בטוח בא אל תדאגי נשמתי''
ומיד לאחר מכן נכנסו לכיתה באיחור של לפחות רבע שעה...

מקווה שאתם אוהבים הסיפור כבר מוכן עד הסוף...
רק שלוקח לי קצת זמן לכתוב אותו פה

המשך:

אחרי שבוע כולם נרגעו וכבר די שכחו מה קרה אז..עם אור ואבירן...
אלינה ואבירן המשכיו ביחד כרגיל..
אני ותומר כרגיל...
אחרי יום ארוך בבצפר חזרתי הבייתה נפלתי על המיטה ונרדמתי..עד שכמו תמיד הטלפון העיר אותי..הלו..
הי ממצב קארין יאלללה מחר מועדון ואין לי מה ללבוש עוד חצי שעה אני אוספת אותך והולכים לקניון ביי..
ואוו זה היה מהיר..טוב מה לעשות אמרתי לעצמי אם אלינה אמרה אז הולכים לקניון ..
הלכתי למטבח פתחתי תמקרר..הסתכלתי מה יש לאכול ..לא מצאתי כלום והחלטתי מגיע לי לאכול משהו טעים סוף סוף...לקחתי כסף לבשתי נעליים ויצאתי לחכות לאלינה בחוץ...
ראיתי אותה מתקרבת התקדמתי לעברה..והלכנו לכוון תחנת האוטובוס...
ואמרתי לה היום אנחנו אוכלים מקדונלדס
היא הסתכלה עליי ואמרה יאללה בואי מהר אני מתה מרעב..עלינו על האוטובוס התיישבנו במושביות האחוריים ותכננן לאיזה חניות נלך....
בזמן שהיא אומרת לי מה היא רוצה לקנות אני כבר הבנתי שזה יהיה ארוך מאוד
נכנסו לקניון....הסתכלנו סביבנו והתחלנו ללכת...בלינו בקניון 3 שעות אם לא יותר..
אכלנו טעים הערבנו צחוקים...קנינו בגדים..והתכוננו למחר...
אחרי שחזרתי הבייתה...כמו תמיד קיבלתי צעקות על הראש מאימא..על זה שלא ניקיתי בבית ושטפתי.. ריצפה וכלים...הרגעתי אותה בנשיקה עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות..
והלכתי לחדר החלפתי בגדים הדלקתי את המערכת סטריאו נשכבתי על המיטה...ועצמתי עיניים...
לא שמתי לבה אין עוד פעם שקעתי בשינה עמוקה

למחרת התעוררתי התארגנתי מהר ומיהרתי לצאת מהבית לכיוון הבית של תומר....ובדיוק פגשתי אותו...הוא אמר לי שהוא לקח את האוטו של אח שלו..
ושאנחנו נוסעים באוטו...לא יודעתי מה לענות לו שמחתי אבל ידעתי שאם הוא ישתה במועדון לא נוכל לחזור בחזרה...אבל שתקתי...והראית הבעה שמחה
היום בבצפר עבר מהר...(נו כן ברור כשמבריזים לא מבינים איך הזמן עובר מהר)
אחרי הבצפר...הלכתי אל אלינה...לא שממש קיבלתי ממנה צומת לב להפך חשבתי שאני ממש לא שייכת שם...כי גם אבירן היה שם..השפתיים שלהם היו דבוקות כל השעתיים שהינו שלושתנו ביחד....
אחרי שחזרתי הבייתה נכנסתי למקלחת התלבשתי התאפרתי בדקתי שאני ניראת בסדר..שמתי את הבושם האהוב על תומר ..צלצלתי אל אלינה לזרז אותה... כי אחרת היא לא הייתה יוצאת עד היום של מחר...
ויצאתי מהבית..
בחוץ כבר חיכה לי תומר...ולא רק תומר..גם האוטו של אח שלו...אוטו ספורט מהמם בצבע צהוב בוהק ממש חלום...נכנסתי לאוטו 2 דקות זרמנו בנשיקה לקצב הטראנס שהיה מופעל...פתחנו חלונות ונסענו לכיוון הבית של אלינה...שם היא חיכתה לנו עם אבירן..כשהגענו לביתה שלה ועצרנו ראינו את אבירן עם פה פתוח ומופתע הוא לא היסס להיכנס לאוטו..ומיד אחריו אלינה...
ויצאנו לכיוון המועדון....אחרי רבע שעה חנינו את האוטו ונכנסו למועדון...התקרבתי אל אלינה ואמרתי לה שתשמור שלפחות איברן לא ישתה יותר מידי כי בכל זאת יש לנו דרך חזרה לנסוע
אלינה צועקת לי באוזן כאילו שלא מספיק לי הרעש שהיא תשתדל
התקדמנו לתוך הרחבה...והתחלנו לרקוד....עד שכבר כל המיצים נזלו מאיתנו....הלכנו לשבת קצת..ואבירן שאל ''מה דעתם על כמה בירות''
אני אמרתי לא ובמקביל אליי תומר אמר כן...אמרתי לו ''אבל תומר ....''
הוא אמר לי אל תדאגי רק אחת...
ואבירן ניגש להביא אותם..
אחרי שהם אמרו לכאורה בירה אחת..זה התגלגל להרבה מזה...
אני ואלינה ניסו להוציא אותם מהמועדון...לכיוון האוטו...עברה שעה עד שהצלחנו להוציא אותם משם...אמרתי לתומר שהוא לא יוכל לנהוג ככה..
והוא אמר לי תיכנסי לאוטו אני בסדר גמור...לא הייתה לי ברירה נכנסו לאוטו..הרחוב היה חשוך ועדיין נשמעו קולות מוזיקה מהמועדון..תומר לא רצה לשים עליו את החגורה למרות שביקשתי ממנו כמה פעמיים הייתי מאוד עירנתי ומאחורה אלינה ישבה עם אבירן שכבר ממש לא הרגיש טוב מכל הבירות..
כל הרחובות חשוכים...עד שלפתע הרגשתי תנועה לא ציפוייה של תומר....
לאאאאאאאאאא...
יצאה צעקה מפי של תומר.......

מושלםםםם
שימי המשךך מאמי


מוואה ענקיתתת 😛

המשך:
חלק אחרון מה שתאהבו:

אחרי כמה שעות כשהתעוררנו מצאנו את עצמנו בבית חולים...מוקפים רופאים...קמתי מהמיטה בבהלה..ויצאתי לחדר הקבלה לשאול לגבי אלינה תומר ואבירן...וראיתי את אלינה ואבירן באים אליי מהצד השני של הקבלה ניגשתי אליהם וראיתי שהם בסדר אם שריטות קטנות ולא משהו רציני..
שאלתי את אלינה בקול מאוד לחוץ...
אני:איפה תומר
אלינה:אממ אני ..אני לא יודעת
אני: מה לא יודעת חשבתי את היית איתו איפה תומר??????
אלינה:בואו נשב בטח עכשיו יצא אחד הרופאים
לא ידעתי מה לעשות ידעתי שאם יקרה לו משהו אני יהי האשמה
היחידה לא הייתי צריכה לתת לו לנהוג...
לי לא קרה שום דבר רציני חוץ מזה ששברתי יד ושיריות קטנות..
אבל באותו רגע לא היה אכפת לי ממני חשבתי רק עליו..

אחרי חצי שעה ניגשתי עוד פעם לקבלה לבדוק על תומר כי אף אחד מהרופאים לא יצא
שאלתי את הפקידה על הפצוע בתאונת דרכים..תומר...תומר אזולאי....
היא אמרה ל שהיא לא יכולה להגיד לי פרטים שאני יחכה לרופא שמיד יבוא..
נלחצתי לא הרגשתי את הידיים גם לא את הרגלים לא ידעתי מה לחשוב..
הרגשתי את העיניים מתמלאות בדמעות...אלינה קמה אליי ואמרה לי אל תדאגי הכל בסדר..בטח מטפלים בו...

אחרי כמה דקות באמת הגיע הרופא ושאל על הקרובים של תומר אזולאי...
התקרבתי ואמרתי שאני החברה שלו..
הוא שם את היד שלי על הכתף והרגשית את הגוף שלי רועד..
הוא אמר לי ילדה...החבר..שלך.......נ-ה-ר-ג...אני מצטער ואני מציע שתתקשרי לקורבי המשפחה
שמעתי את המילה הזאת..מצלצלת לי באוזן מספר פעמיים ופרצתי בבכי שאף אחד לא יכול להרגיע אותי ממנו...
ישר עברו בי כל המחשבות שעברנו ביחד...כל הנשיקות...כל האהבה...

לא רציתי לחיות לא רציתי לראות אף אחד רציתי רק אותו ..
רציתי לראות אותו בפעם האחרונה...אלינה ואבירן אמרו תיהיה חזקה הוא אוהב אותך ושומר עלייך מלמעלה..גם הם מלאים בדמעות
''אני לא צריכה אותו למעלה אני צריכה אותו פה!''....אמרתי בקול בוכה ונואש..
לא הפסקתי להזכיר שאני האשמה היחידה שיכולתי לצלצל לאימא שלי שתבוא אבל לא עשיתי את זה...
מספר פעמיים המשכתי להגיד את שמו של תומר וכמה שאני ואהבת אותו..

והרי לא שכחתי את אותו משפט שאמרו לי שהחלום שלי הוא אהבה...
והאהבה שלי היא רק בגדר חלום
השעה 8:35..''.היייי קארין תתעוריי הגענו לבצפר...קארין ..''
אני: מה ?מה קרה?..כבר הגענו...
אלינה:כן מה חשבת כל הנסיעה ישנת ולא רציתי להעיר אותך..
אני:ואייי היה לי חלום מוזר...בואי אני יספר לך בבצפר...
אלינה: מה חלמת?
אני:ש..את ואבירן חברים ואני ותומר חברים אחרי הטיול השנתי והיום הולדת שלו ושנסענו למועדון.... ושהוא מת!
אלינה:ואייי קארין את במצב קשה איזה חלומות יש לך..טוב בואי ניכנס לכיתה אם את לא רוצה לחטוף על הראש מהכבשה..
אני:כן תתקדמי לכיתה אני ייקח את הספר מהלוקר

תומר:היי קארין מה נשמע..
אני: הכל טוב מקווה שגם איתך..
חייכתי חיוך עמוק...ומוזר נכנסתי לכיתה...והתחלתי עוד יום ...ארוך ומשעמם. בשגרה.....בתקווה לראות עוד פעם את תומר גם אם זה יהיה רק
מרחוק....אבל במציאות ולא בחלום

פיווווווו איזה מזל שהוא לא מתתתת וזה היה חולםםםםםםם 😁
הסיפור מושלםםםם נשמתייי
תמשיכי לכתוב בובה יש לך כישרוןןן


מוואה ענקיתתת 😛

חחח תודה!!!