ממתינה להמשך
טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........
טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......
טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........
טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........
נו תעני כבר יש לך ממתינה
חחחח עזבו נידפקתי...
QUOTE (smallgirl @ 28/06/2005) ממתינה להמשך
טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........
טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......
טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........
טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........טוטוטו..........טוטוטו.......טוטוטו..........
נו תעני כבר יש לך ממתינה
חחחח עזבו נידפקתי...
חחחח נוגההה חחחחח
נו יאללה שימי המשך
לאה 😯 😯
יאא.. לא קראתי כמה פרקים....
אז קודם כל..איזה מתוק יותם.. אופההה.... גמלי בא מישהו כזה..
ודבר שני.. עוד פעם אני חייבת להגיד.. יש לך כתיבה מעולהה! ונורא יפה..
המשךך...
ונ.ב: נגה מותק.. מה קורה?.. מה לקחת?..
הכדורים הכתומים שנתת לי בבוקר
מה עם ההמשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך :|
😎
הרגשתי את הכאב ששרף לי את הלב בעת שחתכתי לעצמי את הירך באותו היום.
האם לשתף אותו? או להמציא לו תירוץ? כנות עד גבול מסויים או עד הסוף?
נשמתי עמוק ביכדי להירגע.
הבטתי על יותם וידעתי שהוא יבין. הוא חייב להבין.
התיישבתי על המיטה, והתחלתי לספר ולהסביר דבר שבעצם גם אני לא כ"כ הבנתי.
כשנגמרו לי המילים וניהיה שקט יותם הביט בי ולקח נשימה ארוכה.
ידעתי שהוא לא יודע מה להגיד..מה כבר אפשר להגיד? לא הייתי צריכה לספר לו! מה אם הוא יספר למישהו? לחברים מהכיתה? להורים שלי?
"יותם אני יכולה לסמוך עלייך שזה לא יוצא ממך?" שאלתי.
כן התביישתי בזה, מאוד.
יותם התקרב אליי מעט וחיבק אותי כמו מנסה להגן עליי מפני הצרות שבאות עליי בזמן האחרון בצרורות.
הוא שם לי את המכנסיים ואת החולצה והתלבש גם הוא.
"אנחנו יוצאים עכשיו לבית ספר וכשנחזור נשים את בל-בל בבית שלך" אמר לי ובחר חולצה מהארון שלו,
"יותם אני לא רוצה, הרבה זמן לא הייתי שם ואני לא יודעת איך הם יתנהגו אליי..וגם המורים, מה אני אגיד למורים?" שאלתי במהירות.
"למורים את לא צריכה לדאוג,אני כבר טיפלתי בזה." אמר בעת ששם חולצה שחורה.
"וענבל תקשיבי לי, את חייבת פשוט חייבת להפסיק לברוח מהבעיות שלך" הוא אמר ברצינות.
"אני לא בורחת מהבעיות שלי וגם אף פעם לא ברחתי" אמרתי והבטתי על הריצפה.
"כל צעד שאת עושה זה בריחה מהבעיות שלך.." יותם אמר
"גם לי יש בעיות כמו לכולם, אבל את רואה אותי חותך את עצמי? את רואה אותי הורס לעצמי ת'בריאות?
את רואה אותי בורח מבית ספר והורס לעצמי את הסיכויי שלי לעתיד? את חושבת שאני לא רציתי לעשות את כול אותם דברים? אבל לא עשיתי.
אז מה ההבדל פה? למה את יכולה ואני לא?!?" שאל אותי בעיניים נוצצות.
כל מילה שלו חדרה לתוכי וידעתי שהוא צודק. הוא כ"כ צדק.
"כי אתה חזק,יש לך אופי לדברים האלה..ומה אני? אני כלום" אמרתי והרגשתי את הדמעות ממלאות לי את העיניים.
"ענבל את ממש לא כלום, אם את תירצי את תוכלי להתמודד עם הכל..רק שאלה של רצון,
ואת יודעת שאני תמיד פה בשבילך..ואני בטוח שגם דנה וכל הילדים מהכיתה" אמר וליטף את ידי.
"דנה? דנה תמיד שם בשבילי? דנה החברה הכי טובה שלי? כן? אתה מדבר עלייה?
דנה שעזבה אותי ולא עיניין אותה מה קורה איתי ברגע שבן נטפל עליי?! צרחתי עליו כאילו הוא אשם.
"את יודעת מה? יכוליות שאת צודקת..דנה חרא של חברה וביכלל לא שווה לך ליהיות איתה,
את תהרסי את עצמך ביגללה? ביגלל הדבר היצורי הזה ? זה שווה את זה ענבל?" שאל אותי ברוגע.
"בוא נלך" אמרתי אחרי שתיקה ממושכת.
קמנו וירדנו במדרגות ביתו.
"אני רק רוצה שתדעי שאני אוהב אותך ואני תמיד פה בשבילך, ואני לא רוצה שתעשי עוד דברים כאלה,
לא משנה כמה קשה לך.." אמר לי בלחישה כשעמדנו בסלון שלו.
"את מבטיחה לי שאת לא תעשי את זה שוב אלא תבואי אליי קודם?" שאל אותי
"אתה מרחם עליי?" שאלתי אותו בחשש.
"לא" ענה לי בפשטות כאילו זה המובן מאליו.
"אני מבטיחה" אמרתי לו בקול חנוק מדמעות.
התחבקנו שוב הוא ליטף את ראשי ואני פשוט בכיתי על כתפו.
כן, בכיתי. ולא הרגשתי חלשה יותר. להפך.
*~*~*~*
אוהבת מלאאא😊
מהממםםם
המשך!!
בתאלושששששש
מהמם כמו תמיד המשךךךךךך לא לייבשששש
לאה 😛
איזה ממממדדדדההההייםםםם זהההההההה !!!
תמשיכי דחופיייי !!!
ובלי ייבושים..חח...
נדיושששש..!! 😊
