אני בובה שלך.
בובה ולא יותר מזה.
כמו צעצוע,
שאתה רוצה,
ואחרי שיש לך אותו,
אתה משחק בו קצת,
ורוצה צעצוע חדש.
רק שכחת,
שאני לא צעצוע.
אני בן אדם.
יש לי רגשות,
המשחקים שלך פוגעים בי.
מגעילים אותי.
גורמים לי להרגיש-
שמה אני שווה בעצם?
אני הרי,רק משחק.
וזהו.
השתמשת בי,
שיחקת,
נהנית קצת,
זרקת והלכת לשחק באחרת.
אחרי הרבה זמן,
אני הבנתי,
שהייתי גם אשמה בחלק מהעניין.
נתתי לך לשחק בי.
אחרת-
לא היית משחק בי,
היית אוהב אותי באמת,
מבין שאיתי לא משחקים,
אבל לא,
הייתי טיפשה ולא הסברתי לך את זה.
והתוצאות פרושות לפניי.
וכל זה התחיל-
בגלל ילד ,שעוד לא התבגר,ורק רצה משהו לשחק בו.
😁





