זה סיפור שהוא בעצם שיר הוא מורכב מאהבה כואבת!
עכשיו אני מלאת דמעות חייבת לפרוץ זאת עוד ועוד לא מספיק
הנייר שסופג את דמעותיי בלב הפצע גדול מדיי
עמוק עד שהוא עוטף נשימותיי לא תבין אני פשוט מוותרת.
עוד ממחטה אלפי דמעות מאמי אני לא יודעת למה אני שותקת אני החלטתי
שאני עוזבת! לילות של פינוקים ימים של חיוכים אני מרגישה אפס לידה
היא כניראה מילאה חלל שאליו אני לא מתאימה..
אתה אוהב אתה נותן אני מרגישה שזה לא מספיק
אתה אומר אתה דואג אני רואה אבל אין לנו עתיד!
אתה כמו מלאך מת שכבר אינו חודר אליי
רק פוצע אותי איכשהו ופוגע ברגשותיי
כשאתה מחבק ואני מסתתרת מפנייך מפחדת שתראה את הדמעה
אני קרועה אין לי אפאחד שיכול להבין כי אני לא רוצה לדבר!
אני רוצה לעבור את זה ולהיות חזקה אני רוצה שתבוא אחריי
ותגיד שלא שזה רק אתה ואני שתראה את זה אולי אבל לא..
אני מדמיינת ואתה יודע מה אני רוצה אבל זאת מציאות הזויה.
שוב לוקחת ממחטה שוב דמעה של כאב וכשאראה אותך לבי יעופף
אבל אני ינחת לאדמה מתישהו אני שוב ירגיש בודדה אתה יודע מה?
אני לא רוצה להמשיך אני מרגישה ריקה, כמו תא בודד שאין מי שאותו יימלא
מלאך מת שפשוט אותי אינו רואה.
יש חלקים שלא מתסדר גם מבחינת החרוזים וגם אין סימני פיסוק וכו'..
בכל אופן מאמי, תמשיכי לכתוב =]
אוהבת מלא, ניבו'ש 😊
איןן אהבתי בטירוף שיר מיוחד ויפה .. תמשיכי לכתוב
אני לא יודעת מה לא הסתדר לך זאת לא הכוונה לשיר עם חרוזים
זה לא סיפור זה משו מורכב שהתכוונתי להעביר לא משנה לא הבנת פשוט =)
