סיפור ראשון שלי- פעם את בוכה ופעם את צוחקת

אווף.. אני רוצה המשך.. זה מבאס..

ואוו, אני ממש מצטערת אבל בתקופה האחרונה הייתי בצרפת ורק אתמול חזרתי ככה שלא היה לי זמן..באמת סליחה על שלא הודעתי לכן...

העברתי את הקלמר עם הפתק לאבנר וסימנתי שיעביר לנועה.
אחרי כמה שניות קיבלתי אותו בחזרה ובתוך הפתק היה רשום,
'אני צריכה לדבר איתך על משהו..בהפסקה' חייכתי חיוך גדול אלייה וחזרתי להתמקד
במורה שאפילו היא נראתה משתעממת ממה שיוצא לה מהפה.
עוד ליפני שנשמע הצילצול נועה עמדה לידי ידייה על מותניה ועל פניה מרוח חיוך
רחב אך מהוסס מעט.
יצאנו שתינו מהכיתה יד ביד כמו ילדות קטנות והתיישבנו על הספסל.
"אני ובן ביחד" היא שלפה פיתאום.
"את אוהבת אותו??" עניתי לה מבולבלת.
כמה זמן לא דיברתי עם בן, איך התרחקנו..ומעניין למה.
"נדמה לי" היא אמרה לי והביטה בעיניי.
"את בסדר עם זה?" שאלה אותי, למה שאני לא אהיה בסדר עם זה? איזו שאלה מטומטמת.
"ברור! אני ממש מאושרת בשבילכם" אמרתי בחיוך
"אה, תגידי..מה קרה עם דנה? היא ממש נפגעה ממך" פנייה הרצינו מעט.
"סתם עזבי זה ביני לבינה" אמרתי וכבר קמתי מהספסל.
חזרנו לכיתה ומבטה של ענת חיפש את מבטי. חייכתי אלייה וסימנתי לה שתבוא.
יצאנו החוצה והתקרבתי לקבוצת בנות,
"ענת תכירי-אלו הגר,נטע,ירדן,זיוה וסיגל" אמרתי לה והבטתי על פנייה שהפכו לאדומים.
היא חייכה אליהן בנימוס ולחצה את ידי לסמן שהיא רוצה ללכת.
"ענבל!!" נשמע קול זועק מאחורה. יותם התקרב אליינו וענת עזבה את ידי והתרחקה קצת.
"היום תחכי לי, אני רוצה ללכת איתך הבייתה" נתן לי נשיקה חטופה על השפתיים ונעלם לי.
"בואי" קראתי לענת ושתינו חזרנו לכיתה לאכול את הסנדוויצ'ים שלנו.
כשהצילצול הגיע כולם נכנסו לכיתה וכך גם דנה, עם כמה שאני כועסת עלייה אני לא יכולה להמשיך להתנהג כמו ילדה בת 6..אנחנו חייבת לדבר.
המורה למתמטיקה התחיל לרשום תרגיל כלשהו על הלוח אך אני הייתי שקועה במחשבותיי.
"ענבל את מוכנה לחזור על מה שאמרתי הרגע?" המורה שאל אותי ואני הבטתי עליו מבולבלת.
הוא הניח את הגיר על השולחן והתקרב לעברי כאשר הצילצול נשמע.
"הכל בסדר אצלך חמודה?" שאל אותי בדאגה.
"כן..סתם לא הייתי מרוכזת כי אתמול בקושי ישנתי אז אני טיפה עייפה" מילמלתי לו.
"אוקיי אם את צריכה משהו את תמיד יכולה לפנות אליי" אמר לי בחיוך והסתובב לקחת
את תיקו וכך גם אני.
יותם חיכה לי מחוץ לכיתה ויצאנו שנינו לשמש.
"איך היה היום?" שאל אותי
"ואללה היה ממש נחמד..לא ציפיתי" עניתי לו
"ואללה?תזכירי לי מי הכריח אותך לבוא?אממ..נועה?עידן?" לקח את ידי
"אוי תודה יותם, אתה לא יודע כמה הצלת את החיים שלי..אתה גיבור שלי..תודה תודה" עניתי לו בחיוך
והוא צחק והביט ועצר לרגע.
"טוב בואי, ניקח את בל בל מהבית שלי קודם" אמר והפנה שמאלה.
נכנסו לבית שלו שהפיץ ריחות של בישול והזכיר לבטן שלי כמה שהיא רעבה.
"חכי פה" יותם אמר וזרק את התיק על הריצפה ועלה לקחת אותה.
כשהוא חזר עם בל-בל הגורה שלי- כן שלי,על הידיים שלו חיוך ענקי מילא את פניי,היא נבחה עליי ובאותו הרגע הייתי כ"כ מאושרת.
"רוצה אותה?" שאל אותי בחיוך
"בטח!" עניתי לו ולקחתי אותה, הרגשתי את פרוותה הרכה ונישקתי את ראשה.
"יאללה בואי" אמר ולקח את התיק שלו מהריצפה.
"יצאנו והתחלנו ללכת, בל בל ניסתה להשתחרר לי מהידיים אך בן הזהיר אותי שהיא תברח.
"למה? היא לא אוהבת אותי?"שאלתי
"מה פתאום! איך אפשר לא לאהוב אותך?" נתן לי נשיקה ענקית.
"יש מישהו בבית?" שאל אותי יותם כשהגענו לבית שלי.
"אממ לא לא נראה לי, תוציא את המפתח מהתיק שלי בתא הראשון" אמרתי לו והוא הביא לי ת'מפתח.
פתחתי את הדלת "אפשר להוריד אותה פה?" שאלתי את יותם
והוא הינהן בראשו שכן אך מבטו היה קבוע על הסלון.
הפנתי את מבטי וראיתי את אבי יושב על אחת הספות וקורא עיתון, אפילו לא הרים את מבטו אליי.
הרגשתי את הדמעות ממלאות את עיניי כששמעתי את קולה האהוב של דר קורא בשמי ואת הרגליים הקטנות שלה רצות אליי.
*~*~*~*~*
מקווה שאהבתן..המשך בקרוב😊

ממהממם
סוף סוףף המשךך!!
אני רוצה עודד אחדד..!!


בתאלוששששש

נהמם כרגיללללללל
אבל לא הבנתי..
אמרת שם שהיא בהתחלה אם בן ואז כנראה התבלבלת וכתבת על בן...
אני רוצה המשךךך
לאה 🙄

צודקת מתוקה..תיקנתי..=) תודה..

תמישכי===========>>>>>>>>>תתתסיפור

ואו מהמםם ..

ופליז אל תנטשי אותנו ..

מקווה שנהנת בצרפת..


אליה..

המשךךךךךךךךך
לאה...

המשךך דחוף

"יש מישהו בבית?" שאל אותי יותם כשהגענו לבית שלי.
"אממ לא לא נראה לי, תוציא את המפתח מהתיק שלי בתא הראשון" אמרתי לו והוא הביא לי ת'מפתח.
פתחתי את הדלת "אפשר להוריד אותה פה?" שאלתי את יותם
והוא הינהן בראשו שכן אך מבטו היה קבוע על הסלון.
הפנתי את מבטי וראיתי את אבי יושב על אחת הספות וקורא עיתון, אפילו לא הרים את מבטו אליי.
הרגשתי את הדמעות ממלאות את עיניי כששמעתי את קולה האהוב של דר קורא בשמי ואת הרגליים הקטנות שלה רצות אליי.

התכופפתי לקחת את דר על הידיים ומילאתי אותה בנשיקות, דימעותיי כבר הספיגו את כולי
פרצופה היפה קרן מאושר. הסתובבתי להביט על יותם שנראה גם הוא שמח.
"לכמה זמן?" שאלתי את אבי כשדר על ידיי.
"אני כרגע לא יודע, זה תלוי באמא שלך" הוא אמר והמשיך לעיין בעיתון.
"בוא נעלה למעלה" אמרתי ליותם "אה וקח את בל בל" לרגע שחכתי אותה.
"ראית מה הבאנו לך?" שאלתי את דר אחרי שנכנסו לחדרי.
דר חייכה אליי ופנתה לשחק עם הגורה,"אם אתה רוצה אתה יכול ללכת" אמרתי ליותם שלקח את ידי והחל ללטף אותה.
"אני יודע, אבל אני רוצה להישאר איתכן" אמר לי והצטרף למשחק של דר.
הבטתי על שניהם כשדפיקה חזקה נשמעה על הדלת, דר הפסיקה לשחק והביטה עליי בחשש.
פתחתי את הדלת מעט וראיתי את יונתן עומד שם מנסה להציץ.
"מה הולך שם?" שאל ודחף אותי,
"יונתןןן" צרחה דר ורצה לעברו, הוא הרים אותה באוויר והתיישב לידה על השטיח.
"אמא מרשה?" שאל אותי והצביע על בל בל.
"נראה לי שכן, כאילו לא כ"כ שאלתי, אבל למה שלא תסכים?" ואם היא לא תסכים?
איך דר תתאכזב, ואיך אני אתאכזב..
"ליפני שקניתי אותה דיברתי איתה, היא אמרה זה בסדר גמור
ואפילו הציעה להשתתף בקנייה" יותם אמר וליטף את שערותייה של דר שנורא ארכו מבלי ששמתי לב.
"תודה" לחשתי לו והרגשתי חמימות מציפה אותי.
לקחתי את יונתן הצידה כשיותם ודר ירדו להביא לבל בל אוכל,
"מה אתה חושב שייקרה בין אמא ואבא עכשיו?" שאלתי אותו מביטה עמוק לתוך עיניו הכחולות.
"אני לא כ"כ יודע, כאילו כשדיברתי עם אמא רק מלשמוע
ת'שם שלו היא הייתה מתעצבנת-אבל את מכירה את אבא..הוא תמיד איכשהו מרגיע אותה" אמר בנשימה אחת.
"מקווה" מילמלתי לעצמי.
"אני לא כל כך, אני לא רוצה שהם יחזרו", "למה?" שאלתי "כאילו ברור שאני רוצה שדר תיהיה פה,
ואני יודע שאם הוא יילך שוב אז יש מצב שהוא ייקח אותה, אבל כל המתח הזה שהיה בינהם כשהוא היה בבית עיצבן אותי, וגם הוא פוגע באמא"
אמר והעלה על עצמו חיוך כשיותם ודר נכנסו לחדר.
"צריך לקנות לה אוכל, ענבל רוצה לבוא איתי?" יותם שאל אותי "בטח" עניתי לו. "אני רק אביא קצת כסף".
"אווףף נו איפה הנעליים שלי.."שאלתי מסתובבת בחוסר אונים.
"הם ליד הדלת" צעק לי יונתן מהחדר.
ירדנו למטה ואני נעלתי את הנעליים שלי, "אבא אנחנו כבר חוזרים" אמרתי לו והוא הינהן לי.
"לאן אתם יוצאים?" שמעתי את קולה של אמא כשיצאנו מהבית.
יותם הביט עליי במבט מהוסס.
"אמממ..אנחנו..בידיוק התכוונו להיכנס הבייתה" אמרתי לה מגמגמת.
לקחתי את ידו של יותם כשאמי פתחה את הדלת ונעצרה פעורת פה.

*~*~*~*~

מקווה שאהבתן (: המשך בקרוב..

מקסייים המשךךךךךךךך

השמך דחוףףף

אמאאאאאאאאאא !!!!

תמשיכי דחופייייייייי !!!!!





נדיושששששששששש..!! 😊

לא הבנתי את הסוף..

היא יצאה ואז אמרה שהיא רק ניכנסה? אבל למה?...

מקסיים..המשךך .. 😁

יאאאא איזה סיפור מהמםםםם..
דייי הכתיבה כל כך מושלמת...
אבל חבל שיש המשך רק פעם בכמה זמן..
אבל לא נורא.. ההמתנה שווה את זה..
אז המשךךךךךךךך ומהררררררר...

מואהההההה.. לילוששש=]]